את הבשורה על מינויה למגישת המהדורה בחדשות 10 קיבלה נגה ניר נאמן בדמעות. "זה מאוד מאפיין אותי", היא אומרת. "הכל בחוץ, אין פילטרים. ישר רואים מה שעובר עליי. לא יכולתי לדבר מהתרגשות". מקצועית, הקידום הזה טבעי לגמרי. לכתבת הצרכנות הוותיקה של ערוץ 10 יש הרבה קבלות, בהן פרשת 'המיטה המעופפת', אבל המשבצת שאליה היא נכנסת כעת מזוהה כמעט בכל העולם עם מראה נשי מסוים מאוד. "נכון, אני לא בשטאנץ, אני שונה. לא בארבי", אומרת ניר נאמן, "אבל כל האישיו הזה של כן בארבי־לא בארבי, הוא קצת מופרך. מישהו החליט שתמר איש־שלום או שטלי מורנו יגישו חדשות כי הן סו־קולד בארביות? לא. הן עיתונאיות משכמן ומעלה".
עובדה שרבות מהתגובות למינוי שלך היו ברוח שמחמיאה לבוסים שלך על "ההחלטה האמיצה".
"אוקיי, ברור שאני יכולה להתחבר לזה. אני לא חיה בתקופה של בוטיצ'לי, שצייר נשים מלאות בעידן הרנסנס. אני יודעת איפה אני חיה וזה בסדר. הייתי מתה שלא ידברו על זה בכלל והלוואי גם שלא היו מגדירים את זה כהחלטה אמיצה ויוצאת דופן, אבל כנראה שזה בלתי נמנע. מצד שני, תסתובב ברחוב, תכלס רוב הנשים נראות כמוני. אני חצי מהחיים בדיאטה ולא בדיאטה, כמו כל ישראלית ממוצעת. הייתי מתה לרדת כמה קילוגרמים, אבל בכל פעם שאני מחליטה לרוץ, אני מפסיקה למחרת. אני לא נותנת לזה מקום כזה משמעותי בחיים שלי".
אבל עכשיו את גם מעין פרזנטורית של חברת החדשות. דמות בפרונט של הפרונט.
"בסדר, אבל אני עיתונאית וקיבלתי את התפקיד שלי בזכות מה שאני מהווה בתחום המקצועי ולא בתחום המראה. 13 שנה אני עובדת בערוץ 10 ומעולם לא קיבלתי הערה בעניין הזה, והתחלפו מספיק מנכ"לים וסמנכ"לים. אין בי טיפת חשד שהמראה הלא שגרתי שלי בקרב אוכלוסיית המגישות הוא מה שהביא לי את התפקיד, אפילו לא בגרם. אם היה לי ספק, לא הייתי לוקחת את התפקיד. ברור לי שזה בזכות העשייה שלי, העבודה המאוד קשה, התוצאות והרייטינג. אגב, היית שואל גבר מגיש אם היה עושה השתלת שיער או אם בכוונתו להוריד את הכרס?"
יכול להיות שלא, כי ההיסטוריה מוכיחה שאין בעיה ללהק גברים על המסך בכל מידה. עם נשים זה אחרת.
"עצם השאלות האלה אולי מקבעות את הגישה הזאת. אולי אם לא היינו מדברים על העניין, זה לא היה הופך לעניין? כולנו יודעים שיש נורמות חברתיות ושאנחנו בעידן הרזון. כמעט אין יום שלא אומרים לי, 'את יותר רזה במציאות מאשר על המסך ושואלים אותי אם עשיתי דיאטה. אני לא לוקחת את זה קשה. אבל הייתה אישה אחת שאמרה לי, 'על המסך את נראית 40 קילו יותר', וזה היה מעצבן".
אז יש במינוי שלך גם מסר חברתי? הוכחה שלא צריך להיות בובת בארבי כדי להגיש חדשות?
"התשובה היא חד־משמעית כן. ברור שלא צריך להיות בארבי, בטח לא בחדשות 10 וזו אמירה, בוודאי. צריך פשוט להיות אשת מקצוע ולכן האמירה כאן היא כפולה. אם אני אהיה דוגמה כלשהי מבחינת מה שאני מייצגת, זה חשוב מאוד, אבל רק שיזכרו לצד זה שהמינוי שלי מגיע על סמך עבודה קשה ולא על סמך מראה".
קרין גורן עברה שיימינג אחרי התוכנית הראשונה של 'בייק אוף'. את הקולגות הגברים שלה עזבו בשקט, למרות שהם לא רזים.
"כל הדיון הזה היה מיותר ומכוער ולא הוגן עבור קרין ונשים במידות שלה. די, שחררו אותנו, לט אס בי. כשאני מכינה עוגות, זה לפי הספרים של קרין. זה מה שחשוב, היכולות המקצועיות שלה. ברור שבקולגות הגברים שלה לא התעסקו, וזה לא קורה רק בתוכניות כאלה אלא גם בחדשות. זה העידן שאנחנו חיים בו. ברור שזה מפריע ומעצבן ומבאס. גברים יכולים להיראות איך שבא להם, אבל זה לא רק המראה. הם ירוויחו יותר בעבודה מאשר נשים. אין שוויון כאן".
ב'אולפן שישי' רואים לפעמים פאנל שמורכב רק מגברים.
"עצוב מאוד. וזה, להבדיל, כן חלק מהאג'נדה של חדשות 10: נשים על המסך כראוי, לפי המקום שמגיע להן ־ 51 אחוז מהחברה אם נדייק. לא יודעת למה זה לא קורה בחדשות 2, אבל אצלנו יש לזה מודעות גדולה. אני מקווה שאוכל לתת לנשים השראה שצריך להילחם על המקום שלך, על העצמאות שלך, ולא להיכנע לתכתיבים חברתיים".
את חושבת שהמינוי שלך באמת יוכל לשנות משהו בתפיסה הכללית?
"הלוואי. אני מאחלת שבעוד חמש שנים אתה תשב עם המרואיינת הבאה שמגישה חדשות ולא תתייחס למראה שלה. לא יודעת אם משהו ישתנה בצורה משמעותית. יש הרבה מאוד עבודה עד שהמודלים לחיקוי של הילדות שלנו יהיו נשים אמיתיות כמו אמא שלהן או השכנה שלהן, ולא ייראו כמו דוגמניות, שאין לי בעיה איתן, רק שזה לא אמיתי. כל אישה וכל גבר נלחמים כל יום כדי להיכנס לג'ינס. גם אלה שנראים מצוין חושבים שהם צריכים לרדת עוד שני קילו".
איך הגיבו למינוי המגישות שאליהן את מצטרפת?
"תמר וטלי התקשרו לברך, וגם נתנו טיפים. אפילו מיקי חיימוביץ' התקשרה ואושרת (קוטלר) כמובן".
אין חשש אצל האחרות שתתפסי את המקום שלהן?
"לא חושבת. אני נכנסת כמחליפה. תמר נשארת המובילה, טלי הבאה בתור, ואני אחליף כשצריך. שתיהן יעזרו לי. הן חברות. כולם בערוץ 10 מכירים אותי כספר פתוח. ואחרי הכל אני מרגישה שכל הקידומים שקיבלתי הגיעו לי".
* * *
ניר נאמן מקבלת את תפקידה החדש לאחר שחברת החדשות של ערוץ 10 קטפה בטקס פרסי הטלוויזיה את פרס מהדורת החדשות הטובה ביותר ופרס תוכנית התחקירים הטובה ביותר (על 'המקור'). אבל זוהי גם תקופה של טלטלה, בשל מינויו של רמי סדן, שנחשב למקורבו של רה"מ בנימין נתניהו, ליו"ר הערוץ. התבטאות של סדן בישיבת דירקטוריון טרם כניסתו לתפקיד חוללה סערה בערוץ ומחוץ לו. בשעה שסדן ניסה להכחיש את הדברים שיוחסו לו - "בואו נודה על האמת, אני כמוכם, באליטה, שונא את תנועת ש"ס ואת הגנב אריה דרעי" - אישר מנהל חברת החדשות גולן יוכפז בטוויטר שהדברים אכן נאמרו.
"כמובן שאני נגד גזענות ואין פה מה להתייפייף", אומרת ניר נאמן. "חמור מאוד שהבנאדם הזה הוא עדיין יושב הראש שלנו. למזלי הרב אין לי ממשקים עם הדירקטוריון. זו הייתה אמירה מכוערת ואומללה שאין לה מקום. כולנו היינו בהלם מזה".
אתם חוששים מלחצים מלמעלה?
"אני לא יודעת מה קורה במקומות אחרים. אצלנו, ומזל שכך, לא מרגישים את הלחצים מכיוון ראש הממשלה, גם אחרי שרמי סדן נכנס לתפקידו. גם אם יש לחצים למעלה, זה לא מחלחל אלינו. אין לי ספק שאם יהיה סיפור כמו 'המיטה המעופפת 2', הוא יקבל את אותה בולטות כמו הסיפור הקודם, ואי־אפשר לומר שרביב דרוקר, למשל, לא מקבל בולטות. צר לי מאוד על אנשים שנאלצים לעבוד במקומות שבהם מרגישים לחצים פוליטיים. אני מאמינה שזה לא יקרה אצלנו".
היא נחשבת לאחת הכוחות העולים בחדשות 10. סקרי דעת הקהל הפנימיים שעורכים שם מדרגים אותה גבוה למעלה, בסביבה של צבי יחזקאלי הפופולרי. היא מאוד אהודה בחברת החדשות ומצד שני יש גם כאלה בערוץ שמספרים שלא קל לעבוד איתה. "אני דורשת המון מאנשים שעובדים איתי", היא מודה. "אנחנו עוסקים בדיני נפשות ואי־אפשר ליפול. אני בודקת את עצמי 70 פעם. אני יכולה להתעצבן ואני טיפוס חם מזג. כמה שאני מתעצבנת מהר, ככה אני מתקררת מהר. רגע אחרי אני יכולה לחבק את הבנאדם שקודם באתי אליו בטענות. אני יכולה לעמוד עם דפים באמצע המערכת, להיות מאוד נסערת. אני דרמטית. הבעל שלי קורא לי 'הבימרתף'".
אולי בגלל הדרמטיות היא חשבה שתהיה שחקנית. לפני הגיוס ניגשה למבחנים לתיאטרון צה"ל והתקבלה. "נתן דטנר, אייל גפן והלל מיטלפונקט בחנו אותי, ושרתי את 'היותר חזקה' של אוגוסט סטרינדברג. אבל בגלל כל מיני שיקולים של בת טיפש עשרה, החלטתי להישאר קרוב לבית בעפולה. היה לי חבר באותה תקופה, פחדתי מלעבור לתל־אביב. בדיעבד, זה היה דבר הכי טוב שקרה לי, ועדיין עד היום כשאני רואה הצגה טובה, יש לי בסוף דמעות שמהולות במחשבה של 'אולי אני הייתי צריכה להיות שם על הבמה'. אפשר לקרוא לזה קנאה".
אחרי הצבא התחילה ללמוד תקשורת ומדע המדינה באוניברסיטה העברית ועבדה בניקיון בתים. "אני תקתקנית והניקיון בא לי מהר, אפשר להיות עם המחשבות. לא רציתי להגיש מזון לאחרים ואני מאוד אוהבת לנקות. גם היום אני שוטפת את הבית שלוש פעמים בשבוע. זה גם היה כסף טוב. עשיתי את זה שנה־שנתיים ובלילות תירגמתי מאמרים ומכרתי אותם. באתי מבית עם מוסר עבודה מאוד גבוה, סבא שלי היה ניצול שואה שעבד בבניין כשהוא בא לארץ והגיע להיות מזכ"ל האיגוד המקצועי של פועלי עפולה".
ואיך מזה הגעת לעבודה בתקשורת?
"אורן בעלי, שלמד איתי באוניברסיטה והיה אז החבר הכי טוב שלי, השיג עבודה כעוזר פרלמנטרי של סופה לנדבר וסידר לי ראיון עבודה אצל חבר הכנסת ויצמן שירי. התקבלתי והתחלתי לעבוד אצלו כדוברת. כבר בשבוע הראשון הבנתי שזה לא בשבילי, וניצן חן שהסתובב בכנסת אמר לי, 'בואי אלינו לערוץ 1'".
היא התחילה ברוממה כתחקירנית של תוכנית הבוקר, "במשכורת של 3,000 שקל". משם התקדמה לתפקיד רכזת המערכת בתוכנית האקטואליה '7 וחצי', "ובסוף הצלחתי לקבל אישור מרפיק חלבי להיות כתבת כללית, אבל הוועד לא אישר. הייתי מביאה סיפורים, כותבת קריינות לאחרים ולא מקבלת קרדיט, אבל הייתי הכי מאושרת בעולם כי אני מאמינה בעז־עז דונם־דונם".
יש גם כאלה שמגיעים להיות כוכבי מסך בלי לחרוש דונמים.
"לא מאמינה במטאורים בתקשורת ולא אוהבת את טרנד הפרזנטורים. כל מי שעשה דקה וחצי בתקשורת רוצה להיות על המסך ולהביע את דעתו. כשאנשים באים לראיין ובסוף מראים את עצמם בטלוויזיה כמו המרואיין, זה נראה לי מגוחך. יש כאלה ששכחו שהם לא מושא הסיקור".
אלון בן דוד, גלעד עדין ואמנון ברקאי, שעברו מהערוץ הציבורי לערוץ 10 שבדיוק קם, שיכנעו אותה להצטרף אליהם. הג'וב הראשון שלה שם היה כעורכת של 'חדר המצב' בתקופת מלחמת המפרץ השנייה. לאחר חצי שנה, בזמן שהתפוצצה פרשת רמדיה, קיבלה את תפקיד כתבת הבריאות. "ויתרתי מהר על התפקיד כי לא יכולתי להכיל את זה", היא אומרת. "הסתובבתי בבית החולים שניידר, ראיתי ילדים מחוברים לצינורות וראיינתי הורים שאיבדו את הילדים שלהם בגלל שלא היה בפורמולה בי 1".
התחנה הבאה הייתה תוכנית הצרכנות 'הכל כלול' עם סיון כהן, "עזבתי בלב שלם ורגוע אחרי שנתתי שם את הנשמה. סיון ואני רבנו כל יום כל היום, מקצועית. אבל נשארנו חברות גם אחרי. היא התקשרה לברך אותי עכשיו". כך הגיעה למקום שהיא נמצאת בו כבר שנה וחצי - 'ברקוד', מוסף הצרכנות של מהדורת החדשות. "התגשמות של חלום מבחינתי. קצת קשה לי עכשיו להגיע עם מצלמה נסתרת כי מזהים אותי ובאחד הקניונים כבר שלחו אליי מאבטחים".
"מה המצב הכי קיצוני שנקלעת אליו בשטח?
"הגענו לא מזמן לנוכלים שמכרו כביכול ריטלין טבעי. תפסנו אותם באזור מוסכים של אחת הקריות, סופרים צ'קים. אחת הבחורות שם תקפה אותי, ניסתה לדחוף אותי מהמדרגות ובעטה בי. זו הייתה הפעם הראשונה שחטפתי".
* * *
ניר נאמן נולדה ב־1977 בעפולה. "בסך הכל הייתה לי שם ילדות מאושרת", היא מסכמת. "עברתי חוויה לא נעימה בכיתה ז'. ניגשתי לברזייה לפני אחת הבנות, והיא שלפה מראה, שברה אותה והצמידה לי לצוואר. אחת המורות הצילה אותי". היא אובחנה כמחוננת ונשלחה ללמוד בכיתת מחוננים בטבעון. "הייתי ילדה חרשנית וחנונית, אבל אף פעם לא הרגשתי דחויה, תמיד הרגשתי מוקפת ואהודה. גם לא סבלתי אף פעם בעניין המראה, ואני לא מזדהה עם חוויות של שמנמנולה".
כשהייתה בת 15, חלתה אמה, שהיתה מורה לפיזיקה ומתמטיקה ומנהלת חטיבת ביניים, בסרטן מסוג מלנומה. "אני זוכרת שהיא הודיעה לי. זה היה פחד נוראי. כל התקופה הזו נראתה כמו חלום בלהות. "אמא הייתה רק בת 20 כשילדה אותי והיא החברה הכי טובה שלי עד היום. אחרי כמה שנים היא חלתה שוב, אבל היא אישה חזקה בצורה יוצאת דופן, אמיצה ופורצת דרך. לא היה מקובל בזמנו בעפולה שאישה היא מורה לפיזיקה ומנהלת ועושה קריירה. היום היא גם ד"ר לפילוסופיה ותקשורת. לקחתי ממנה הרבה".
למשל איך לנהל קריירה משל עצמה. ניר נאמן, שיום עבודה רגיל שלה עשוי להימשך משבע בבוקר עד תשע בערב, היא אמא לילד בן 11 ולילדה בת ארבע. בעלה הוא סמנכ"ל מכירות שעבודתו מתנהלת בארץ ובחו"ל. "לא הייתי יכולה לעשות את מה שאני עושה בלי תמיכה". היא אומרת. "אני רואה הרבה נשים שוויתרו לעצמן אחרי שילדו, בגלל לחצים כאלה או אחרים, וזה עצוב. בעלי כל כך תומך בקריירה שלי שזה מעלה דמעות".
איך את מסתדרת כשהוא בחו"ל?
"זה קורה שבוע בחודש וכל יום הוא בגדר מלחמה. אני לפעמים מיואשת בגלל העובדה שלבן שלי אין צהרון מכיתה ג'. מה אני אמורה לעשות כאמא? זה מתסכל ברמות שאי־אפשר לתאר. נשים סובלות מזה הכי הרבה, וזה מקומם. אני אמורה בשעה אחת בצהריים לעזוב הכל וללכת להיות עם הילד כי אין צהרון. אבל אין מה לעשות, אני עובדת יותר קשה ולוקחת מטפלת".
מציינים עכשיו חמש שנים למחאה החברתית תוך כדי ויכוח אם היא הצליחה או נכשלה. מה דעתך?
"לדעתי אנחנו בתהליך. אם אני מסתכלת על התחום הצרכני, מאז המחאה אנשים יודעים לעמוד על הזכויות שלהם ועל מה שמגיע להם. אנחנו נמצאים במקום הרבה יותר טוב. מאז המחאה כמעט אף יצרן לא מעז להעלות מחירים. המצב שלנו יותר טוב ממה שהיה".
מה חשבת על הנפילה של נוחי דנקנר?
"אני מסקרת את החברות שהיו שייכות לו וראיתי את החזירות במו עיניי, בעיניי זה דרש טיפול מיידי. אני לא מאלה שחושבים שצריך לרמוס ולגרש אותו ממסעדה, וצריך לזכור שהאיש ייצר המון מקומות עבודה, אבל אני חושבת שהמדינה כשלה כשנתנה לדברים כאלה לקרות, משיכת דיבידנדים, תספורות. מישהו איפשר לחגיגה הזו להתרחש. גם שם הבעיה, לא רק בטייקונים עצמם".
נדב פרי, קולגה שלך, עבר לשורות הטייקון יצחק תשובה וחטף ביקורת נוקבת.
"הייתי ידידה מאוד טובה של נדב, עיתונאי תותח. אבל הבנאדם עשה את הצעד שלו, וזו זכותו כמובן. עשו לו עוול והגזימו עם הביקורת, שהייתה בחלקה פרובוקטיבית. בגלל שאנחנו עיתונאים נגזר עלינו להיות כאלה לנצח? מה הוא כבר עשה? מאיפה כל הרוע הזה? אני מאחלת לו המון בהצלחה, אבל שייזהר, כי אנחנו מחפשים אייטמים".
את רואה את עצמך הולכת מתישהו לעשות כסף אצל אחד המיליארדרים?
"לא נראה לי. זו לא אני. אני רואה את עצמי כשליחת ציבור ולא רואה את עצמי כרגע חוצה את הקווים, כי זה לא נכון לי".
אם היית ראש ממשלה, מה הדבר הראשון שהיית עושה?
"בוחנת ברצינות את האפשרות לעשות מע"מ דיפרנציאלי בישראל, להקטנת האי־שוויון, ובמקביל מטפלת ביד קשה בכלכלה השחורה. אנשים פה מחזיקים ארבע דירות ולא משלמים מיסים על הכנסות של עשרות אלפי שקלים לפעמים בחודש. אף אחד לא רודף אחריהם".
