מחלקת טראומה
"המתמחים", ערוץ 2, 21:27
אם תוכניות הריאליטי הגודשות את הפריים טיים מציעות בריחה לאזורים דלילי חמצן ומודעות עצמית, הרי ש"המתמחים" נוטעת את הצופה עמוק במציאות. המשך מהדורת החדשות באמצעים אחרים. הפרק של אמש הביא אל המסך את הגיבורים הטרגיים של אחת הפרשות שמסמלות יותר מכל את הטירוף המדמם שבו אנו מתבוססים: משפחת דוואבשה מכפר דומא. תחושת חוסר הנוחות מציפה את הגוף באופן מיידי. שריפת אנשים בשנתם על ידי יהודים היא עניין שלמדנו להדחיק די מהר כדי להצליח להירדם בלילה. אולי בגלל זה הפרומואים וגם עמוד הפייסבוק של התוכנית החביאו את משפחת דוואבשה. אפילו פרטי השידור בממיר לא הזכירו אותם במילה.
אבל הנה זה על המסך, הרופאים יצילו את אחמד בן ה־4, אתה זוכר את זה, האם, ריהאם, תמות, חרף מאמצי הצוות המסור. ההסברים על משמעות "90% כוויות" שזורים במיומנות בין סיפורה של מתמחה שעומדת להתחתן למתמחה שיעזור לאח של יואב אליאסי ("הצל") שסובל מכאבים כרוניים ברגל. כן, כאילו העומס הרגשי אינו עצום מספיק, "הצל", עוד מסמן של "המצב" ושל הפצת שנאה וגזענות, כאן בגרסה מרוככת, מתלוצץ עם רופאי אחיו. בדוקו תמיד עולה שאלת הניצול של מושא התיעוד. האם עושים עליו סיבוב להעצמה רגשית, להגברת תהודה ורייטינג, או שמביאים את סיפורו באופן מכבד, עגול, שמשתלב בנרטיב באופן טבעי והגון. במהלך הפרק רואים בפריים אחד את הסב מוכה היגון חוסיין, שקבר כבר בת, חתן ונכד, עומד ומחכה ואת אליאסי ואמו, מעבר לחלון גדול, והיא דוחקת בו ללכת לנחם אותו. אליאסי מסרב בתואנה שהוא לא רוצה לנצל את המצלמות באופן ציני. קשה לחמוק מהתחושה שאין הרבה מקריות בסצנה הזו, באופן שבו המצלמה מצליחה לקלוט את האם ניגשת לבדה בעוד "הצל" נשאר נבוך ואז משתעשע עם אחיינו. אולי ההפקה גם דחקה בו לגשת, בראייה שלה זה היה רגע טלוויזיוני מוזהב.
ויש עוד עניין. בגדול, המתמחים הם כוכבי הסדרה. הם מתווכים ברהיטות את מחשבותיהם וגם מלכלכים את הידיים. אבל בקו העלילה של דוואבשה, המתמחה נדחקת לקרן זווית. מנהל המחלקה עומד במרכז. הוא מסביר את הקשיים, הוא מדבר באמפתיה עם חוסיין דוואבשה, שהאיפוק שלו והשוטים של הילד אחמד — מצופה בתחבושות, רק עיניו פעורות לרווחה — עושים לך כדור טניס בגרון. בקיצור, המתמחה כמעט שולית, ולולא זה היה דוואבשה, לא היו מראים לנו את המקרה הזה. אז "מתמחים" ניצלה את הטרגדיה וגם קצת כופפה למענה את הפורמט, והתוצאה אכן מוחצת את הלב. אולם בתקופה שבה עצם ההכרה בסבלם או באנושיותם של ערבים נחשבת לבגידה בעיני חלקים גדולים מהחברה הישראלית, היקיצה הרגעית הזו חשובה וראויה ועדיפה על המשך ההדחקה.
בקטנה
"חסרי מוח" שעלתה ביס דרמה מצאה את התשובה לתחושת הטרלול הגואה במעקב אחרי העולם הפוליטי: חרקים מהחלל זוחלים למוחם של אנשי ממשל ומשתלטים עליו. זו קומדיית אימה מסוגננת של יוצרי "האישה הטובה" עם גיבורה ראשית נהדרת (מרי אליזבת וינסטד) שדי מדהים שעלתה ברשת סי־בי־אס ולא בכבלים. אבל העולם שבו קיימת "ויפ" הוא עולם אכזר לקומדיות פוליטיות בוושינגטון. "ויפ", שסיימה לאחרונה עונה חמישית מושלמת, השמידה את הז'אנר. היא לא צריכה חייזרים, רק טמטום אנושי כדי להסביר למה הכל טובע בחרא. וכל סדרה אחרת שנכנסת לטריטוריה הזו מרגישה כמו פריכית אחרי שאכלת את השוקולד הטוב בעולם.
לפנייה לכתב/ת 
