משפחת גולדין רובינשטיין, כפר־סבא

קשר משפחתי: נטלי גולדין רובינשטיין (34) ומוד רובינשטיין (34) גרות בכפר־סבא ומגדלות יחד שלושה ילדים - יהלי (4), קאי (3.5) וסאן (8 חודשים). נטלי עובדת בחברת גרופון בתחום האינטרנט והתוכן, ומוד עבדה עד לפני חודש כמנהלת מכירות של precor, מותג אמריקאי של ציוד לחדרי כושר.

מאז ועד היום: נטלי, אחות בכורה לשני אחים (בן 30 ובת 22), גדלה ברמת אביב להורים שהיא מגדירה "אמידים". האב עסק בתחום הפיננסי והאם עבדה כמסז'יסטית. "לרוב כשרציתי משהו קיבלתי, אבל היו גבולות. אם רציתי ללמוד ולהוציא רשיון נהיגה קיבלתי כסף, אבל זה לא אומר שקנו לי גם אוטו". היא למדה באליאנס והייתה פעילה מאוד בחוגי ספורט למיניהם ובג'ודו וטניס. שירתה במודיעין, נסעה לטיול המסורתי של אחרי הצבא לתאילנד, ו"כשחזרתי הלכתי ללמוד תזונה ונטורופתיה. לא סיימתי, והלכתי למסלול כלכלה, שגם אותו לא סיימתי. אחרי זה למדתי הנהלת חשבונות ובניית אתרים, ורוב העבודות שלי לאורך השנים היו בהנהלת חשבונות. לפני גרופון עבדתי בכנפיים של קרמבו (תנועת נוער לצעירים עם צרכים מיוחדים) כמנהלת חשבונות, ולפני כן בדן כנסים".

מוד היא האחות הקטנה ויש לה אחות הגדולה ממנה בשלוש שנים וחצי. היא גדלה בכפר־סבא בבית דתי מסורתי ("בני עקיבא"). משפחתה במקור מבלגיה. היא למדה בתיכון רבין, וגם היא ספורטאית בעברה: "הייתי ג'ודאית מקצועית עד גיל 18. שנה אפילו גרתי בפנימייה למחוננים בוינגייט. כל הילדות שלי הייתה סביב הג'ודו". היא שירתה כמ"כית וסמלת טירונים בניצנים. "כשהשתחררתי לא טיילתי בעולם, אלא ישר פניתי ללימודים. יש לי תואר ראשון במדעי החינוך הגופני והספורט בוינגייט. ההתמחות שלי היא שיקום נכים". היא עשתה גם תואר שני בשיקום נכים באוניברסיטת leuven בבלגיה. במשך שנים היא עבדה במרכז הספורט לנכים אילן ברמת־גן, ניהלה מחלקה כמטפלת שיקומית, ו"לפני שנתיים וחצי עשיתי סוג של הסבה מקצועית, כי לצערנו קצת קשה להתפרנס מהתחום השיקומי. נאלצתי להתמקד במשהו אחד, ובחרתי בתחום המכירות".

השתיים הכירו באתר היכרויות לנשים כשלכל אחת מהן כבר היה ילד. נטלי הייתה אמא ליהלי, ומוד אמא לקאי. "תוך חודשיים עברנו לגור יחד בכפר־סבא והחלטנו שאנחנו מקימות את ביתנו ומשפחתנו כאן".

אנחנו פה כי: נטלי: "אנחנו רוצות לעצור את כדור השלג של המצב הכלכלי שלנו. אנחנו לא רעבות ללחם ובסך הכל לא מחסירות מהילדים כלום, אבל אנחנו לא מצליחות לסיים את החודש, וכל חודש הגירעון גדל. הרעיון להגיע לפרויקט היה של מוד, אבל שתינו מחויבות לתהליך". מוד: "אנחנו רוצות לקבל כלים להתנהלות פיננסית נכונה כדי להבטיח לילדים התחלה יותר שפויה לחיים".

איפה הכסף: מוד: "חשוב לי לומר שאורח החיים שלנו מאוד לא בזבזני. הוא לא כולל הרבה יציאות למסעדות או פיתויים. מאוד בסיסי". נטלי: "ההוצאה העיקרית היא שכר הדירה - 4,800 שקל. זה מטריד אותנו מאוד שאנחנו לא חוסכות וגרות בדירה שכורה, כך שהכסף שאנחנו משלמות נזרק לפח ולא נחסך. בנוסף אנחנו מוציאות 3,000 שקל על החזר הלוואה שלקחנו כדי לכסות מינוסים, פשוט כדי לשרוד, 2,600 שקל לגני הילדים, בין 1,600 ל־1,800 שקל בסופר, ועוד השלמות של 500 שקל במכולת". מוד: "ואנחנו במינוס בין 12 ל־15 אלף. וכמובן יש את כל הבלת"מים. נשרף לנו האוטו, ובלית ברירה הגדלנו את ההלוואות וקנינו אוטו קטן, יונדאי i-10 חדש. החלטנו שאנחנו לא לוקחות יד שנייה".

פיתויים: מוד: "ה'פינה' הקטנה שלנו היא מנוי לקאנטרי, שאנחנו משלמות בהנחה משמעותית הודות לעבודה שלי כמנהלת מכירות. הילדים נכנסים בחינם, וזה יוצא 600 שקל בחודש". נטלי: "מסעדות ודברים כאלה זה רק אחת לכמה זמן, אבל מהילדים לא נחסוך. אם הילד חוגג יום הולדת ארבע, נזמין מפעילה, אבל זה יבוא על חשבוננו. לילדים יהיו בגדים, אבל נקנה ב־70% הנחה בסוף עונה בפוקס. לא תראה אותנו בשופינג. בחו"ל היינו בירח דבש כשהתחתנו לפני כמעט שנתיים, אבל גם את זה קיבלנו במתנה".

צריך לשנות: נטלי: "יותר לבקר את ההוצאות, ואולי אפילו לחשוב על תוספת הכנסה".

מה הלאה: נטלי: "אנחנו מקוות להצליח לסגור את החודש כדי לחסוך, ובעתיד גם לקנות דירה. היינו רוצות לנסוע פעם בשנה עם כל המשפחה לחו"ל". מוד: "ולהגיע למצב מאוזן וחיובי של החשבון".