ראש הממשלה שלנו נפגש בקניה עם "נוצרים אוהבי ישראל". בין היתר הוא התגאה בפניהם בתנובת החלב שלנו. כיוון שיש לי דוד בנהלל, ולדוד יש רפת, משך הדבר את ליבי. קראתי ומצאתי שראש הממשלה הודיע לאותם נוצרים אוהבים כך: "איזו פרה מייצרת הכי הרבה חלב בעולם? הייתם חושבים שזאת פרה מצרפת או פרה מהולנד. לא! זאת הפרה הישראלית. כי אצלנו כל צעד וכל 'מו' ממוחשבים".

מיד עלו בדעתי שני הרהורים. האחד, שהיה נחמד אם גם בקרב שרינו היו כל צעד וכל "מו" ממוחשבים, ולמצער — מחושבים. והשני, שגאוותו של ראש הממשלה על חקלאי ישראל לא מפריעה לממשלתו להתעמר בהם. אבל חוץ מזה נזכרתי באדם שהשמיע באוזניי ממש דברים דומים מאוד שלושים שנה לפני מר נתניהו. והוא גם ידע על מה הוא מדבר, כי לא היה ראש ממשלה אלא רפתן זקן ומנוסה ושמו משה סורקין.

כתבתי אז את ספרי "רומן רוסי", ולצורך זה פגשתי כמה מאחרוני החלוצים של העלייה השנייה. סורקין היה אחד מהם, ובן 93 עוד עבד ברפת של עין חרוד. לצערי הרב, אף שקבעתי את הפגישה מראש ובאתי ממרחק, מצאתי שסורקין מסרב לשוחח איתי. אני חושב שהחזות הלא פרודוקטיבית שלי, שלא לומר את מילת הגנאי "עירונית", איכזבה אותו.

"יש הרבה עבודה היום", הוא דחה אותי מעליו, "תבוא בפעם אחרת". אך הרפתנים הצעירים דיברו על ליבו ובסופו של דבר התרצה ואמר: "בסדר. אך לפני שנדבר, ברצוני לומר דבר מה".

כולם חייכו, וסורקין — ישיש קטן קומה ומגויד — הזדקף בחגיגיות, הניף את ידו בתנועה איטית ואדנותית על עדת הפרות שלו והודיע: "הפרה העברייה היא החולבת המשובחת בעולם כולו". ואז פנה אליי ואמר: "ועכשיו, מה רצית לשאול?"

כולם שבו וחייכו, חוץ ממני. הרגשתי שאני שרוי במעמד רציני וחשוב מאוד, שהאמת בדבריו של סורקין חורגת הרבה מעבר לסתם גאווה רפתנית מקומית. הביטוי המאוד מקורי שלו, "פרה עברייה", הדהים אותי לרגע אחד. אך במשנהו ידעתי שבצמד המילים המשעשע הזה זיכה אותי החלוץ הזקן בהצצה מעניינת בציונות של העלייה השנייה, ובתפיסת עולם שאוכל ללמוד אותה ולהרהר בה, וכמובן — לעשות בה שימוש ספרותי.

ארץ העברים

"פרה עברייה" הוא שם לא הגיוני. בעל חיים לא יכול להיות עברי. "עברי" הוא השם של בני עמנו בלשון המקרא. אברהם היה הראשון שתואר בה, אחריו יוסף, שגם כינה את מולדתו "ארץ העברים". משה אמר לפרעה ש"אלוהי העברים" שלחו אליו, יונה העיד על עצמו: "עברי אנוכי". "עבד עברי" ו"אמה עברייה" הם מונחים בחוק העברי, ועוד ועוד.

המילה "יהודים" תיארה פה ושם את בני שבט יהודה, ואחרי חורבן הבית הראשון והיציאה לגלות בבל, החליפה את ה"עברים" כשמם של בני ישראל. הדבר בולט מאוד בספר הגלותי ביותר שלנו — מגילת אסתר. אגב, מעניין שהשפה שאנחנו קוראים לה "עברית" נקראה "יהודית" בספר ישעיהו, אבל זה עניין לרשימה אחרת ולכותב משכיל ובקי ממני.

הציונות חידשה את השימוש בשפה העברית, והתואר "עברי" שב לחיים במונחים ובשמות חדשים וטעונים: "עבודה עברית", "הגדודים העבריים", "העיר העברית הראשונה", "עברי דבר עברית", "האוניברסיטה העברית", ועוד ועוד. וכך, כשסורקין הודיע לי ש"הפרה העברייה" היא החולבת הטובה ביותר בעולם, הוא הביע לא רק את הקרבה וההערכה לבהמות המשק, שהחלוצים בני דורו ראו בהן שותפות במפעל הציוני, אלא גם תפיסת עולם לאומית: כרבים מבני דורו גם הוא דילג בזלזול על פני אלפיים שנות גלות, מהתנ"ך אל ימיו החלוציים. זאת הסיבה לכך שלא אמר "הפרה היהודייה", מה שיכול היה להיות כינוי מצחיק אף יותר. וכך — הרצל דיבר על "מדינת היהודים", סורקין וחבריו, מגשימי הציונות, האמינו ב"מדינה עברית" ומימשו אותה, ונתניהו מדבר ללא הרף על "מדינה יהודית". ההבדל אינו רק סגנוני, והוא גדול ומדאיג מאוד.

ומדוע לא אמר סורקין "הפרה הישראלית", כמו שאמר עכשיו ראש הממשלה בקניה? כי היו לו הפאתוס והתום והאמונה והכנות הנפלאים שלנתניהו אין, והיו לו החזון חסר המצרים של בני דורו, ויכולת הגשמתו, שגם היא חסרה בממשלת ישראל.

אישה עברייה

אפרופו המונח "עברי", בשיר "קוצו של יוד" קונן המשורר י"ל גורדון על מצב הנשים בחברה החרדית של ימיו:

"אישה עברייה, מי יידע חייך?

בחושך באת ובחושך תלכי.

עצבך ומשושך, שברך, מאווייך,

ייוולדו קרבך ייתמו תוככי.

הארץ ומלואה, כל טוב ונחת

לבנות עם אחר לסגולה ניתנה,

אך חיי העברית עבדות ניצחת".

את השיר הזה כתב יל"ג ב־1876. גם הוא לא שיער ש־140 שנה אחר כך, במדינת ישראל שבה כל צעד וכל "מו" ממוחשבים, תתאבד אסתי וינשטיין, בת חסידות גור, מאותן סיבות חשוכות שתיאר בשירו אז.

"קולך ערווה ושער ראשך מפלצת", כתב שם יל"ג מציאות שעודנה שרירה היום, והוסיף: "יד אביך מושלת בך בבתולייך, ובצאתך מביתו — בעלך עלייך".

וכמו מתכתב עם ראש הממשלה שמממן את החצרות שבהן נרמסות נשים באופן הזה, כתב שם גם: "למה, עגלה דשה, פרה חולבת, למה לך אפוא היות מלומדת?"

הסירה של ישו

עוד סיפר ראש הממשלה לנוצרים אוהבי ישראל של קניה על "הסירה של ישו" שנמצאה בכנרת. "אני לא יודע אם ישו היה בסירה הזאת", הוא אמר, "אבל אני יודע שהיא מתקופתו של ישו".

זה יפה ומעורר תקווה. אני תוהה מתי יאמר ראש הממשלה שאינו יודע אם רחל אמנו קבורה במקום הקרוי "קבר רחל" ואם אברהם, יצחק ויעקב קבורים במערת המכפלה. בינתיים נתנחם ברפתות הממוחשבות ובפרות המשוכללות שלנו. מעניין, אגב, אם ראש הממשלה סיפר לאותם קנייתים שבכל פסח מגיעים לרפתות הדיגיטליות האלה משגיחי כשרות שמקבלים משכורת ממשלתית, לוודא שבמספוא הממוחשב של הפרות היהודיות אין חמץ, כדי שיידעו שאנחנו באמת מתקדמים ומודרניים. ¿