שרביט הקסם

"יותר מזולתם חודרים הקצב וההרמוניה לתוך הנשמה פנימה, תופסים אותה בחוזקה שאין למעלה ממנה", טען סוקרטס בפני גלאוקון בדיאלוג 'הפוליטאה' של אפלטון (ספר שלישי, 401). עד כמה הטענה הזו רלוונטית למוזיקה הקלאסית בימינו? לפי בנג'מין זנדר - מנצח, צ'לן ומרצה יהודי־בריטי, התשובה ברורה. "למוזיקה קלאסית יש את הכוח לגעת בכולם ישירות בלב", הוא אומר. "לדעתי אין אמנות אחרת שמסוגלת לכך. קח את פרק הסיום של החמישית של בטהובן: הוא יכול לרומם את רוחו של כל מי שיאזין לו, בין אם הוא מבין במוזיקה ובין אם לא. נסה להרגיש מדוכדך כשהוא מתנגן! או 'רומיאו ויוליה' של צ'ייקובסקי, שיכולה לגרום לנו לבכות עם הפאתוס והתשוקה שלה".

הסימפוניה החמישית של בטהובן ו'רומיאו ויוליה' יבוצעו לצד 'ציפור האש' מאת סטרווינסקי בשני הקונצרטים שעליהם ינצח זנדר בשבוע הבא בישראל כאורח של התזמורת הפילהרמונית הצעירה (ב־21 ביולי בהיכל התרבות בתל־אביב ולמחרת באולם הנרי קראון בירושלים). העבודה עם מוזיקאים צעירים אינה זרה לו. במשך עשרות שנים היה מרצה בקונסרבטוריון היוקרתי למוזיקה בניו־אינגלנד, שם לימד מוזיקה קאמרית ופרשנות במוזיקה וגם ניצח על תזמורת הנוער. "כדי להיות מנצח יעיל, אתה צריך להכיר היטב את המוזיקה ולהיות בעל יכולת לרגש ולהרשים את הקהל, אבל גם להיות מסוגל להעביר את הפרשנות האישית שלך באמצעות הנגנים", הוא מסביר. "בכל אחד מהרבדים האלה, אתה חייב שתהיה לך את השליטה, האנרגיה, התשוקה והדרך הססגונית להביע את המחשבות שלך ביחס ליצירה".

זנדר כבר ביקר בעבר בארץ וניצח על התזמורת הפילהרמונית עם הסימפוניה השלישית של מאהלר. "כשניצחתי על הפילהרמונית הישראלית, נדהמתי מהתשוקה של הנגנים, מעוצמת הנגינה ומהמחויבות המוחלטת שלהם למוזיקה. זה בדרך כלל הפער בין תזמורת בוגרת לבין תזמורת נוער: ילדים פתוחים יותר ונרגשים יותר בנגינת המוזיקה, ובה בעת אינם מקובעים בתפיסה סגנונית מסוימת. אני מצפה שהפילהרמונית הישראלית הצעירה תנגן באותם דיוק ושליטה כמו תזמורת בוגרת, אך עם התשוקה וההתלהבות שמאפיינים תזמורת צעירה. מניסיוני, הנגנים לרוב עומדים בציפיות".