שלישי 29 בספטמבר 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: יובל חן
    7 ימים • 14.07.2016
    בית בריא: משפחת מעיין־חפץ מרמת־השרון

    המשפחה: אפרת מעיין־חפץ (36) מתמחה ברפואת שיניים בהדסה עין־כרם בירושלים, קרינה מעיין־חפץ (34), יועצת כלכלית בבית השקעות, רומי (5.5), שתעלה בשנה הקרובה לגן חובה, ורועי (2), שנמצא במשפחתון של ויצו. גרים ברמת־השרון, עיר ילדותה של אפרת.

     

    חלוקת אחריות: "אני אם חד־הורית", מגדירה קרינה את עצמה, וזוכה למחאות "די, תפסיקי" מצד אפרת.

     

    בוקר אפרת: אפרת יוצאת כבר ב־6:30 לבית החולים. לפני כן היא מכינה לרומי אוכל לגן: "בקבוק מים, פיתה עם ממרח תמרים, קוטג' או נקניק ופרי". לעצמה מכינה לדרך פיתה עם נקניק ("אצלנו לא אוכלים לחם, רק פיתות"). כשמגיעה לעבודה שותה הפוך ומנשנשת מאפה או כריך מהמזנון, או עוגה ושוקולד מחדר הצוות, אם יש.

     

    בוקר קרינה: קמה ב־6:30 ומכינה את הילדים. "אני נותנת להם מעדן או קורנפלקס תירס צהוב רגיל, בלי סוכר". כשמגיעה לעבודה שותה תה כדי להתעורר. "היא שותה עם שתי כפיות סוכר!" מזדעקת אפרת. "וגם זה רק אחרי שהורדתי אותה משלוש".

     

    בישולים: אפרת אחראית. מבשלת קציצות עוף או בקר, אורז, תפוחי אדמה, פסטה. פעם הייתה אורזת לה ולקרינה לעבודה, אבל מאז ההתמחות יש לה פחות זמן ולכן לפעמים הן קונות בחוץ — פסטה, סלט או המבורגר לאפרת, סלט או כריך עם חומוס לקרינה.

     

    חטא: בדרך חזרה הביתה מבית החולים אפרת עוצרת בתחנת הדלק בשער הגיא וקונה חטיף וארטיק.

     

    צהריים לילדים: "רומי אוכלת בגן", אומרת אפרת. "היא אוכלת הכל, וזה מדאיג אותי קצת. אני סבלתי כל חיי מעודף משקל, וחשוב לי שהיא לא תגיע לשם. היא דומה לי במבנה הפיזי, אבל אנחנו מקפידות לא לדבר איתה ישירות על נושא של משקל. רועי, לפחות לדברי המטפלות במעון, אוכל מעולה שם".

     

    ערב: חביתות, פסטה, גבינות וירקות. הילדים אוהבים מאוד מלפפון ועגבנייה, אבל לא מוכנים לנסות ירקות אחרים. אפרת וקרינה אוכלות מאוחר יותר.

     

    פלאפל: בערך פעם בשבוע אוכלים בחוץ עם הילדים פלאפל או שווארמה. מזמינות אוכל הביתה בערך פעם בשבועיים ("פיצה לילדים, או אסיאתי בשבילנו").

     

    שתייה מתוקה: קשה לוותר. "אנחנו יודעות שזה רעל, אבל מתות על משקאות הדיאט. גם לילדים יש בבית שתייה מתוקה, תרכיז, אבל אנחנו מקפידות לא לתת יותר מפעם ביום".

     

    חטיפים: בעיקר מלוחים, במגירה במטבח. לאחרונה פירקו את הידיות למגירה, כי רועי היה פותח אותה ודורש חטיף. "המינון הוא פחות מחטיף ליום. אנחנו גם לוקחות בשבילן חטיף במקרה שיוצאים להצגה, לטיול או לגן שעשועים. לפעמים אני מציעה לרומי להחליף את החטיף בפרוסה עם גבינה צהובה, ולפעמים היא מסכימה".

     

    שוטר רע: אפרת. "אצלנו בבית, כשגדלתי, לא היו ממתקים", היא מסבירה, "אם היה שוקולד הוא היה מוחזק במגירות גבוהות שלא אגיע. בבית שלי ושל קרינה זה אחרת, אבל אני מנסה להקפיד לעצור את הילדים אם אכלו יותר מדי מתוק". "אני אומרת לה שחיים רק פעם אחת", מגיבה קרינה. "תני להם לאכול".

     

    סופ"ש: אפרת עובדת. "בהתמחות ברפואת שיניים לא מרוויחים כסף אלא להפך – משלמים. עבור ארבע שנות התמחות בהדסה אני משלמת כמעט 300 אלף שקל, לכן בסופי שבוע אני עושה משמרות במרפאת עזרה ראשונה לטיפולי שיניים". ארוחות סופ"ש המשפחה אוכלת בדרך כלל אצל הוריה או אחותה של אפרת.

     

    ספורט: פעם היו רצות ("ההליכון הפך לקולב").

     

    השורה התחתונה: "אני רואה שיש בתים שמקפידים יותר מאיתנו על תזונה וזה מציק לי", מודה אפרת. "אני גם מודאגת מזה שרומי אוהבת יותר מדי פחמימות ומהדמיון בין מבנה הגוף שלה לשלי. מפריע לי גם שבארוחות הערב אנחנו מכרכרות סביב הילדים, מכינות, מגישות ומאכילות, ואנחנו מתפנות לשבת לאכול מאוחר יותר. התחושה שלי היא שאין לנו מספיק ארוחות משפחתיות יחד, של כולנו".

     


    פרסום ראשון: 14.07.16 , 04:17