אהבה חדשה

אסף אמדורסקי אוהב לקחת את הזמן בין האלבומים שלו. "פה", החדש שלו ומהאלבומים העבריים המרשימים שיצאו כאן בשנה האחרונה, בחוץ כבר כמה חודשים, אבל רק עכשיו השיק אמדורסקי את גרסתו הבימתית בבארבי. המרחקים שאמדורסקי מותח בין הפרקים השונים בקריירה שלו מעידים על נטייה לפרפקציוניזם, אך הם מהווים את אחת הסיבות לכך שהנפח שלו ברוק המקומי קטן ממה שהוא צריך היה להיות.

אין הרבה אמנים שהיו פותחים את הסט שלהם עם ארבעה שירים מהאלבום החדש, אבל זה בדיוק מה שאמדורסקי עשה. עם חמישה נגנים לצידו, כולם בסרבלי כוורנים לבנים, כולל כובעי רשת, הם מגישים את הגרסה העדכנית ללהקת כוורת. המוזיקה דווקא מטיילת בין פופ קלידים אייטיזי ומרפררת פה ושם לדאפט־פאנק. ההרכב המצוין מתמודד יפה עם העיבודים הארוכים, ואמדורסקי נע בין הגיטרות למקלדת האפקטים. למרות האווירה התומכת והאירוע החגיגי, הוא ממעט לדבר בין השירים. הבמה כבר רותחת אבל הקהל מתחיל לעלות רק ב"רכבת לצפון" שממשיך יפה ל"15 דקות". גם אמדורסקי יודע בשביל מה הם כאן ולפני "השמיים הכחולים" זורק "נשיר לכם שיר מפעם, כי יש מסים שצריך לשלם". מס? יותר מרגיש כמו רגע השיא הראשון של הערב. ומשם זה רק התגבר עם "זוג משמיים" הנפלא בביצוע מטלטל, "אם נדע להפסיק" האייטזי שמתחבר מצוין לסינת־פופ של "המפקדים של מוגרבי" וממשיך ל"חלום כהה" עם המלמול ההוא של ענבל פרלמוטר שעדיין מצמרר גם 17 שנים אחרי.

הסרבלים הלבנים מוחלפים בסט שחור ובהדרן אמדורסקי יורה את "יקירתי", "אהבה חדשה" ו"החדר האינטימי שלי" של תערובת אסקוט. לפני רבע מאה, כשעוד האמינו ברוק העברי, זה היה אחד משירי הגיטרות הקלילים בסביבה. ב־2016 הוא הפך לסאגה אלקטרונית מעט אפלה עם לופ שמהדהד גם לאחר שהבמה ריקה.