בנעליים של מריל סטריפ
החלום הגדול של פדרו אלמודובר היה לעשות סרט ראשון באמריקה: מריל סטריפ אפילו שוריינה לתפקיד הראשי. אבל אז הבמאי הספרדי חטף רגליים קרות, צילם אותו באירופה, ומי שהרוויחה בגדול היא השחקנית אמה סוארז שהחליפה את הכוכבת ההוליוודית. בראיון ל"ידיעות אחרונות" סוארז מדברת על תעתועי הגורל, על ההערצה שלה למריל סטריפ ועל העבודה לצידו של אגדת הקולנוע בסרט "חולייטה"
מו כל ספרד, גם השחקנית אמה סוארז שמעה שפדרו אלמודובר חולם כבר שנים לעשות סרט באמריקה. ואם כבר אמריקה, אז למה לא עם השחקנית הכי טובה ומוערכת בהוליווד, מריל סטריפ, שבעצמה טרחה להשוויץ לא פעם שהיא והמאסטר הספרדי מפתחים פרויקט ביחד. "היה דיבור על זה במשך שנים", מספרת סוארז בת ה־52 בראיון ל"ידיעות אחרונות". "שמעתי שהוא אפילו כתב תסריט באנגלית למריל וכבר נסע עם אחיו לקנדה כדי לחפש לוקיישנים לצילום. ואז, כשפדרו היה שם, הוא התחיל לקבל רגליים קרות והבין שהוא לא מבין את השפה ואת המנטליות עד הסוף. פדרו מאוד ספרדי בקטע הזה".
כאן יצאה סטריפ מהפרויקט ונכנסה סוארז. "אני ופדרו מכירים שנים, אבל מעולם לא עבדנו ביחד", אומרת סוארז, שהגיעה כאורחת מיוחדת לפסטיבל הקולנוע של ירושלים. "ואז, לפני שנתיים, נפגשנו בפסטיבל קולנוע בסאן סבסטיאן, והוא אמר שיש לו אולי פרויקט בשבילי. למחרת הוא התקשר אלי וסיפר לי עליו, ואז עשיתי אחד ועוד אחד, והוא אכן אישר לי: 'זה הפרויקט עם מריל סטריפ'".
איך זה מרגיש להיכנס לנעליה של השחקנית הכי גדולה בעולם?
"היא מדהימה, אבל באותו רגע חשבתי בעיקר על עצמי ואיזו הזדמנות מטורפת זו", אומרת סוארז ומשחררת צחוק משוחרר כיאה לדיווה ספרדייה. "מובן שחזרתי ואמרתי לו: 'בטח, בטח, אתה צודק, חייבים לעשות את זה בספרדית. אתה מכיר את ספרד יותר טוב'. לא רציתי שיתחרט חלילה".
אז בעצם את מריל סטריפ הספרדייה.
"אני?!! מה פתאום!", אומרת סוארז, מופתעת־כביכול, אבל נראית כמי שנהנית מאוד מההשוואה. "אני מעריצה אותה מגיל צעיר — מהתפקידים שעשתה מאז 'בחירתה של סופי' ועד היום. זו מחמאה רק להיות מוזכרת לצידה".
ובאחרונה סוארז מוזכרת הרבה לצידה של סטריפ. התוצאה של שיחת הטלפון ההיא היא הסרט "חולייטה", שפתח את אירועי הפסטיבל הירושלמי בשבוע שעבר (כולל קריאות הבוז המפורסמות לשרה מירי רגב, שלא פיספסה הזדמנות לפני ואחרי להצטלם עם סוארז) ועלה לאקרנים בישראל.
הסרט, שהוקרן גם בפסטיבל קאן, מוגדר כסרט הטוב ביותר של אלמודובר זה שנים. סוארז מגלמת בו את חולייטה, אישה עם עבר מסתורי וסוד טראומטי שמרחיק ממנה את בתה האהובה. את דמותה של חולייטה בצעירותה מגלמת השחקנית העולה אדריאנה אוגארטה. "נפגשנו רק פעם אחת על הסט", מספרת סוארז. "פדרו לא רצה שנחקה זו את זו. פעם אחת עשינו טיול רגלי ביחד וזהו".
זה די מדהים, כי כל המחוות ואופן הדיבור שלכן בסרט נראים זהים.
"פדרו הוא עד כדי כך במאי טוב. הוא נותן הוראות כל כך מדויקות, שהצלחנו להבהיר שזו אותה דמות".
לא רגילה לפרסום
הסרט מבוסס על שלושה סיפורים קצרים של זוכת הנובל הקנדית, אליס מונרו. "הייתי במהלך הקריאה של הספר כשפדרו הציע לי את התפקיד", חושפת סוארז צירוף מקרים כמעט מיסטי — עוד פרט שעזר לה כנראה לשכנע את המאסטר שהיא־היא האישה המתאימה לתפקיד.
סוארז מתארת תהליך הכנה מאוד דקדקני לדמות, שכיאה לאלמודובר כולל הרבה רפרנסים תרבותיים. "הוא שלח אותי לקרוא ספר של עמנואל קרר, לצפות בסרט 'השעות', ולהסתכל על הציורים של לוסיאן פרויד", היא מספרת. "נסעתי גם בהמלצתו לגאליסיה, האזור הפראי בצפון־מערב ספרד שממנו מגיעות הדמויות, כדי להבין את הלך הרוח של הסרט הזה".
כל תשומת הלב הבינלאומית המופנית אליה כעת אינה שגרתית עבור סוארז, כוכבת גדולה של הקולנוע הספרדי ששיחקה בין היתר כמעט בכל סרטיו של הבמאי המוערך חוליו מדם, אבל כמעט לא הייתה מוכרת מחוץ לספרד, אולי משום שגדול הבמאים הספרדים התמהמה לפני שפנה אליה לשחק את התפקיד.
היא מכירה אותו משנת 1979, אז עשו שניהם את צעדיהם הראשונים בעולם האמנות של מדריד, בשנים הפרועות שלאחר נפילת הדיקטטורה של פרנקו. "הוא תמיד היה דמות גדולה מהחיים, מאוד צבעונית, ואני הייתי צעירה ממנו בעשור פלוס", מספרת סוארז. "תמיד היינו נפגשים בפסטיבלים ואירועים, צוחקים ביחד, מדברים על סרטים, אבל כנראה לא באמת הייתי מוכנה מבחינתו לעבוד איתו, ובגלל זה פדרו התמהמה עד שהציע לי תפקיד. אבל כשהוא התקשר להציע לי את התפקיד הראשי ב'חולייטה', הוא ישר אמר שאני הבחירה הראשונה שלו בספרד, ושאין אחרת. ככה זה פדרו — הכל או כלום".
בניגוד לדמותו הססגונית מחוץ למסך, סוארז מבהירה שאלמודובר הוא דמות מאוד רצינית על הסט ואינו מרבה להשתעשע או לצחוק. "הוא מאוד מרוכז, מאוד שקט בצילומים", היא מספרת. "הוא מקפיד על כל פרט בפריים, על כל עצם שנמצא על המסך. אין אצלו מקום לאילתורים או לטעויות".
יכול להיות שזה גם האופי של הסרט. יש בו משהו עצור וטראגי, לעומת סרטים אחרים של אלמודובר.
"יש בזה משהו. ההנחיה הכי חשובה שהוא נתן לי לפני הסרט לגבי הדמות הייתה: 'את מגלמת דמות שנמצאת במקום שבו כבר נגמרו כל הדמעות'. זו דמות מאוד כואבת, אבל בניגוד לסרטים אחרים של אלמודובר אין פה בכי עצום, צעקות או צחוקים, אלא רק תחושה של ריקנות".
יש בזה גם אמירה על ספרד של היום? מקום שהיה צוהל ושמח הפך לעצוב ומדוכדך.
"אני חושבת שזה נכון. פדרו מאוד מודע לזה. בשנות ה־70 וה־80, השנים שלאחר נפילת הדיקטטורה, הייתה תחושה שהכל מותר. רואים את זה בסרט עם חולייטה הצעירה, ששוכבת בתחילת הסרט בלי חשבון עם גבר שהיא לא מכירה, בלי לחשוב על ההשלכות. אני מגלמת את ההשלכות, את מה שקורה אחרי שנים, כשהצבעים דוהים והכל נראה סתמי".
לסרט יש סוף מאוד יפה, סוף פתוח.
"נכון. אני זוכרת ששאלתי את פדרו ביום הצילומים של הסצנה האחרונה מה קורה עם הדמות שלי. האם יש לה עוד תקווה", אומרת סוארז ועוצרת לשנייה, כאילו שומרת סוד. "והוא ענה לי: יש תקווה". •
הסרט "חולייטה" מוקרן בבתי הקולנוע ברחבי הארץ
לפנייה לכתב/ת 
