הגבינה עם הבקתה
סנדוויץ' גבינת בופור מושלם ועוד שמונה סיבות לבקר בעיירת הסקי שמפני אן־ונואז
לא, תקשיבו. בבנסקו, עיירת הסקי בבולגריה, השפה הרשמית היא עברית. ביער השחור ובכל מתחמי המשפחות בהולנד כבר מלמדים, לדעתי, את עגנון (או את פאר טסי, תלוי בשבוע).
מחפשים מפלט יפהפה, קיצי, הררי ומנושב? קבלו את עיירת הסקי הצרפתית שמפני אן־ונואז (Champagny en Vanoise) שבשמורת ונואז, במחירים מגוחכים וביופי לאין שיעור, כולל 13 מפלים בעמק שמפני־עילית בואכה שמורת רכס ונואז, שהוא אחד היפים באירופה.
תחשבו על זה: כל אזור סבואה (Savoie) וסבואה־עילית שבאלפים הצרפתיים הוא ארץ סקי. בקיץ עומדות שם מיליון בקתות ודירות ענקיות ומאובזרות שנועדו למשפחות ולקבוצות ורק מבקשות: קחו אותי. נו כבר. בואו.
נכון, לשופינג רציני תיאלצו לרדת אל העיר מוטייה (Moutiers), שכל גולשי ישראל מכירים, ושם גם חם כמו במדבר גובי, אבל בערב מציעה מוטייה בריזה יבשה ושורה של מסעדות צרפתיות־איטלקיות מעוררות חמדה.
למעלה? מאות מסלולי טיולים, נהרות, מפלים, פסגות, אוכל שֶׁלָּמוּת ממנו (לאו דווקא במסעדות), נופים וכן, גם שמש, אבל קרירה יותר, ומרחבים.
אוי, ויש גם המון פסטיבלים והרבה מוזיקה ושום זכר למרק העוף המהביל שכאן קוראים לו "יוליאוגוסט". אה, כן, ואיטליה היא במרחק של פחות משעת נסיעה.
העונה החמה
נו, וכמה זה עולה לי: המחירים בעונת הסקי יקרים, בגלל יופייה ושירותיה של העיירה. המחירים בקיץ משובבי נפש וגם האקלים.
שמפני היא מן היפות בעיירות הסקי. כולה בקתות ונופים ושלושה נהרות חוצים אותה בזרימה אדירה. מעלית נוחה אוספת את הגולשים או דיירי הקיץ ממרכז העיירה ישר אל ההר. בקיץ עולים בהר בעלייה קצרה וברכבל קצר (גרנו לידו) אל מיליון מסלולי טיולים.
רק ציינו לעצמכם שבאמצע אוגוסט, יותר נכון ב־12 בחודש – המחירים צונחים בתלילות, או אז, אם מתנחלים בקבוצה או בזוג באחד השאלטים (בקתות עץ אלפיניות) הגדולים, המחירים ברצפה והטיולים מסביב דווקא נוסקים לשמיים באיכותם. גם המסעדות. ובעיקר חומרי הגלם.
דירה גדולה וגבוהה עם גן נופי עלתה לנו, שלושה נופשים, מאה יורו ללילה. שקלנו להגר.
גבינה בגינה
בוקר. יוצאים לגינה שלנו על צלע ההר. בדרך כלל הנוף מרהיב, אבל חצוצרת ערפל מתפרצת מן העמק בין שני הרים ודוהרת אלינו.
מעיל. עם הקפה. ניחוח עשבוני שמיימי כשאגלי הגשם פוגשים צמחייה אלפינית. תענוג רענן לעומת השכמה לתוך הצ'ורבה המכונה "אוגוסט" בישראל.
בופור. גבינת בופור. חייבים. אני בעד להתיך אותה בתנור שלנו על לחם רועים, או לתקוע אותה עם חרדל לתוך לחם כפרי עם דגנים, וללוות בקפה בבוקר, ובסנט־אמיליון בערב. ובינתיים שותים קפה או־לה, עם חלב לוהט, בקערות צרפתיות מהבילות. נגד הקרירות. באוגוסט.
קואופרטיב הגבינות נמצא פה ממש למטה. אנחנו יוצאים אליו.
תשע תחנות
או: איך להרכיב ארוחת צהריים במשך שעתיים ורבע.
בשמפני, גם אם גרים גבוה, על הרכס כמונו, ולמרות שהירידה למרכז העיירה ברכב קצרה אך תלולה, חשבו רק עלינו. באמת! שתי דקות הליכה – ויש מעלית שיורדת ישר אל לב העיירה. בין הבולנז'רי לפטיסרי לפרומז'רי. הירידה נמשכת שתי דקות.
1. חישוב מסלול מחדש
זה קורה בדרך למעלית: אנחנו רואים לפתע שהתבהר ממש, ושלמעלה, בלה־פלאן, זורחת שמש.
טוב, נו. במקום לרדת למטה, נעלה לרגע למעלה, לתחנת הסקי. לקטוף פטל בשבילי ההליכה, לנשום את האוויר הזה.
האמת? אם אין גשם, אנחנו עולים בגונדולות הסקי כל יום כדי לתפוס מבט וטיול.
2. על הלחם לבדו
מתחילים במאפייה, Boulangerie la Marmottine.
שאלה צרפתית חופרת: סליחה, באיזו דרגת עשייה אתם רוצים את הלחם? חום? זהוב? חיוור? אה, שזוף — בבקשה.
אפשר להימס מן המראות והניחוחות שנודפים כאן, לרחוב הקריר. איך, לכל הרוחות, לבחור לחם מ־20 האפשרויות החמימות והמתפצפצות? טוב, נו, כיוון שזה יהיה יום גבינת בופור (Beaufort), אנחנו בוחרים בלחם שיפון, דגנים וזירעונים, ומבקשים שיארזו לנו על הדרך טארט ממולא קרם פטיסייר צהוב, כורע תחת כובד ציפוי של אוכמניות טריות.
מן הפינה קורצים גם כדורי מרנג ענקיים ולא סימטריים שמזיעים דבש ומשובצים פטל ואוכמניות. טוב, תביאו גם מזה, שלא יחסר, ותארזו לנו, כן? ואיזה שלושה בגטים ישר מהתנור, כן? מי יכול לשמור כאן על מידה ולו קטנטונת של איפוק ואחריות?
3. אגסי בוסק ומֶלון
עוצרים ב־Sherpa, המיני־מרקט האהוב עלינו. אני מזכירה שרשימה זו נכתבה בקיץ הקריר דאשתקד (כן. יש אוקסימורון כזה), ועל כן בחרנו לנו מיד מלוני קבאיון (Melon de Cavillon) מתוקים מדבש. וגם אגסי בוסק מתוקים וקשים בגוון חלודה.
אבל רגע, אם אנחנו כבר כאן, לא נקנה כמה מגבות מטבח לבנות עם פס תכלת? כה כותנתי וצרפתי ומתמסר (בשלושה יורו, כן?). אגב, כדאי לזכור שמגבת מטבח בצרפתית זה טורשון (Torchon), ושהן פשוט יפהפיות קלאסיות.
וגם חמאה צריך, לסנדוויץ', וזה בהחלט המקום לרכוש בו גם כמויות משתי גבינות האזור ההררי מסוג Faisselle. שתיהן מחלב מתוק שרוי בגבן מלוח ומכאן השם (סֶל זה מלח).
הן הולכות עם קונפיטורה, אבל את זו שלנו נכין לבד מכל האוכמניות והפטל למעלה על ההר. אגב, לא להיסחף. הפטל דוקרני, הקטיף משתופף, ויהיה זה נבון לרכוש קופסיות עץ עם כל גרגירי היער ממש כאן, במרכול.
טוב. עוד מעט יסגרו את קואופרטיב הגבינות. רק נקנה איזה קילו אפרסקים לבנים שטוחים בטעם ובניחוח של בושם. הולך עם גבינות. וחסה. הכי חסתית. כמעט חמאתית מרוב שבהירה היא ורכה ובשרנית.
4. הגשר על נהר דורון
בדרך אל קואופרטיב הגבינות, אנו עוצרים עכשיו במרכז שמפני: דקה מן המעלית, מפל מחריש אוזניים. אחד משלושה נהרות סואנים של מי פסגות וקרחונים שמבתרים את העיר.
מה שמו של זה? דורון. יש לנהרות האלה משפחה בישראל? לא. זהו השם של כל נחל שוצף. נגזר מן המילה Torrent. זרם חזק.
אנחנו עוצרים. תמיד.
מפל חזק ממש במרכז העיירה. בדיזנגוף, כאילו. אם תהיו בסביבה – תעצרו לרגע. כל הרעש הזה, כל היונים השליליים הנפלאים, שלכם.
5. ומה עם מרק?
אולי נקנה מרק, לאחרי הכריך או לפניו? ביריד במרכז הרחוב יש עמדה עם כדי זכוכית מלאים מרקים בעלי שמות מופלאים: מרק שמונה פירות וירקות, מרק דלעת וקארי, מרק הגינה, מרק הספורטאים.
כאן אני עוצרת כדי שלא תתפתו: קנינו. נכשלנו. יפה אך לא טעים. כולל הכרובית־גרוייר.
6. קצת יין: ז'נפי, ז'ה טם
אין ברירה. יורדים לעיירה בוזל (Bozel) לרכוש יין. מתבייתים על הליקר המקומי ז'נפי (Genepi), העשוי מתערובת עשבים אלפינית שעיקרה שיח הערער. ממש קשה להשיג אותו מחוץ לאלפים, והוא נפלא עם כל דבר.
7. אוויר הרים
סתם. סתם. עומדים ברובע העתיק של שמפני שנשקף אל עמק ירוק. גשם קליל. והוא קריר ורענן ואין בו זבובים, יתושי נמר אסיאתיים, תיקנים, מקקים, נמלי אש, מדוזות ואטרקציות.
8. קואופרטיב הגבינות
יאללה, חייבים לרוץ. השעה כמעט 12 ובעלת המקום, בשיא עונת התיירות, פשוט סוגרת את המקום והולכת לשנוץ. איך זה יכול להיות? הצרפתים האלה מטורפים? או אולי חכמים הרבה יותר מאיתנו?
הקואופרטיב. גבינות הבופור. התחנה הנחשקת ביותר בשמפני: התור ארוך ומתגודד, אבל הכל איטי. "מסייה, תרצה בופור־של־קיץ או בופור־של־חורף?" (בקיץ הגבינות עשויות חלב מרעה אלפיני, בחורף – גם כן. אבל בקיץ הן טריות). "גברתי, שמרתי לך דבש איקליפטוס מחורשה מיוחדת למטה בעמק סנט־ז'רבה. טעם אחר!"
והעטיפה? הגבינה חייבת להיעטף לפי כל חוקי העיטוף המחמירים.
יש לנו בופור ורבלושון וטום דה־סבואה – כולן נחתכות לפרוסות ענק מחריצי ענק בתיל דקיק ומתוח. זה לוקח שעות. ובינתיים כל הצרפתים חופרים עד ליבת כדור הארץ, בטעימת ובהשוואת גבינות. מצטיידים בחרדל עם יין מוסקט וחרדל עם עשבי תיבול ורואים כבר בעיניים את הפיקניק העצום שיהיה בעמק הסודי, למעלה מעל העיירה. עם נוף של 25 מפלים.
9. העמק הסודי למעלה
יש לנו סלסילה גדולה ומלאה: גבינות, לחם, מרנג־פטל, ליקר, ז'נפי, מים, חרדל איטלקי מתקתק ולא מעט מגבות מטבח שייפרשו על השולחנות.
אנחנו בשמפני־עילית. בעמק יפה עד בכי שגובהו 1,600 מטר וסגור בין שתי שלשלאות הרים. הצרפתים, מתברר, אינם עקביים בטביעת שמות, וכך לעמק קוראים לֶה ורון או בכלל שמפני לֶה אוׁ. יש לנו גם ציוד חובה (חשוב כמו נעלי טיפוס): סכין גבינות חדה ועוד קרש עץ גמלוני, ואנחנו ערוכים לפיקניק על גדות הדורון, למעלה, ליד אחד מ־23 מפלים.
לידיעת הקייטנים: איפה ישנים?
הכפר מלא. רק גגלו / ChampagnyTorism
אני ממליצה בחום על דירה במתחמי הדירות והבתים של משפחת דופור Dufour (כולם מצוידים להפליא ונוחים. למחיר יש תוספות (משק בית, דמי כביסה, מסים וכאלה), אבל המטבח הענקי חוסך המון מסעדות והוצאות.
חדרי השינה פשוטים, אבל יכילו שמונה עד עשרה בני משפחה. שני חדרי שירותים מלאים + שירותים. גינה. סלון ענקי. יש לדופור מגוון של הרבה סוגי דירות, מנוהלים היטב.
לפרטים : www.location-chalets-dufour.com או גגלו: Chalets Dufour
איך להגיע?
הכי פשוט: טיסה ישירה לז'נווה, ומשם כמעט שלוש שעות במכונית בדרך נופית מקסימה. יש גם רכבת עד מוטייה (Moutiers) או בוזל (Bozel), ומשם במונית למעלה, לשמפני.
למידע כללי: Office de tourisme Champagny en Vanoise
העמק הסודי, שבחורף השמש נוטשת אותו, מכיל מניין ספור של כפרים זעירים, בין פסגות הענק והמון איילים, מרמיטות ושצף מים זורמים מכל כיוון. בקצה מלבינה כיפת הר Le Grand Casse. כביש מתפתל תוך טיפוס לאורך הדורון המקציף. פורשים ציוד. מאושרים. את תה הלבנדר נשתה על המרפסת שלנו.
לפנייה לכתב/ת 
