ללא הבדל צבע, גובה ומשקל

יעל גרודר יודעת מה זה לשאת בתואר "השמנה של השכבה". מגיל 12 עד 18 היא הייתה "מלאה פלוס פלוס", כהגדרתה. גם העובדה שהרביצה זינוק לגובה 1.80 מ' ושיחקה כדורסל — לא ניחמה אותה. "בבת אחת הפכתי ל'אוברסייז מכל הבחינות", היא מספרת. "את הבעיה של הגובה המוגזם לא יכולתי לפתור. עם בעיית המשקל ניסיתי להתמודד בעזרת אלף ואחת דיאטות שונות ומשונות: דיאטת אטקינס, דיאטת חלבונים ודיאטת שלוש השעות. קניתי ספרי הדרכה, הלכתי לקבוצות תמיכה, באמת שניסיתי הכל, חוץ מהרעבה עצמית. אני פשוט יותר מדי אוהבת לאכול".

והתוצאה?

"המשקל לא זז. בעצם, זה לא מדויק. בכל פעם שהדיאטה נכשלה — החזרתי לעצמי את הקילוגרמים הבודדים שנשרו ממני עם ריבית דריבית. בחטיבה ובתיכון צחקו עליי. מי שלא היה שם, על משבצת 'השמנה', לא מעלה בדעתו כמה ילדים יכולים להיות אכזריים. הרגשתי דחויה ולא שווה".

ב־1 באוגוסט תנחת גרודר בת ה־30 — בוגרת וינגייט ומדריכת כושר — בקנדה כדי לייצג את ישראל בתחרות "גיבור/ת האופנה" (The Fashion Show), שבה משתתפות 165 מדינות. לא היה עליה לעבור אודישן כדי להתקבל. לתמונות ששלחה צירפה קורות חיים, בהם סיפרה על התנדבותה בעמותת "סימפלי יו", המלווה נערות שסובלות מהפרעות אכילה. "הלב שלי יוצא אל הבנות שבמצוקה", אומרת גרודר, שמשלבת ספורט עם תזונה נכונה, ואין לה מושג מה משקלה. "אני מאמנת אותן, יוצאת איתן לטיולים בפארק, וכשאחת מהן מחייכת — אני מתמלאת בסיפוק. אולי עזרתי לה לאהוב את הגוף שלה ואת עצמה".

"כשהרזון הופך למגיפה, חייבים למצוא פתרון". ברקן וגרודר

פרק הגמר של התחרות יצולם ב־23 באוגוסט בפסטיבל אופנה שיתקיים במונטריאול בנוכחות 30 אלף צופים ויועבר לכל רחבי הגלובוס. מפיקת התחרות, שאף המציאה את הפורמט הייחודי, היא קרולין ברנייר, אשר לפני כשלושה עשורים הוכתרה כ"מיס קנדה". אחרי שטעמה מהצדדים הפחות זוהרים של עולם האופנה, החליטה ברנייר להקים תנועה חברתית בינלאומית שתחולל מהפך בשלטון הרזון. רק צלם סטילס אחד יעמוד על הבמה ויתעד את המשתתפים שיעלו לגמר ואת ארבעת הזוכים — עדי ברקן.

"ירדו לי דמעות"

הקשר בין ברקן לברנייר החל לפני כשנה. הוא ורן רייטן, שותפו לדרך בשלוש השנים האחרונות, סיימו הרצאה בבסיס צבאי ליד שכם. "המג"ד הציע שנישאר לישון בבסיס מפני שהגזרה התחממה", הוא מספר, "אבל הבאנו להרצאה בחורה אנורקטית והתחייבתי להחזיר אותה לביתה. אמרתי למג"ד שאנחנו לא יכולים להישאר בגלל שבבית מחכה לי מייל חשוב. סתם זרקתי את זה. ממש סתם. בשתיים לפנות בוקר הגעתי הביתה, נרדמתי, ופתאום רן צילצל ושאל, 'איך ידעת?' לא הבנתי על מה הוא מדבר, ורן אמר לי, 'תפתח את המייל'. כשהתחלתי לקרוא, ירדה לי דמעה".

למה?

"חטפתי בום. סוף־סוף זה קורה. סוף־סוף אני זוכה בהכרה בינלאומית".

בשיחות הסקייפ הרבות שהתנהלו ביניהם מאז, סיפרה ברנייר לברקן שכבר שנים היא עוקבת אחר פעילותו למען העלאת המודעות להפרעות אכילה, הכוללת את החוק נגד ביצוע פוטושופ במודעות. "לפני שנתיים היא צילמה פיילוט לפורמט של "גיבור/ת האופנה", שהוקרן ב־92 מיליון בתי אב ברחבי העולם", מספר ברקן, "וכשהחליטה להפוך אותו לסדרה — הזמינה אותי להצטרף למהפכה".

האתר של הסדרה הזמין נשים וגברים, בגילאי 40־16, להצטרף לתוכנית שנותנת "הזדמנות אמיתית לאנשים אמיתיים" ללא הבדל צבע, גובה ומשקל. "לכל אדם יש זכות לאהוב את עצמו כמו שהוא", מכריזה המנחה שלה, השחקנית ברוק הוגן, שסבלה בעבר מהפרעות אכילה. כל אדם הוזמן להירשם (תמורת 9.99 דולר), לעצב כרטיס ביקור מצולם, ולעודד את חבריו ומכריו להצביע עבורו. מדי חודש נבחרו שלושה פיינליסטים.

עשרות אלפי מועמדים כבר עשו זאת, אבל רק 44 מהם הוזמנו למונטריאול. במשך שלושה שבועות הם יעמדו מול ארבעה מעצבי אופנה מובילים ("כששמעתי שהמעצבת של אדל תהיה בצוות, ירדה לי עוד דמעה", אומר ברקן), ולטקס הסיום יעלו 22 מתמודדים. כל מעצב יבחר את הפיינליסט שיוביל את הקולקציה הבאה שלו.

"אני, למזלי, לא נבחרתי לתפקיד שיפוטי", אומר ברקן. "אני שונא להיות האיש הרע שמראה למישהו את הדלת, והלב שלי כבר לא עומד בפרידות. התפקיד שלי הוא לעבוד עם 22 המתמודדים ולהכין אותם לגמר. שם, במונטריאול, אגיד להם את מה שאני צועק בישראל כבר שנים: שקיימים 32 סוגי גנטיקה שונים, שאחראיים על מבנה הגוף ו־31 מהם נמחו מעל פני האדמה. כל עולם האופנה מתבסס על מבנה גוף אחד של רזון קיצוני, ששייך רק ל־4 אחוז מאוכלוסיית העולם. ומה עם 96 אחוז האחרים שמהווים את רוב האוכלוסייה? לא מגיע להם לקום בבוקר ולחייך למראה?"

בטריילר של הסדרה חולקים כבוד לברקן. מציגים אותו כצלם אופנה וסוכן דוגמנויות לשעבר שהפך לפעיל חברתי. בקטע שנלקח מהרצאה שלו באנגלית, רואים אותו אומר לקהל: "פעם הייתי חלק מהתעשייה החולנית הזאת. כשערכתי אודישן ואמרתי לבחורה מסוימת, 'תחזרי אליי אחרי שתורידי 4־3 קילו', לא העליתי בדעתי שאני שולח אותה להתאבד".

"אני מודה באשמה", אומר ברקן בן ה־59. "הייתי חלק מתעשייה חולה. בשנת 93' צילמתי ל'עלית פריז' ונשלחתי לתצוגת האופנה של קלווין קליין, שהעלה לבמה את קיית מוס עם הג'ינס 'אובסשן'. שמתי לב שעצם הגב שלה בלטה מאוד, ואמרתי לאסיסנט שלי, 'היא נראית כמו גבר'.

"חזרתי על ההערה באוזני מנהל הסוכנות, והוא אמר לי, 'מהיום רק אתה תצלם הלבשה תחתונה ובגדי ים מפני שאתה אוהב נשים'. המעצבים המובילים בעולם רובם ככולם הם גייז, והגוף הנשי מפריע להם וליצירה שלהם. הם לא רוצים לראות אגן, מותניים וחזה. הם רוצים קולב עם דופק. לפני 30 שנה דוגמניות כמו קלאודיה שיפר וסינדי קרופורד לבשו מידה 38. היום מחפשים שלד".

גם אתה חיפשת שלד?

"לפני שנים התבקשתי למצוא תגלית חדשה שתצטלם לבגדי הים של 'פלפל' לצד יעל בר זוהר. מאות בנות הגיעו לסטודיו שלי ואחת מהן התעלפה. הבנות שפכו עליה מים, פתחו את התיק שלה, והראו לי קופסה של כדורים משלשלים. הן אמרו לי, 'כולנו משתמשות בכדורים האלה כדי לרדת הרבה ומהר'.

"אביה של אותה נערה, שחיכה לה מחוץ לסטודיו, ניגש אליי ואמר, 'הבת שלי הייתה אצלך לפני חודש וחזרה הביתה כילדה שונה'. שאלתי אם עברה בסטודיו הטרדה מינית והאבא לא ידע. ביקשתי שיחפשו את הטופס שלה, וראיתי שאמרתי לה, כמו לכולן, 'תורידי שלושה קילו ותחזרי'. הייתי אז תמים. שאלתי אותה, 'כמה פרוסות לחם את אוכלת ביום? שש? אז תחתכי לשלוש. את שותה קולה? אז תעברי למים'. חשבתי שהיא תתלה את התפריט על המקרר ותרזה בקצב הגיוני".

"קיבלתי מכה רצינית"

לפני 11 שנה ברקן נגע במוות. "הדוגמנית הילה אלמליח מתה לי בידיים", הוא מספר. "היא סבלה מאנורקסיה. ניהלנו שיחות ארוכות, והיא עלתה די יפה במשקל עד שנעלמה לי. כששמעתי שהיא מאושפזת בבית חולים בצפון הארץ, נסעתי לשם ושלפתי אותה מהמיטה. הילה ביקשה לשתות מים. יצאנו החוצה, היא לגמה בקושי, ומול עיניי קיבלה דום לב. כמה שעות לאחר מכן היא נפטרה. זה נתן לי מכה רצינית. החלטתי להילחם בתופעת הרזון, ולא משנה איזה מחיר אצטרך לשלם".

ב־15 השנים האחרונות ברקן פועל כדון קישוט. "אני מלווה את הנערה מהעולם האפל לעולם השמח, ובונה לה אלטרנטיבה למחלה. אני מעריך שליוויתי יותר מ־1,600 נערות, שרובן חזרו לקהילה ולחיים רגילים. עכשיו הן מזמינות אותי לחתונות שלהן ואני מגיע בשמחה. אין לי חשבון בנק, אין לי כרטיס אשראי ואין לי גרוש על התחת, אבל אני יותר עשיר מכולם".

עד שיגשים את חלומו לפתוח מרכז ברמת־השרון, הוא ואנשי הצוות של עמותת "סימפלי יו" שהקים, נותנים מענה ל־147 משפחות. "עם 38 נערות אני עומד בקשר יומיומי. אני אוכל איתן ומאכיל אותן, ועם אחרות אני בקשר של פעם בשבוע או שבועיים, וגם מדריך את הוריהן ואחיהן. אבל המגיפה מתגברת. היא הגיעה לדור השלישי. אני פוגש סבתא כחושה בת 55, שנראית כמו בת 90 בגלל הקמטים, את בתה שאפילו בהריונות סירבה לאכול, ואת נכדתה בת ה־9, שמסתכלת עליהן ומוטרדת מקפל קטן בבטנה".

אז למה הפסיכיאטרים משמיצים אותך?

"הפסיכיאטרים מהדור הקודם תקועים בעבר. הם חושבים שכל בעיה נפתרת בכדור ובאשפוז, וטעות בידם. רק 10 אחוז מבני הנוער מגיעים למקרה קיצון שדורש טיפול פסיכיאטרי. ב־90 אחוז מהמקרים מדובר בבעיה חברתית שנובעת מהלחץ של 'רזה זה יפה'. הדור הצעיר של הפסיכיאטרים משתף איתי פעולה. הם יעשו את השינוי, אבל הם עדיין לא בעמדות מפתח".

גם משרד הבריאות ("אני מוריד את הכובע בפני השר ליצמן") התחיל להכיר בפעילות של ברקן. במשך שנים ביקשתי מדוברות המשרד להתייחס לברקן ונעניתי בשלילה. השבוע, בעקבות לחצים, אישרו לי לשוחח עם ד"ר טל ברגמן, רופאה פסיכיאטרית המכהנת זה שנתיים כראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות.

"הכרתי את עדי לפני כשנה, בפגישה אצל שר הבריאות, והתרגשתי מהמסירות שלו כלפי נערות ונשים שסובלות מהפרעות אכילה", אומרת ברגמן. "הוא לא רופא ולא מטפל, אבל יש לו דרך משלו להגיע אל הבנות והוא מצליח. יש הוכחות. לא אחת עדי מצלצל אליי באישון לילה כדי לבקש עזרה".

כמו?

"הוא יושב עם נערה שנראית כמו רבע עוף, ובטוחה שהיא הר ושהיא חייבת לרזות. הוא סוף־סוף מצליח לשכנע אותה להתאשפז, אבל במחלקה יש רשימת המתנה. בשתיים בלילה הוא אומר לי, 'על הבוקר אני מביא אותה לבית חולים זה וזה, תדאגי שיקבלו אותה'. אני עושה כמיטב יכולתי כדי לעזור מפני שאי־אפשר לעמוד בפני המסירות שלו. גם הפסיכיאטרים מעריכים אותו".

הוא מהווה תחליף למטפל מקצועי?

"אנשי המקצוע שלנו עושים עבודה מצוינת, אבל כל נערה היא עולם ייחודי, ויש נערות שרק עדי, כאושיית אופנה, מסוגל להגיע אליהן. פסיכיאטר יכול להגיד לה עד מחר, 'את יפה כמו שאת'. כשעדי ברקן אומר לה את זה, היא מבינה ומפנימה. זה מה שעושה את ההבדל. כיום, כשהרזון הפך למגיפה, חייבים לצאת מהקופסה, לחפש זוויות נוספות ולשתף פעולה". •