השאלה היומית: האם יש להעמיד לדין הורים ששכחו את ילדיהם ברכב?

טרגדיה לא פוטרת מעונש | בן־דרור ימיני

זו אחת העבירות המסובכות בספר החוקים. גרימת מוות ברשלנות. זו טרגדיה. משום שמי שגרם למוות לא התכוון למוות. הוא טעה. שני נהגים לא עצרו למרות שהשלט הורה "עצור!". אצל אחד, התמזל מזלו ולא קרה

כלום. אצל השני, מישהו שבדיוק עבר בצומת נפגע ונהרג. הראשון יצא ללא עונש. השני עם כתב אישום על גרימת מוות ברשלנות. זה לא פייר, אבל זה החוק.

כאשר הורים שוכחים ילד ברכב, זו טרגדיה איומה ונוראה. שום עונש שייגזר על ידי בית המשפט לא יהיה כואב כמו הכאב האיום והנורא שנגרם מהאובדן, ומתחושת האשמה שתלווה את ההורה כל חייו. אז בשביל מה בכלל להעמיד לדין? הרי זה נראה כל כך מיותר. אלא שאי־העמדה לדין תגרום לאבסורד הרבה יותר גדול. משום שאו אז, אם זה הבייבי־סיטר ששכח את התינוק ברכב — יוגש נגדו כתב אישום. אם זה האבא או הסבתא — הם יזכו לפטור. זה כמובן בלתי סביר בעליל. משום שגם הבייבי־סיטר מתייסר בעקבות הרשלנות. תחושת האשמה תלווה גם אותו לכל חייו.

למנגנון הענישה יש יותר מסיבה אחת. לפעמים זו הרתעה. לפעמים זו הרחקה מהציבור. ענישת הורה שגרם למות תינוק לא תועיל, לא תרחיק ולא תרתיע. אבל יש עוד עבירות, בעיקר בתחום הרשלנות, שבהן אין למעשה תועלת בענישה. ובכל זאת, אין פטור מענישה. אז מדוע להעניש? משום שחברה מתוקנת לא פוטרת עבריין מעונש. ובנוסף, אם בעקבות הענישה יהיה רק הורה אחד מבין אלף, או אחד מבין עשרת אלפים, שזה בכל זאת יזכיר לו שלא לשכוח את התינוק שלו ברכב בחום לוהט — אז דיינו. הצלנו נפש אחת.

חזקה על שופטים שהם מכירים את הנסיבות של כל מקרה שמובא לפניהם. חזקה עליהם שהם יודעים לנהוג בחוכמה. הם גם יודעים שטרגדיה, למרות כל הצער, לא מעניקה תעודת פטור.

קראו עוד: תוך פחות מחודשיים 5 תינוקות נשכחו ברכב

הם נענשו כבר מספיק | מרב בטיטו

אומרים שהאסון ממנו אין דרך חזרה — המתחיל בפיזור הדעת ומסתיים בתינוק כבול למלכודת המוות הרותחת שלו — יכול לקרות לכל הורה. טוענים שהחיים המודרניים הכוללים אינספור הסחות דעת, לוקחים את הראש גם לאב הכי מסור ואוהב. ממציאים תזכורות ופטנטים מתוחכמים, מפמפמים ברדיו אזהרות מסע לנהג המצויד בילדים קטנים, ומגייסים מומחים להורות ולתעבורה כדי למנוע את האסון הבא שתמיד מגיע. וכשכל זה לא עוזר, חוזרים שוב לניסיון הנואל להעמיד למשפט ולהעניש הורים על עבירת השכחה.

אי־אפשר לדמיין עונש גדול ממותו של ילד במכונית סגורה, עבור ההורה שלו: מרגשות האשם האיומים שלא יחלפו לעולם, עד אובדן האמון העצמי והסיוט הניבט מעיני הילדים הגדולים שנותרו בחיים. הידיעה הנוראה כי חייו של ילדך באו לקיצם בגלל הרשלנות שלך, היא בבחינת צל ענק שלא יסור מעל ראשה של משפחתו הקרובה וייוותר לעד תלוי בחלל האוויר. המחוקק איננו יכול בשום אופן לבוא ולהנחית מכת קורנס נוספת על המשפחה המבולבלת והאבלה, משום שזהו מעשה ענישה חסר תוחלת ואכזרי. על האם שאיבדה זה עתה את תינוקה הרך ייגזר עונש נוסף של אובדן בן הזוג שלה, ועל האחים השכולים והסבתות המרוסקות יוטל עול הבושה וקשיי הפרנסה.

לא רק שאין מדובר בפושעים — רובם המכריע הם הורים ישרים ואזרחים שומרי חוק, גם לא נשקפת לציבור סכנה מצידם, אם כך מה הטעם בהעמדתם למשפט ובהענשתם? בטח תאמרו "הרתעה", שזה די משונה בהתחשב בכך שזה כלי אפקטיבי המיועד לעבריינים מועדים ולא להורה מסור שיעדיף למות בעצמו מאשר לדון את ילדו למוות בייסורים. הניחו להם להורים האומללים, נהגו בהם מידת הרחמים והחמלה, האהבה

והאמפתיה, את הצדק תשאירו להזדמנות אחרת. הם לא אינסטרומנט הרתעתי שמערכת החוק צריכה להשתמש בו, הם אנשים שצריכים לאסוף את השברים ולהמשיך לחיות.

תוצאות הסקר האחרון: האם אתם תומכים בהחלטה של ניר ברקת לא להשתתף במצעד הגאווה בירושלים?

כן — 46% הסכימו עם יפעת ארליך

לא — 54% הסכימו עם חן ארצי־סרור