מי היה מאמין

לקרייג בלאמי יש חיוך של מיליון דולר גם כשהוא לא מתאמץ, ובסוף השבוע החיוך המפורסם לא ירד לרגע מהפנים. בלאמי, חלוץ העבר של ליברפול ואחד מהכובשים המצטיינים של נבחרת וויילס בכל הזמנים, יצא מהאצטדיון בליל וחיפש את ג'ון הארטסון והחברים הנוספים, כולם פרשני טלוויזיה כיום. "אני לא יודע מה לעשות עכשיו", הוא אמר לכל מי ששאל לדעתו על ההישג. "יש כל כך הרבה סידורים לעשות בבית. מי חשב שעדיין נהיה פה?"

אף אחד. וויילס ניצחה ביום שישי את בלגיה 1:3 ועלתה לחצי גמר היורו בהופעה הראשונה שלה בטורניר. המטרה המקורית הייתה לעבור בהצלחה את הבית המוקדם, ועכשיו היא במרחק נגיעה מהגמר.

למגן ניל טיילור היו כרטיסים להופעה של ביונסה השבוע, אותם רכש ליום ההולדת של אשתו כיוון שהיה בטוח שכבר יהיה בבית; המגן כריס גאנטר והוריו יחמיצו את חתונת אחיו במקסיקו השבוע, חתונה שנקבעה מראש, בימים שבהם חצי גמר לוויילס נראה כמו פנטזיה לא מושגת; שחקן העבר של הנבחרת, דין סונדרס, היום איש תקשורת וגיסו של המאמן כריס קולמן, החנה את רכבו בחניה לטווח קצר בשדה התעופה בברמינגהאם כיוון שחשב שיחזור בתום שלב הבתים ונאלץ לשלם מאז קנס של 100 ליש"ט ליום. למזלו, בעקבות הניצחון על בלגיה הודיעו בשדה התעופה שהם מוותרים לסונדרס על התשלום.

זה היה הערב הגדול ביותר בתולדות הספורט הוולשי. חצי שעה לאחר שריקת הסיום, השחקנים עוד היו על הדשא והאוהדים לא עזבו את היציעים. פתאום ההמנון החל להתנגן ברמקולים, וכל אנשי צוות השידור הוולשי פרצו בבכי. האתר "וויילס אונליין" העניק לכל השחקנים, שמכונים כבר 'גיבורי ליל', ציון 11 מתוך 10. ביציעים נשמעה שירת "האם את צופה, אנגליה?".

הדרקונים שנלחמו כאריות

"נלחמנו קשה, כמו אריות, ומגיע לנו להיות בחצי הגמר", אמר הכוכב הגדול גארת' בייל. "קשה לי לדבר, המילים לא עולות לי", הוסיף קשר ליברפול ג'ו אלן. "אף אחד מאיתנו לא חשב שנהיה בסיטואציה הזאת. מי שרוצה לנצח אותנו יצטרך להביא משהו מיוחד מאוד. אנחנו לא הולכים הביתה בקלות".

גם האוהדים עדיין פה. ביום המשחק, ואחריו, הם הציפו את רחובות ליל ונתנו פייט יפה ליותר מ-100 אלף אוהדים בלגים. לאחר המשחק הייתה קבוצת אוהדים אחת, ללא חולצות בקור מקפיא, שהתחילה לשיר מחוץ לאצטדיון "ראיתי הכל בחיים, ראיתי את רובסון־קאנו מפרק את בלגיה, ראיתי הכל בחיים".

רובסון־קאנו הוא מסוג החלוצים שאוהבים לצחוק עליהם. בשבע השנים האחרונות הוא שיחק ברדינג מליגת המשנה באנגליה, ובעונה האחרונה הבקיע שלושה שערי ליגה. ביורו הוא בעט בינתיים שלוש פעמים לשער – לא רק למסגרת אלא בכלל – והבקיע פעמיים. רדינג שיחררה אותו לא מזמן, וכרגע הוא בלי קבוצה.

השער שלו שקבע 1:2, תוך כדי "סיבוב קרויף" על שלושה שחקנים בלגים, הוא אולי דוגמה לסיפור נבחרת וויילס כולה: לא נספרת, לא נחשבת, לא הגיעה אף פעם להישגים, אבל פתאום מדובר במהלכי הכדורגל הכי יפים שיש. וויילס הבקיעה ביורו 10 שערים, יותר מכל נבחרת אחרת וכפול מיריבתה בחצי הגמר, פורטוגל. עכשיו כולם מחכים למשחק בין שני כוכבי ריאל מדריד, רונאלדו ובייל, ביום רביעי בליון.

בייל, כהרגלו, הציג יכולת טובה שלשום, אבל המצטיין במשחק היה ארון ראמזי, שייצר שישה מצבי הבקעה לחבריו, לפחות פי שלושה מכל שחקן אחר, ושניים מהמצבים האלה הסתיימו בשערים. אבל ראמזי הוא גם גיבור טראגי. כרטיס צהוב סתמי שספג, בגלל נגיעת יד במרכז המגרש, מביא לכך שיפסיד את חצי הגמר. "אני מאושר ומאוכזב", הוא אמר. "זה בטח עוד ישקע עד המשחק ויכאב יותר, אבל אני מאחוריהם. גם בלעדיי אפשר להגיע לגמר".

גמר יורו לנבחרת שאף פעם לא השתתפה ביורו – זה יכול להיות אחד ההישגים המרשימים ביותר בתולדות הטורניר. עכשיו, בעיקר כשבוחנים את היכולת שהציגו וויילס ופורטוגל עד עכשיו, אף אחד לא יופתע מניצחון וולשי. "לפני ארבע שנים היינו מרחק שנות אור מכל זה", אמר המאמן קולמן. "אף פעם אל תפחדו לחלום. אף פעם".