כשנדלקת נורה אדומה: סימנים לדמנציה ראשונית
דמנציה היא תופעה של פגיעה בתפקוד הקוגניטיבי של האדם. כמו אלצהיימר, היא שכיחה יותר בגיל השלישי, אך עלולה להופיע כבר בעשור החמישי לחיים. דווקא אז, אומר ד"ר אמיל בן־שושן, ממרכז סיעוד וותיקים ברשת ביחד, המחלה במקרים רבים סוערת וחריפה יותר. הטיפול התרופתי וההתנהגותי במחלה יעיל בעיקר בשלביה הראשונים, לכן לא כדאי לעכב את האבחון ואת הטיפול.
איך מזהים דמנציה ראשונית?
• פגיעה בזיכרון לטווח הקצר: אחד הסימנים הראשונים למחלה, שמתבטא בשכחת פרטים יומיומיים ובתהיות הולכות וגוברות כמו "איפה הייתי הבוקר?". הפגיעה בזיכרון לטווח הקצר עלולה להפוך למסוכנת כשהחולה שוכח שהשאיר את הדלת פתוחה או שהדליק את הגז, לכן חשוב לא להתעלם ממנה. בשלב הראשון השכחה תופיע רק לעיתים רחוקות. ליקוי בזיכרון הטווח הקצר עלול גם להתבטא באובדן חפצים יקרי ערך המצויים בשימוש תדיר, כמו כרטיס אשראי ומפתחות, ושכחת כללים ומנהגים מקובלים, כמו למשל לשלם במסעדה או בחנות. בתחילת המחלה החולה עלול להשיב באופן מניפולטיבי לשאלות הקשורות בזיכרון, כדי להסוות את קשיי הזיכרון שמהם הוא סובל. למשל לשאלה "מה אכלת הבוקר?" החולה עשוי להשיב בהומור או בציניות כדי לטשטש את העובדה שאיננו מסוגל לספק תשובה עניינית. זהו ביטוי לתופעת ההכחשה וההדחקה של המחלה, הרווחת מאוד בקרב חולים בשלבים ראשוניים.
• פגיעה ביכולת ההתמצאות במקום: החולה עלול לצאת אל מקום מוכר אך להפתעתו לא יזכור את הדרך אליו, אף שנסע או צעד בה בעבר בהצלחה פעמים רבות. צורה אחרת של פגיעה בהתמצאות במקום היא "בלק־אאוט" פתאומי; לפתע החולה איננו בטוח היכן הוא נמצא. בשלבי מחלה ראשונים החולה ייזכר במהרה במיקומו.
• פגיעה בהתמצאות בזמן: החולה עלול להתקשות להעריך מהו הזמן ביממה. למשל, להתעורר משנת צהריים ולחשוב בטעות שהשעה היא שעת בוקר. פגיעה נוספת בהתמצאות בזמן מתבטאת בחוסר אומדן של הזמן. החולה אינו בטוח מהו החודש כעת או מהי העונה. כמו כן הוא עלול להימצא במקום מסוים במשך כמה דקות ולחשוב שחלפו שעות מאז שהגיע, ולהפך.
• פגיעה בחוש השיפוט: בני אדם מקבלים מדי יום מאות החלטות. חולה דמנציה עלול לקבל החלטות בלתי הגיוניות עקב פגיעה בכושר השיפוט שלו. החולה אינו מפרש את המציאות ואת נגזרותיה באופן הגיוני, מה שעלול להתבטא, למשל, בלבישת ביגוד שאינו תואם את העונה ואת מזג האוויר. ביטוי נוסף לפגיעה כזאת הוא "פליטות פה", אמירות שלא תואמות את הסיטואציה ואת אופיו של האדם והמשמעת העצמית שלו לפני מחלתו.

