"רק ציפי שביט קטנה ממני"
עד לפני שש שנים היא קיפלה בגדים בחנות, אבל כוכבת הילדים מיכל הקטנה כבר משפצת את הפטנהאוז בקומה ה־30 ("אני קוטפת פירות")
האם ייתכן שבגופה של מיכל הקטנה מושתלות סוללות שלעולם לא מתכלות? העוללים שמדביקים את האף ל"מיכל הקטנה והמפלצות" בערוץ "הופ!" עוד לא מסוגלים להביע קושיה שכזו, אך היא בוקעת מגרונות ההורים שנוהרים להצגה שלה ורואים אותה מקפצת ורוקדת נון־סטופ.
צפו בקטע מהעונה החדשה של "מיכל הקטנה והמפלצות" בערוץ הופ!
התשובה היא - לא. חיוך מבויש עולה על שפתיה כשהיא מגלה לי כמה קשה עבדה בימי הצילומים של העונה השנייה וכמה התביישה לבקש הפסקה בת שתי דקות כדי לקפוץ לשירותים ולהחליף טמפון.
"זה היסטרי", היא ממהרת להוסיף, "אבל הכל מבחירה. אני אוהבת את הקצב המהיר של החיים. כל היום אני עורכת לעצמי רשימות שכוללות עוד ועוד משימות. אני לא מבזבזת אף דקה. אף פעם לא תראי אותי שותה קפה בקניון עם חברה. לא חבל על הזמן? אם אצא לחופש אני אנבול. שעה אחת של שעמום עושה לי שקשוקה בראש".
לאן את רצה?
"לשום מקום. העבודה היא התרפיה שלי. אני יוצרת ומייצרת וברוך השם גם קוטפת פירות. עכשיו החוכמה היא לשמור על מה שבניתי בעשר אצבעות, והשמירה לא פחות קשה מהבנייה מפני שיש לי משפחה, בעל ושני ילדים, שהם החמצן שלי והם תמיד לפני הכל. לא מזמן נזכרתי בדקה ה־90 שלבעלי יש יום הולדת ובתוך יממה אירגנתי לו הפקה. ב־17:30 סיימתי הופעה בבאר־שבע ובוואן, בדרך הביתה, עשיתי פן והגעתי למסיבת ההפתעה טיפ־טופ".
"נשארתי על 85.1 מטר"
נוכחותה של הקטנה (תיכף 34, "אני לא יודעת איך הזמן עבר כל כך מהר, אבל הוא עבר בכיף") בממלכת החיתולים וזבי החוטם כל כך בולטת עד כי קשה להאמין שעד לפני שש שנים היא קיפלה בגדים בחנות קסטרו בכפר־סבא. "מישהו היה מאמין שנולדתי בתור מיכל קעה?" היא מתריסה. "כשאבא שלי הגיע מתימן רשמו את שם המשפחה שהוא אמר. קעה, בתימנית, זה 'ארץ שלי' וכל הדודים שלי עיברתו לארצי. רק אבא התעקש לשמור אמונים לשורשים. בכיתה א' היו ארבע 'מיכליות', המורה הציגה כל מיכל לפי שם משפחתה ואת השם קעה היא לא הצליחה לבטא אז אמרתי לה 'עזבי, אני מיכל הקטנה'. למזלי נשארתי על מטר ו־58 סנטימטרים. רק ציפי שביט יותר קטנה ממני, אבל כמה שהיא גדולה".
"אני חצי תימנייה וחצי מרוקאית וזה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. בכל יום אני אומרת תודה לאלוהים על השילוב הזה. מהצד המרוקאי לקחתי את הבישולים, זה אחד הכישרונות שלי, אין דבר יותר משמח מלשמוע את הילד שלי אומר 'אני אוהב רק את האוכל שלך'. מאבא שלי ירשתי את החריצות וההתמדה, אבל הוא חינך אותי ביד קשה, במיוחד בגלל שהגעתי אחרי שלושה בנים. הייתי הילדה שאף פעם לא יצאה למסיבות, בטח לא למועדונים. הוא שמר עליי. גם לא יכולתי לדבר עם ההורים שלי בחופשיות כמו שאני מדברת עם הילדים שלי".
לחלוחית פתאומית מציפה את עיניה החומות. "אני אגלה לך משהו", היא לוקחת נשימה עמוקה, "בגיל עשר היה לי שפם. שפם אמיתי, שחור. בבית הספר צחקו עליי וקראו לי בשמות גנאי שאני לא מסוגלת לחזור עליהם והייתי ילדה מאוד עצובה. לא ידעתי שאפשר להוריד שפם והתביישתי לספר לאמא שיש לי בעיה. ליולי, הבת שלי, הורדתי בלייזר עוד לפני שהיא ראתה שיש לה משהו כהה מעל השפה העליונה".
את ניר וייצמן (37, יזם נדלן) היא הכירה כשהייתה בת 18. "שיחקתי אז ב'רמת אביב ג'' בתור האחות החורגת של יעל בר זוהר והייתי קצת מוכרת", היא מספרת. "ניר עבד בתור יחצ"ן של מסיבות וחיפש מפורסמים כדי לארגן להם ימי הולדת. כשהוא פנה אליי התלהבתי נורא. אני מאלה שמחכים כל השנה ליום ההולדת שלהם בגלל שאני אוהבת לחיות בשמחה. דיברנו בטלפון, שמעתי שיש לו קול רדיופוני, נעים כזה, והייתה לנו כימיה. באחת השיחות אמרתי לו, 'אולי כדאי שניפגש'. בדיעבד התברר שהוא ידע מי אני והתאהב בי, ושיחק בכוונה את הקשה להשגה".
איך?
"אני בנאדם מאוד בוגר ואחרי שנה ביחד כבר הייתי בשלה להתחתן. גרנו ביחד ונסענו לחו"ל ביחד ועברנו את כל המבחנים שזוג צריך לעבור כדי לדעת אם הוא מסתדר. שאלתי את ניר, 'נו, מה?' והוא ענה 'עכשיו אני סטודנט למשפטים'. כשהוא גמר ללמוד שאלתי מה קורה והוא אמר 'עכשיו אני בסטאז' ולומד למבחני לשכה'. כשהוא סיים הכל שאלתי מה קורה, והוא אמר, 'עכשיו אני צריך לעבוד ולהוכיח את עצמי'. כשהתחתנו, אחרי שבע שנים, כבר הייתי בהיריון".
אז את זו שהציעה לו נישואים – במקום שהוא יכרע ברך.
"אז מה? עד היום אני מציעה לו נישואים מדי יום ביומו. ניר עוסק בפרויקטים גדולים, רוב הזמן הוא בחו"ל, ועכשיו הוא אחראי על עיצוב הבית החדש שלנו - אנחנו נשארים ב'מגדלי יו', אבל עוברים לפטנהאוז שבקומה ה־30 - ואני זו שאומרת לו 'בוא נביא עוד ילד'. כבר שנה אני אומרת לו את זה".
וזה יקרה?
"לפי דעתי נביא עוד שניים, ברצף, כדי שהם יגדלו ביחד כמו יולי וליאו. ילדים הם האהבה של החיים שלי. אני מרגישה הכי נוח איתם. כשילד אוהב אותך זה עד הסוף. הוא לא שופט אותך ולא משקר לך. בסוף כל הופעה אני מצטלמת עם מאות ילדים, אבל אני לא סתם עומדת ליד הילד ומחייכת למצלמה. אני מרימה מאות ילדים על הידיים, עם כל פירורי האוכל והנזלת, והם משאירים לי 'איקי' על כל הצוואר".
"זו השליחות שלי בחיים"
בבית הקפה שמתחת למגדל שבו היא גרה היא מזמינה שוקו עם הרבה פרלינים ("שוקולד זה המחלה שלי") ומשחזרת איך אחרי עשר שנים כמוכרת בגדים הפכה לאימפריה של אישה קטנה אחת. "אחרי שהרווחתי וחסכתי לקחתי חופשה של שנה והתחלתי לכתת את הרגליים בין גני ילדים כדי להרגיש את המפגש שלי איתם ולבדוק אם אני באמת מתאימה לחלום שנרקם בדמיוני. אבי דור מ'הופה היי' כתב לי מופע קטן שאיתו התרוצצתי בין הגנים והופעתי במקומות הכי נטולי תנאים, כמו קניונים ופארקים, אפילו בלי במה. הדבר היחיד שמעולם לא הסכמתי לעשות הוא ימי הולדת. אין לי מומחיות לזה, אני לא יודעת להפעיל. מאז שהתחלתי לחרוש את הארץ המעריצים שלי מתרבים כמו כינים. נראה לך שאני פניתי לשושי זוהר וביקשתי ממנה לעצב תחפושת של מיכל הקטנה? מה פתאום, זה בא מהילדות שנידנדו לאמהות. התפקיד שלי הוא לתת מענה לכל הרצונות שהקהל שלי מביע. זו השליחות שלי בחיים".
שליחות?
"נראה לך שזו מילה גדולה מדי? לא בשבילי. כשראיתי איך הילדים עוקבים אחריי בעיניים בורקות, הבנתי שאני חייבת להקפיד מאוד על התכנים. אם הילד בולע כל הברה שיוצאת מהפה שלי אז אני אשיר לו כמה חשוב לצחצח שיניים, להיות חכמים בשמש ולהיזהר בכביש - כמו שאני מחנכת את הילדים שלי".
והיא שולפת את הסלולרי, איך לא, ומשוויצה בתמונות. "יולי, בת שמונה, זכתה עכשיו במקום השני בהתעמלות אמנותית, את הקיץ היא תעביר במחנה אימונים, שלוש שעות ביום, ומי יודע, אולי היא תייצג את ישראל באולימפיאדה. הסברתי לה שהיא הצליחה לעקוף את המתחרות הרוסיות לא רק בזכות הכישרון, אלא בעיקר בזכות ההתמדה. בגלל כל הפעמים שבהן אמרה 'אמא, היום אין לי חשק ללכת לאימון' והכרחתי אותה למלא את המחויבות שלה. חוץ מזה, היא גברת שמנהלת אותי, כל היום שולחת לי טלפונים של ילדות שרוצות שאצלם להן סרטון ברכה. לליאו, בן שבע, יש הומור עצמי והוא יותר קליל וזורם. הצד האמנותי שלו מאוד חזק ומצד שני הוא לא מפסיק להתחשבן. כתבתי ליולי שיר, 'יולי שלי', שמצליח מאוד בהופעות, והוא לא מפסיק להזכיר לי שעוד לא כתבתי לו".
הקטנה מתחילה את היום בחמש ("בשיא המרץ, ניר טוען שבמקום לרדת במדרגות אני מדלגת") מפני שהיא אוהבת את השקט של הבוקר, ואחרי ריצה או אימון במכון חוזרת הביתה ומכינה לילדיה ארוחה. "חביתה, גבינה וירקות מסודרים יפה בצלחת, כמו בבית מלון. בשבע ורבע הם יורדים להסעה לבית הספר האמריקאי באבן־יהודה, ואחרי הצהריים יש להם חוגים: פסנתר ושחייה, כדורגל לליאו, התעמלות אמנותית ליולי ואני גם מביאה להם מורה לרוסית. כשהם היו ממש קטנים הייתה להם מטפלת רוסייה וחבל שישכחו את השפה. כשיולי וליאו רוצים לעצבן אותי, הם מדברים ביניהם ברוסית. כשאני יוצאת להופעה אני משאירה להם ארוחת צהריים חמה ותמיד יש מישהו בבית - ניר, אמא שלו או בייביסיטר - ואת הסמסים שהם שולחים לי אני קוראת מאחורי הקלעים. כמו שאני מעורבת במאה אחוז בחיים שלהם ככה הם מעורבים בחיים שלי".
כשהילדים יוצאים לעמל יומם היא מתחילה את יום העבודה הארוך שבמהלכו - כפרפקציוניסטית וחולת שליטה, על פי הגדרתה - היא מעורבת בכל נושא עד אחרון הפרטים. "עברו שש שנים מאז שהמצאתי את עצמי בתור מיכל הקטנה ואני מרגישה שעוד לא נולדתי, עד כדי כך אני מלאת תשוקה", היא מעידה. לאחרונה יצא לחנויות הספר "מיכל הקטנה והמפלצות", המבוסס על הסדרה בערוץ "הופ!", והחודש היא תפתח ארבע פעמים את היכל התרבות בתל אביב (25־26.7) עם המופע המבוסס על הסדרה, והיומן מתמלא גם בהופעות בחו"ל בעקבות הסיבוב המוצלח שעשתה במקסיקו ובניו־יורק.
את טסה במחלקה ראשונה?
"לא, אקונומי מספיק לי. אני קטנה ונרדמת בכל מקום. במסע האחרון הופעתי במקסיקו, חזרתי ארצה ליום העצמאות - בעלי לקח את הילדים לבמה בהרצליה ואני נסעתי לארבע הופעות - ובתשע בערב חזרתי לשדה התעופה עם המזוודה כדי לטוס לניו־יורק. לא היה לי זמן להחליף כסף, אז ברגע שנחתתי ניגשתי לכספומט שבלע לי את הכרטיס. בעבר, הייתי מתמוטטת מזה, ישר מצלצלת לניר ובוכה. אבל הפסיכולוגית שמטפלת בי כבר שלוש שנים לימדה אותי לשנות תדרים ולקחתי את זה למקום חיובי. אמרתי לעצמי, 'כנראה שמשהו הרבה יותר גרוע היה צריך לקרות' ונרגעתי, זה לא סוף העולם. בחמש לפנות בוקר נחתתי בארץ, העליתי תמונה לאינסטגרם ואחרי שלוש שעות בבית יצאתי להופעה בחיפה. בדרך צפונה צילצלו אליי מהאולם, הם לא הבינו איך אני יכולה להיות בדרך אליהם כשרק לפני דקה ראו את התמונה שלי בניו־יורק".
את מספיקה לנשום?
"כן, אבל אני לא מספיקה לרכל וגם לא לשמוע רכילויות על ההוא וההיא. זה לא מעניין אותי בכלל. ניר ואני מסבירים לילדים שאנחנו עובדים קשה בשביל המשפחה שלנו. ילדים צריכים לדעת מה המשמעות של כסף. שלא יחכו שמישהו ידפוק בדלת וייתן להם מתנה".
"עם הזמן התחלתי לכתוב"
כאמא שעובדת במשרה מלאה גם בחופש הגדול, מה העצה שלך להורים שילדיהם עולים להם על העצבים?
היא נרתעת. "למה שילד יעלה על העצבים של הוריו? איך מגיעים למצב הזה?"
זה קורה כשהילדים משועממים.
"הגילים שאני פונה אליהם, בני שנתיים עד חמש, הולכים לשלושה ואפילו ארבעה מחזורים של קייטנות וצהרונים. להורים שלהם נשארים רק עשרה ימים להעסיק אותם וזה באמת לא ביג דיל. לא תמיד חייבים לחפש אטרקציות גדולות. גם לשבת ביחד על גלידה ופשוט לדבר זה זמן איכות וכיף. לילדים הפרטיים שלי אני מכינה תוכניות, יש להם סדר יום וגם בחופש אני שומרת על הגבולות. הם יכולים לישון עד שמונה או תשע בבוקר, לפי מה שנסכם ביחד, ויש גם שעה קבועה שבה הולכים לישון".
יש הטוענים שאת רזה מדי.
"אני רזה? כולי שריר. הייתי ילדה ספורטאית, כמו יולי שלי, בכל יום אני מתאמנת ובכל הופעה אני שורפת מינימום 500 קלוריות. אני פעילה ללא הפסקה, אבל לא אתקע שווארמה באמצע היום".
ציפור קטנה לחשה לי שעכשיו את זוממת לכבוש את קהל המבוגרים.
"לכבוש? למה לדבר במונחים של מלחמה? בהתחלה רק שרתי, עם הזמן התחלתי לכתוב, ופתאום גיליתי בעצמי דברים שלא ידעתי שהם קיימים בי. לילה אחד, מאוד־מאוד מאוחר, כתבתי טקסט ששמו 'אם רק נאמין'. רצתי למיטה, הערתי את ניר, הקראתי לו והוא לא בכה, זה מוגזם, אבל ראיתי שהוא מסתכל עליי בגאווה. על המקום צילצלתי לאסף אברבוך, מוזיקאי מוכשר מאוד, וביקשתי ממנו להלחין. כשהוא ביקש לשנות מילה או שתיים התנגדתי בתוקף. זה הטקסט!"
היא משמיעה לי את הסקיצה ומדקלמת את המילים: "אם רק נאמין שהשמיים נפתחים רק בשבילנו, ומעלינו ירקדו המלאכים, שהשמש תאיר בחלוננו והחיוך ישטוף את הפנים".
"כל אישה שתשמע את השיר הזה תזדהה ותתחזק", היא עוצמת עיניים כמו בתפילה. "הגלגל יכול להשתנות בן־רגע, לטובה ולרעה, ולאישה יש המון כוח. היא זו ששולטת במערכת היחסים והיא זו ששולטת בגבר. כשאישה מקדישה את עצמה לגבר, בסבלנות ובאהבה, אין דבר שהיא לא תשיג ממנו. כשהיא מפסיקה לעבוד בזה הגבר ילך לאחרת. זה מבאס, אבל זו המציאות. לכן אני מייעצת לכל אישה לא לצעוד במקום, אלא לברוא לה את החלום שלה".
מה היית רוצה לשנות בחייך?
"כלום. אילו רציתי לשנות משהו זה כבר היה קורה. לא, תמחקי, יש לי תשובה יותר טובה. אני רוצה שמישהו יעצור את הזמן והחיים שלי יישארו ככה, בדיוק כמו שהם עכשיו". *
צילום: רונן פדידה ׀ סטיילינג: איתי בצלאלי
הפקה: מיטל ברונר, איפור: הלן אמויאל (במוצרי בובי בראון), שיער: אור לוי
מכנסיים, ZARA; נעליים, אלדו; חולצה ובנדנה, טופשופ; בגד ים, twentyfourseven
בשער: חולצה, ZARA; בגד ים, בננה; מכנסיים, קסטרו
גופייה, ZARA; מכנסיים, קסטרו
טופ, ZARA; מכנסיים, קסטרו
