"צריך לתת לגוף אנרגיה וכבוד"
הדוגמנית שירז טל שומרת על עצמה היטב בעזרת שלוש ארוחות מאוזנות ביום ושלושה אימונים מגוונים בשבוע • המומחים ממליצים לה להמשיך לרוץ, אבל בזהירות, להוסיף חלבון לארוחה שאחרי הפעילות ולשקול בחיוב טיפולי אנטי־אייג'ינג קלים
מי אני: "פרזנטורית של הגרה, תכשיטי מילר ואמריקן לייזר. שותפה ובעלים של חברת מרלין להפקות ולאירועים עסקיים. לומדת לתואר ראשון במדעי ההתנהגות. בת 41 וחצי, אמא ללירם (9 וחצי) וניה (בת 10 חודשים), גרה בתל־אביב עם בן הזוג. 61.7 קילו, גובה 1.78 מ'".
יום העבודה שלי: "ימי העבודה שלי מגוונים, והשגרה מתבטאת רק באמהות שלי. כשיש צילומים מתחילים מוקדם ואין לדעת מתי זה ייגמר, תלוי אם זה בסטודיו או בחוץ. כשאני עסוקה בהפקת אירוע יש פגישות עם ספקים ועבודת הכנה ואת האירוע עצמו. אני בוחרת לאילו אירועים ללכת, ומבחינתי זה ביזנס עם פלז'ר, כי כשאני באירוע שהפקתי אני גם נהנית ממנו.
"ככל שזה תלוי בי, אני מעדיפה להיות כמה שיותר בבית. הימים של הבילויים פחתו, כי אני צריכה לקום מוקדם בבוקר, ואני כבר לא מדגמנת בחו"ל כפי שעשיתי בצעירותי. תמיד הייתי במטוסים, גרתי שם יותר מאשר בבית, ובשנים האחרונות אני אוהבת להיות מקורקעת. כל הקונספט של הבית קיבל שדרוג כשהתגרשתי ומאז בואה של הנסיכה אני לא רוצה לצאת אם אני לא חייבת. ניה ישנה לילה מלא, קמה בשש וחצי בבוקר, ואני מתעוררת רבע שעה לפניה בדרך כלל. אני לא הולכת לישון מאוחר, בסביבות 11 בלילה. אם אני הולכת לישון אחרי חצות זה סימן שממש התפרעתי. הלילות של הבילויים לא חסרים לי, אני אוהבת את החיים, וגם בן הזוג שלי כמוני, אנחנו נוסעים ואוכלים ויוצאים, אבל התדירות השתנתה.
"המחשבה שאני מתבגרת ואהיה פחות עסוקה כפרזנטורית בעתיד קיימת, ולכן תמיד יש תוכניות מגירה. אף פעם לא צריך לשים את כל הביצים בסל אחד, במיוחד במקצוע כזה. בינתיים אני מופתעת כל פעם מחדש כשפונים אליי לדוגמנות, זה כמו גלים בים שבאים והולכים. לימודים זה משהו שרציתי לעשות מלא זמן. בהיריון שלי דוממתי מנועים והתפנה לי זמן. כל הנושא של פסיכולוגיה וחינוך והאנושות בכלל מעניין אותי, אז התחלתי ללמוד באיזי, בלי לחץ. למדתי קאוצ'ינג ופרחי באך. איכשהו בתוך תוכי ברור לי שאני אעסוק בתחום טיפולי, ברור לי שזה יקרה מתישהו. אני עדיין מתעסקת במחשבה מה אני ארצה לעשות כשאני אהיה גדולה".
התזונה שלי: "יש לי שגרת אכילה בריאה. הפחתתי משמעותית את מוצרי החלב, אני לא אוכלת עגבניות וחצילים כי זה לא עושה לי טוב. אני אוכלת שלוש ארוחות מאוזנות ביום, אני עצבנית אם אני לא אוכלת. בבוקר שתי פרוסות לחם כוסמין מלא עם טחינה או אבוקדו, ולפעמים ביצה. בצהריים תמיד מנה חמה, כגון דג או חזה עוף עם ירקות, ובערב סושי או משהו קליל.
"אני לא מתאמנת על קיבה ריקה, כי אוטו לא יכול לנסוע על מכל דלק ריק, ואחרי האימון אני אוכלת סלט עם אורז חם. צריך לתת לגוף אנרגיה וכבוד. אני אוכלת 75 אחוז בריא, אנרגטית זה משאיר אותי בתחושה טובה. כשאני בחו"ל או יוצאת לבלות, אני לא חושבת פעמיים, אני לא קיצונית".
הכושר שלי: "אני מתאמנת שלוש פעמים בשבוע ומגוונת: פילאטיס, משקולות עם מאמן פרטי ואירובי. כל פעם אני עושה משהו אחר ומשתדלת להגיע לשלושתם. אני מאוד אקטיבית, רוכבת על אופניים, כל הזמן בתנועה. אני לא מזיעה יותר מדי, כושר זה חלק מהמערכת שלי, אני אוהבת להיות גמישה, חשוב לשמר את מה שיש. אני מחפשת תירוצים למה לברוח למסאז' במקום להתאמן, אבל תמיד אני בפעילות – עשיתי יוגה וקיקבוקס ומה לא, זה טבוע בשרירים. עכשיו התחלתי לרוץ קצת, אח שלי איש ברזל ולא הבנתי איך אנשים נהנים מזה, אבל סוף־סוף אני יכולה לרוץ חצי שעה בקצב טוב בלי להפסיק ולחוות הנאה מריצה".
טיפוח: "אני הולכת לקוסמטיקאי מדהים ומשתמשת במוצרים טובים. הפסקתי עם השמש, זה פחות סקסי אבל יותר בריא. בן הזוג שלי בריטי, אז לא משנה כמה לבנה אהיה, אני תמיד יותר שחומה ממנו. אני משתמשת בקרם הגנה כמו שצריך. עדיין לא עשיתי בוטוקס, אם כי הגעתי לגיל שאפשר להתחיל. מפחיד אותי, כי אני אוהבת את עצמי כשאני קמה. אני מאמינה שגם זה יגיע ומחכה שהמכשירים יהיו יותר פשוטים ולא חודרניים. המאפרות צוחקות עליי, כי מדביקים לי ריסים ואני נשארת איתם עד שהריס האחרון נופל, אני ממש אוהבת את זה".
לנפש: "להיות אמא בגילי זו הייתה הפתעה מאוד נעימה. זה קרה מאוד מהר, חשבתי שזה ייקח קצת זמן, ובהתחלה זה הפחיד, כי אני מאוד אוהבת את העצמאות שלי. הילד שלי כבר גדול, הוא יודע להסתדר, ופחדתי שאשכח מה עושים עם תינוקת, אבל מתרגלים מהר מאוד לסיטואציה. יש משהו באימהות מאוחרת ובזוגיות אחרת שנותן המון אור חיובי. ניה מדהימה ואני נינוחה איתה, שום דבר לא בעייתי, לא מפריע לי לקום מוקדם, כל הביתיות הזו עושה לי נעים וטוב. גם לפני כן הייתי אמא שמכינה צהריים ללירם, אבל עכשיו זו אמהות בשלה יותר. ניה עשתה חיבור מאוד טוב בין שני הצדדים – כל אחד מאיתנו גרוש עם ילד, המשפחה התרחבה, יש איזון יפה.
"לקח לי הרבה זמן ללמוד איך לנווט בין תקופות מאוד עמוסות בחיים שלי לתקופות רגועות יותר. כשהיה שקט הייתי נלחצת, רדפתי אחרי עבודה ואם הייתה דקה של בטלה לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. היום אני נהנית מהשקט, זה עניין של בגרות. גם כשעמוס אני נהנית, כי יש איזון. יש לי מטפלת הוליסטית שגרה בזכרון ואני נוסעת אליה פעם בחודש לאיזון מערכות טוטאלי, כל החלקים שלי מתמלאים.
"מפחיד אותי המקום של ההתבגרות שמובילה למוות, לא שלי, אלא של אהובים. אני אמא קולית ומשחררת, אבל המחשבה שיקרה משהו לילדים גומרת אותי. ככל שאנחנו גדלים, מתמודדים עם מחלות של חברים, של ההורים, פתאום את בגיל שלא הכל זה יציאות ומסיבות. אני רוצה שהעננה עם התחרה והנצנצים שלי תמשיך להיות מעליי ולא תתפזר. לא רוצה ששום דבר ישתנה".
שורה תחתונה: "אני אוהבת את המקום שאני נמצאת בו ואני כל הזמן עם הפנים קדימה".
מה אומרים המומחים?
רקפת אריאלי, דיאטנית קלינית וספורט, המרכז לרפואת ספורט של בית החולים הדסה:
"האיזון ששירז מתארת בחייה בא לידי ביטוי גם בהרגלי האכילה שלה. אורח החיים שלה בריא, היא ישנה מספיק שעות, אוכלת מסודר. היא ממעיטה בצריכת מוצרי חלב, ולכן מומלץ שתעשיר את התפריט במוצרים עשירים בסידן כגון סרדינים, טחינה משומשום מלא ושקדים.
"היא צורכת שלוש ארוחות ביום, ללא ארוחות ביניים. המחקרים בשנים האחרונות מצביעים על יתרונות לדפוס אכילה זה ובעיקר לכך שארוחת הערב שלה היא ארוחה קלה, שאינה מכבידה על מערכת העיכול.
"נכון שאחרי אימון צריך לתת לגוף אנרגיה מפחמימות, אבל גם צריך לספק חלבונים, כדי לתקן את הנזקים לרקמות ולשרירים, ולכן מוטב שתוסיף לארוחה זו מנה בשרית, טונה או ביצה.
"שירז מודעת לכך שמרבית התפריט שלה מזין וחלק קטן ממנו אינו מזין. באופן כזה היא מצליחה לשמור על משקל תקין, בריא ויציב. היא אינה מחפשת קיצוניות באכילה ומרשה לעצמה לחרוג במינון סביר".
צחי נחום, מומחה לפיזיולוגיה של המאמץ ברשת גו אקטיב:
"שירז נותנת הרבה כבוד לגוף ולעצמה. שלושה אימונים בשבוע זה מספק לחלוטין, והיופי הוא שלכל אימון יש אופי ומרכיבים אחרים. השילוב בין פילאטיס, עבודת משקולות ואירובי הוא מושלם. במהלך השבוע שירז מתרגלת גמישות וטווח תנועה, כוח, סבולת אירובית, יציבה. בעבודה כזאת משפרים כמה שיותר מרכיבי כושר, בין אם ביחידת אימון אחת ובין אם זה מתפרש על משך השבוע.
"הריצה היא פעילות אירובית שמשפיעה על מערכת הלב והדם. רבים מתחילים לרוץ בלי שיש להם רקע או ניסיון קודם ובלי שרכשו דפוסי תנועה נכונים. זה עלול לגרום לפציעות עד כדי הפסקת פעילות, לכן אני מציע לשירז להיכנס לעולם הריצה בצורה הדרגתית ונבונה. חיזוק שרירי הליבה והגפיים התחתונות חשוב מאוד כדי לשמור על האגן במקום, למזער את האימפקט מהרצפה ולהמשיך לרוץ במינימום פגיעות".
ד"ר להבית אקרמן, רופאת עור:
"בעיקרון שירז עושה כמעט את כל מה שצריך לעשות מבחינת טיפוח: שימוש בתכשירי לחות, טיפולי פנים על בסיס קבוע ושימוש קבוע במסנן קרינה. עד כאן הכל ממש מושלם. אבל בכל זאת, לעיתים יש צורך בטיפולים קצת יותר פעילים כדי לקבל שיפור ושימור משמעותיים יותר. בשלב ראשון הייתי מוסיפה לתכשירים המקומיים טיפול בקרם המכיל נגזרת פעילה של ויטמין A.
"בנוסף הייתי ממליצה להתחיל לשקול אפשרות של טיפולי אנטי־אייג'ינג רפואיים. חשוב להבין שאין הכוונה לטיפולים אגרסיביים אשר הופכים אותך למשהו אחר. הגישה היום היא טיפולים משמרים ומונעים, שמאפשרים שינוי קטן בכל פעם. הגישה החדשנית גורסת שיש להתחיל בקטנה, כבר כאשר מתחילים לראות את סימני הגיל, על ידי טיפולים עדינים, וכך מצליחים למנוע ולהאט ולהגיע לגיל מבוגר יותר כאשר העור במצב טוב יותר. זה לא המקום לפרט את שלל האפשרויות הקיימות כיום לטיפולי הצערת העור, רק אומר שיש המון אפשרויות באמצעות חומרים וטכנולוגיות מתקדמים ומתוחכמים, אשר מאפשרים להגיע לתוצאה רצויה ללא כאב או סיכונים משמעותיים ותוך שמירה על המראה הטבעי".
צביה חי אל, מנהלת מעגלים, בית הספר לאימון ולהתפתחות אישית:
"אחרי שנים מאוד עמוסות ותהפוכות לא מעטות, שירז מייצרת יציבות כמעט בכל תחום, ונראה שהיא אוחזת במושכות בשתי ידיה. שירז היא מסוג האנשים שיודעים מה הם רוצים מעצמם ומהחיים עצמם, היא לא מבזבזת זמן וכשיש לה מטרות היא עושה הכל כדי להשיגן. היא מוכנה לשלם מחיר של עומס כדי להגיע לפסגות שאותן היא רוצה לכבוש והיא אכן מגיעה אליהן וכובשת פעם אחר פעם. היא מבינה שבחירות מסוימות משנות את החיים. היא מגיבה טוב לשינויים ולא נלחצת, אלא ממנפת אותם לצרכים שלה ויוצרת מהם טוב יותר. היא מקפידה להתפתח וללמוד, וזה דבר חשוב בכל קנה מידה.
"שירז מאוד פרקטית, וזה מה שנותן לה את היציבות ותחושת הביטחון בחיים. מצד שני, היא עדיין מפחדת שדברים ינזלו לה מבין האצבעות, וכאן הייתי מזמינה אותה להתעמת עם הפחדים האלה ולהבין מה ניתן לעשות. בסופו של יום עלינו לזכור שאין לנו באמת שליטה על כלום ושאנחנו יכולים רק לעשות את הכי טוב שלנו ולא יותר מזה".
לפנייה לכתב/ת 
