רביעי 21 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    24 שעות • 06.07.2016
    שליש תיסלם בסלון
    הקאמבק של תיסלם הוא הצלחה גדולה, אבל לחברי הלהקה דני בסן ויושי שדה יש גם עסק צדדי מפתיע: הם מופיעים בבתים פרטיים מול 50 ו־60 אנשים. בסופ"ש הזה הם יתארחו בסלון של משפחה מהיישוב יובלים בגליל: תמורת פחות מעשרת אלפים שקל, הם ינגנו גם אצלכם. ולא, הם לא רואים בזה פחיתות כבוד וכולם יכולים לקפוץ להם
    דני ספקטור | צילום: יובל חן

    זה קרה לפני כמה שבועות, בבית פרטי במרכז הארץ: באחד משיאי ההופעה המשותפת שלהם, כשדני בסן שר את "יש לך אותי" ויושי שדה מצטרף בגיטרה קורעת לב, פתאום נעמד מולם אחד הצופים וגישש את דרכו אל הבמה המאולתרת.

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    "מיקמו אותנו במעבר בין הסלון למטבח", נזכר בסן. "לפני ההופעה עוד היה מעבר קטן, אבל מרגע שהתיישבנו הכניסה למטבח נחסמה. אני קולט בנאדם, ורואה שהוא עובר את כל הצופים בסלון, ומגיע עד אלינו. הסברתי לו שהוא לא יכול לעבור עכשיו, כי אנחנו באמצע ההופעה. הוא הסביר שיש עוגה בתנור והיא עלולה להישרף. אז הנחנו את הגיטרות בצד, הלכתי לתנור, הוצאתי את העוגה, שאלתי את הצופים אם היא בסדר, כיביתי את התנור והמשכנו להופיע. בסוף, אחרי ההדרן, אכלנו אותה כולנו ביחד".

     

    היה טעים?

     

    שדה: "מאוד. היופי בהופעות האלה הוא שאנחנו גם אוכלים שם הרבה. לכל משפחה המנהגים וההרגלים שלה. כבר הייתה לנו משפחה מסורתית שביום שישי בערב האבא חזר מבית הכנסת, אכלנו איתם ארוחת ערב ואחרי זה עשינו הופעה בסלון. משקיעים מאוד בכיבוד, עושים דברים מאד טעימים".

     

    בהופעות רגילות הקהל מפריע עם הסלולריים, כאן הוא מפריע עם העוגות בתנור.

     

    בסן: "וגם חיות המחמד. הייתה לנו הופעה שבה בכל פעם שניגנו בווליום קצת גבוה, הכלב שלהם התחיל לנבוח. היינו צריכים להיזהר עם הצלילים, כדי שהכלב לא ילווה אותנו לאורך כל ההופעה".

     

    תיסלם הגדולים מתמודדים עם כלבים ועוגות? מה עם האגו?

     

    "אם הייתי בא ממקום שאין לנו מה לאכול ואנחנו עושים כל דבר כדי להתפרנס, אולי באמת הייתה כאן פחיתות כבוד. אבל אנחנו נמצאים במקום נפלא. מופיעים מול אלפי אנשים כמעט בכל שבוע, וכמה ימים אחר כך בסלון. יושי ואני בני 60. מה, נשב בבית? אנחנו נוסעים ומסתובבים ומכירים אנשים חדשים".

     

    שדה: "אתה רואה שאנשים צמאים להכיר אותך ולראות אותך. זה ארץ ישראל, אין פה מה לשמור על פאסון של כוכב מנוכר".

     

    בסן: "איזה כוכב? מי פה כוכב?"

     

    שדה: "גם יש לנו את הסבלנות לזה. לנסיעות, לארגון, להיות גם אנשי הצוות וגם האמנים".

     

    בסן: "אנחנו מגיעים לבתים של אנשים, מסתובבים ולוחצים ידיים ומצטלמים ומתחבקים. יש משהו נורא בלתי אמצעי בסיטואציה הזאת, אנחנו לגמרי בתוך העניין כי שנינו אנשים כאלה. הגיע אליי מישהו והראה לי תמונה שהוא צילם איתי לפני 30 שנה ושיחזרנו אותה עכשיו. איזה כיף! אני אוהב אנשים וממש מבסוט מכל זה".

     

    בגובה העיניים

     

    כבר כמה שבועות שבסן ושדה, שליש מלהקת תיסלם, עוברים בין בתים ברחבי הארץ ועורכים הופעות אינטימיות. הם עולים לאוטו, אוספים בדרך את שני הגיטריסטים שמנגנים איתם, טל שנהב ועדן ניר, מגבר קטן ויוצאים לדרך. פעם בצפון, פעם בדרום, לפעמים ביישובים קטנים שעליהם שמעו רק בזכות ה"וויז".

     

    "בקטנה", הם קוראים לסיבוב ההופעות האינטימי הזה. המחיר משתנה לפי מספר פרמטרים ("אבל לרוב פחות מחמש ספרות", מבטיחה אפרת ניצן, המנהלת המסורה שלהם) ולסלון שלכם תוכלו להזמין מקסימום 70 איש, אולי 80 אם תבקשו ממש יפה (בעמוד הפייסבוק המיוחד שהם פתחו). "יושי העלה את הרעיון להופיע ביחד", נזכר בסן, "ואני הוספתי ואמרתי שאם כבר, אז נלך להופיע במקומות הכי קטנים שאפשר. אנחנו מופיעים כבר שנים ביחד, ותמיד בבמות הכי גדולות. הצלחנו בענק מהרגע הראשון, ותמיד או שהופענו במקומות גדולים או שלא הופענו בכלל. אף פעם לא היה לי את השלב הזה של הופעות במקומות קטנים, וזה היה חסר לי. הרעיון שלי היה להופיע בהופעות אינטימיות, שבהן אתה רואה ושומע את הקהל, ולא רק עומד מול חור שחור גדול. אוכלים ביחד, שרים ביחד, צוחקים כשמעניין ומשתעממים כשמשעמם. וזה עובד".

     

    שדה: "בהתחלה הייתי המום מהרעיון של דני. להופיע בתוך בתים? לא לזה כיוונתי. אבל לאט־לאט התרגלתי לרעיון והתחלתי לאהוב אותו. בכל הבמות הגדולות לא רואים את האנשים, אנחנו גבוהים והם מתחתינו. ואמרתי שיאללה, נלך על זה. חוץ מזה עניין אותי לראות אם אני אזהה פרצופים מלפני 30 שנה, ויש כאלה".

     

    ובאיזה קהל אתם נתקלים?

     

    בסן: "קהל מקסים. אני לא יודע אם זה בגללנו או שזה סוג הקהל שמזמין אותנו, אבל אלה האנשים הכי טובים שיש. הגרעין הוא סביב ה־40־60, אבל יש המון בני משפחה צעירים שנשאבים בקסם של הדבר הזה ואוהבים אותו. אנחנו נכנסים לבתים כאנשים זרים, ובסוף הערב מתחבקים כמו חברים טובים שמכירים הרבה זמן. בסופו של דבר אנחנו באים לרוב לימי הולדת, מסיבות או חגיגות, לאירועים מאוד אינטימיים".

     

    ומה שרים?

     

    שדה: "זו לא הופעה של תיסלם, חשוב להגיד את זה. יש שם כמובן כמה שירים של תיסלם בעיבודים חדשים, אבל גם שירים שאנשים פחות מכירים או לא שמעו מזמן. וזה מחמם לנו את הלב לגלות שזוכרים ומכירים. לדני יש שיר שהוא הקליט לפני כמה שנים על המחאה החברתית, והייתה אישה שקמה באמצע ההופעה וצעקה שהמחאה נכשלה ולא היה שינוי. זה יפה שיש אינטרקציה עם הקהל".

     

    בסן: "יש דיאלוג עם האנשים. הם יכולים גם לדבר תוך כדי ולשאול שאלות ולהעיר הערות. התייחסות שלנו היא מיידית, כי הכל בגובה העיניים. אחד התנאים שלנו הוא שבאמת נהיה בחלל בבית שבו אנחנו באותו גובה עם הצופים, כדי ליצור אינטימיות ואינטרקציה. אנחנו גם מספרים סיפורים מאחורי הקלעים של השירים, ונותנים לזה ממד נוסף".

     

    והוא שונה מהקהל של תיסלם?

     

    שדה: "הקהל של תיסלם הוא לא קהל מקשיב, אלא כזה שבא לחגיגה וקרחנה. פה חשוב לנו שהם יקשיבו למילים, שיהיו איתנו".

     

    מקפלים ביחד

     

    רק בשבת האחרונה תיסלם הופיעו על במת ענק עם משינה, ואז באמצע השבוע הופעת התנדבות גדולה לעמותה לילדים עיוורים ולקויי ראייה, ומחר שדה ובסן חוזרים לפורפורציות עם הופעת סלון קטנה ביובלים — יישוב קהילתי ליד כרמיאל. "ההופעה הראשונה שלנו הייתה מעין חזרה גנרלית אצלי בסלון", נזכר בסן. "אחר כך המשכנו לצופית, ומאז אנחנו מכסים את כל הארץ, מצפון ועד דרום", מוסיף שדה.

     

    יש סיכוי שתעברו עם זה למועדונים גדולים יותר?

     

    בסן: "לא. חשוב לי לשמור על הפורמט האינטימי. כבר היו לנו הצעות למקומות יותר גדולים ואמרנו שלא בפורמט הזה, זה מוציא את כל הקסם. ברגע שצריך במה או תאורה זה מוציא את הכיף מהדבר הזה. המקסימום הוא 70 איש, גג מאה".

     

    ואתם נותנים לקהל לבחור שירים?

     

    "יש לנו ליין־אפ די מסודר וקבוע ואנחנו נצמדים אליו. לפעמים בהדרנים, אם זורקים בקשה מהקהל, עושים אותה. אבל לרוב זה מסודר ויש שירים קבועים. הערב מתחלק לחלק שמקשיבים בו, חלק ששרים איתו וחלק שרוקדים בטירוף בסוף. ליושי יש אלבום חדש והוא שר ממנו, לי יש שירים מאלבומי הסולו שלי, אנחנו עושים מחווה לאריק איינשטיין, וכל מיני עיבודים אחרים לשירים המפורסמים שלנו".

     

    ואם יש מוזיקאים בקהל?

     

    "באחת ההופעות שלנו פתאום מישהי סיפרה שהיא התחילה ללמוד אקורדיון, אז היא הביאה אותו וניגנה איתנו את 'יש לך אותי'. היה מקסים".

     

    שדה: "היופי כאן הוא שזו הפקה זולה מאוד. אנחנו נוהגים לבד, סוחבים את הציוד וגם מקפלים בסוף. כל קהל לוקח את זה למקום אחר. הייתה הופעה לגרושים וגרושות שהתפרעו ממש ורק רצו לשיר איתנו, והיו גם אנשים שקטים יותר. בכל פעם אתה לא יודע מה יחכה לך".

     

    ובינתיים גם להקת האם תיסלם ממשיכה לבעוט ומופיעה ברחבי הארץ. ב־29 ביולי הם יגיעו למופע שקיעה באמפי שוני בבנימינה, ב־17 באוקטובר הם יהיו בפסטיבל התמר עם יהודית רביץ והדג נחש ובין לבין הם עושים בלי סוף הופעות מכורות. "המצב של הלהקה מעולם לא היה יותר טוב", אומר בסיפוק בסן, שגם משמש כקריין הבית של ערוץ 10. "ההופעות שלנו היום הרבה יותר טובות מאשר בכל השנים, אפילו יותר משנות ה־80 כשהיינו צעירים ולוהטים. אנחנו מגובשים ומלוכדים ואין בינינו אינטריגות. אנחנו באים כדי ליהנות, וההנאה שלנו עוברת בצורה מאוד חזקה לקהל שנהנה מכל רגע. באמת, שרק יהיה לנו את הכח להמשיך ככה הלאה".

     

    ומה עם חומרים חדשים?

     

    "לא בשלב הזה, אין לנו שירים חדשים. אנחנו סוחטים את חתיכת הלימון הזו של תיסלם עד הסוף, והיא עושה הרבה לימונדה".

     

    ושירי סולו?

     

    שדה: "לי יצא אלבום לפני שנתיים, ואני עובד על אלבום חדש. אני גם לוחץ על דני שיקליט כבר שירים, אולי בקרוב הוא יישבר".

     

    בסן: "בפן האישי באמת לא עשיתי שום דבר הרבה שנים ועכשיו יש איזו התעוררות, גם בזכות המופע הקטן שלנו. יש לי ניצוץ של לחזור ולעשות דברים, נראה מה נעשה איתו". •

     

    dani—s@yedioth.co.il

     

     


    פרסום ראשון: 06.07.16 , 20:09