הגמרא במסכת כתובות דנה בפסוק "אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת", ושואלת: "וכי אפשר לעשות צדקה בכל עת?" רבי שמואל בר נחמני עונה מיד שכן, זה אפשרי: "זה המגדֵל יתום ויתומה בתוך ביתו". ובאמת, אין חסד גדול מזה: להפוך עולמו של ילד הנמצא בתחתית של התחתית. למלא חייו של ילד שאינו שלך באור ואהבה. לאסוף אותו אליך מעברי פי פחת.
במשפחתי המורחבת גדלו כמה ילדי אומנה, ואני מכיר את הנושא מקרוב. אי־אפשר להסביר את החסד הזה, אי־אפשר לכמת אותו. אז ברשותכם, הטור הזה יהיה במתכונת חירום שונה וישמש קריאה לעזרה, ניסיון לעזור לרווחה, הנמצאת במצוקה קשה ומשתוקקת למשפחות שיסייעו לה להציל ילדים.
נפתח בכמה עובדות חשובות על אומנה: בישראל חיים היום כ־10,000 ילדים שלא גרים בבית. המחקרים, כולם, קובעים שטובת הילדים היא לגדול במסגרת משפחתית, אבל למרות זאת, 75 אחוז מהילדים נשלחים לפנימיות ולמוסדות, ורק כ־25 אחוז מגיעים למשפחות אומנה. למה? אולי האתוס ההיסטורי שיש כאן לפנימיות לא התעדכן והן זוכות להערכת יתר, אולי אוזלת יד של השלטונות. אחד מהאתגרים החשובים היום זה למצוא משפחות אומנה חדשות, בעיקר לילדים מגיל חמש ומעלה, ילדים שאם לא ימצאו להם משפחות כעת — יאבדו את הסיכוי האחרון לגדול בבית רגיל עם דמויות הוריות, אחים והוויה משפחתית. אז הטור הזה אינו טור רגיל, אלא ניסיון גיוס. זה דבר חריג, אבל מדובר בדיני נפשות. וכל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם מלא.
חשבתי פעם שלהיות משפחת אומנה זו דרגת החסד הטהורה ביותר, אבל אז גיליתי שיש דבר מה עילאי לא פחות: להיות משפחת קלֶט. בגלל ההגבלות הרבות (והמוצדקות) שיש על הנושא, לא אוכל לפרט יתר על המידה, רק אומר כי בסביבתי הקרובה יש משפחת קלט, ואני רואה את החסד מול עיניי.
תפקידה של משפחת קלט הוא להיות שם ברגעים הקשים ביותר של הילדים: הרגע שבו הרווחה מחליטה כי מסוכן להם להישאר בביתם, אבל עדיין לא ברור מה המסגרת הנכונה להם, מי יכול לגדלם ואיפה. אם הרהבתם עוז להיות משפחת קלט ונמצאתם מתאימים, אתם רשומים במאגר של המדינה ויודעים שבכל רגע יכולים לדפוק על דלתכם אנשים מהרווחה ולהכניס לביתכם תינוק או ילד או שני אחים; לפעמים הם יהיו בבגדים בלויים, לפעמים בהיסטריה, לפעמים אלו ילדים שנמצאו על ידי המשטרה ברחוב, או הובאו על ידי שכן טוב שמצא אותם ללא השגחה. הם יהיו אצלכם יום או שבוע או חצי שנה, ואתם תהיו שם בשבילם, החל ברגע הנמוך הזה בחייהם שבו ננטשו ועד שתימצא להם מסגרת; וכל הזמן הזה תבקשו לחצוץ ביניהם לבין העולם הרועש שנכפה עליהם, לתת להם את השקט שהם כה זקוקים לו. זה יכול להיות ילד בן ארבע, אבל לאחרונה, למשל, גם תינוק בן שישה ימים הגיע למשפחת קלט, וביום השמיני היא מלה אותו. המשפחה לבשה בגדים יפים וערכה לו חגיגה, וצילמה תמונות שיהיו לו למזכרת. שיידע בעתיד שגם כשנכנס בבריתו של אברהם אבינו, לא היה לבד.
משפחת קלט אחת מגדלת בשבועות האחרונים שני אחים, נקרא להם נווה וסער. הם בני תשע וחמש. השמות כמובן בדויים, כמו כל שמות הילדים שאזכיר כאן. הוריהם לוקים בבעיות נפשיות ומכורים לסמים. הם אוהבים את ילדיהם מאוד, אבל מתאשפזים לא מעט, ובשל מצבם חוו הילדים הזנחה. נווה וסער ראו בגילם הרך דברים לא פשוטים. הם הגיעו למשפחת קלט חירום בדרום הארץ לפני כחודש, ורק בימים האחרונים מורגש כי השניים נרגעו. הם מחייכים, יוצרים קשר עין ומבטאים את עצמם. עד מתי יהיו במשפחת הקלט? עד שתימצא להם משפחת אומנה. האחים רוצים להישאר יחד, למרות גילם. ברור כי הם משענת זה לזה.
משפחת קלט אחרת מגדלת בימים האלה את ערן, ילד בן שלוש עם עיניים גדולות. אמו מתמודדת עם מחלה נפשית ונוטה להתפרצויות. ערן הושאר שעות ארוכות במעון, ולעיתים גם בשבתות הגננת היא שטיפלה בו. ערן נמצא כעת במשפחת קלט חירום ומחכה למשפחת אומנה שתוכל לגדלו, עד שאמו תתייצב ותוכל לקבלו בחזרה. כאשר ערן הגיע לקלט הוא היה בעל יכולות תקשורת נמוכות וחשש מיצירת קשר עם זרים. היום הוא מקשקש ומשחק ובעיקר קשור לאב הקלט, שאיתו הוא משחק ומשתולל ומתרפק עליו.
אם זה עוד לא ברור, אז כן. אני מנסה לרתום את המדור הזה גם באופן קונקרטי כדי למצוא בית לכמה מקרי חירום. הנה שניים נוספים: אור ונעה, בני חמש ושלוש, מחפשים משפחה באזור קריית־מלאכי, אשקלון או אשדוד. מדובר בבן ובת מתוקים, שהוריהם נמצאים במשבר עמוק. אביהם מכור ומאובחן פסיכיאטרית, אמם איננה עובדת. הניסיונות הרבים לעזור לאם לא צלחו. אמם ניסתה ככל יכולתה, אך בשל קשיים רגשיים וחוסר מסוגלות להעניק תנאים בסיסיים, הוחלט לאפשר להם לגדול בסביבה בריאה ויציבה. הוריהם מבינים זאת.
גם איתי מחפש בית. מדובר בפעוט מתוק וחייכן שזקוק למשפחה אוהבת ותומכת. אמו היא חד־הורית שמאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי על פי צו אשפוז. היא נעצרה כמה פעמים בגין חשד לעבירות אלימות. איתי רק בן שנתיים, ילד שאוהב להתגלגל מצחוק, אוהב שמדגדגים אותו ואוהב לרוץ, לקפוץ ולהשתולל. הוא נמצא כעת בקלט חירום כחודשיים ועבר תהליך משמעותי מהיום שהגיע במצב רוח שקט, וקצת חששן. לאיתי מחפשים משפחה מאזור ירושלים והדרום.
זה דבר יוצא דופן, ואני כמעט לא עושה זאת, אבל הנושא יוצא דופן, לכן אני חורג ממנהגי: מי שמרגיש שהוא מסוגל לעשות את החסד הזה, לפתוח את ביתו ולהפוך למשפחת קלט (או אומנה), שיפנה למכון סאמיט, בטלפון 6654292־08, או באמצעות האתר www.summit.org.il (לחצו על "צור קשר").
בעיניי ראיתי לא מעט ילדים ברגע כניסתם למשפחת קלט. ראיתי את עיניהם החרדות בתחילה ואת השקט שמילא אותם בהדרגה. ראיתי אותם זוכים בשלווה. ראיתי כיצד עוד חיבוק ועוד ארוחה ועוד נשיקה בונים אותם, עד שמאור פניהם שב, עד שחוזרת ילדותם. העניין הוא שיש מספר קטן להחריד של משפחות קלט בישראל, והעומס עליהן רב. די לי ברצף המקרים שראיתי אני, שמגיעים בזה אחר זה לאותה משפחת קלט, כדי להבין את הצורך האדיר שיהיו משפחות נוספות. אינני מיתמם: יש מעט משפחות שמתאימות למשימה כזו. אבל המעט הללו יקרות מני פז, והילדים זקוקים להן, זקוקים באמת.
ומצווה הבאה לידך אל תחמיצה. שבת שלום.
