החיים בלייב

פעמים, באמצע החיים, מגיע מישהו — או משהו — שגורם לך לשים הכל בפרופורציה. עבורי, המשהו הזה היה ארטיק. ארבעה מהם, ליתר דיוק, שעמדו על גג לוהט ביום שמשי ונמסו להם לאיטם. הווידיאו הפשוט עד כדי טמטום הזה, שבא לבחון איזה ארטיק יימס ראשון, עלה ביום רביעי האחרון לדף פייסבוק בשם The LAD Bible, וזכה ל־6 מיליון צפיות, 156 אלף לייקים ועשרות אלפי שיתופים. אנשים משקיעים את כל כספם, דמם וזיעתם בהפקות וידיאו מופרכות, במאים מאבדים את שפיות דעתם, עוזרי הפקה נוירוטיים ממררים בבכי היסטרי בתאי שירותים באמצע יום צילום בניסיון למצוא את הלהיט הוויראלי הבא, ובסופו של דבר להיט הווידיאו של הקיץ הוא אחד שמסתכם בהשקעה כספית של ארבעה ארטיקים ועלייה לגג.

 מי יימס ראשון? תיעוד מפייסבוק לייב

ייתכן שלהצלחה המסחררת יש קשר לעובדה שהאירוע הדרמטי שודר כולו בזמן אמת בפייסבוק. חוסר היכולת להריץ את הווידיאו קדימה הותיר מיליוני צופים מרחבי העולם במתח, עד שהארטיקים נמסו כליל (אגב, אזהרת ספוילר: ה"סולרו" נמס ראשון, בזמן שמגנום שוקולד בכלל לא נמס בשמונה הדקות הראשונות. מה הם שמים שם בפנים? זה כבר נושא לכתבת תחקיר).

לאחר שהשתעשעה עם הקונספט של שידורי לייב עבור דפים עסקיים גדולים, פתחה פייסבוק בחודש פברואר האחרון את האפשרות לשידור וידיאו חי עבור כלל משתמשיה, ומאז תיבת הפנדורה הזו עובדת במלוא העוצמה: אינספור שידורי לייב משודרים כמעט מכל מקום בכדור הארץ בכל רגע נתון. אל כל השידורים האלה ניתן להגיע דרך ה־Live Map, מפה אינטראקטיבית שממפה את השידורים מרחבי העולם.

ובעוד שקל להשתמש בשירות הזה למטרות מטופשות, בחודש האחרון עברו שני אירועים חדשותיים דרמטיים בשידור חי בפייסבוק, הרבה לפני שמצלמות הטלוויזיה הגיעו לזירת האירוע: בארצות הברית שידרה בלייב דיימונד ריינולדס, צעירה אפרו־אמריקאית, את בן זוגה מדמם למוות לאחר שנורה בידי שוטר על לא עוול בכפו, וזכתה למיליוני צפיות ושיתופים. בטורקיה שידרו אלפי אזרחים את ההתרחשויות מההפיכה הצבאית הכושלת וזכו למיליוני צפיות והפכו על הדרך לכוכבי רשת.

רולטה רוסית

אחרי רביעיית הארטיקים שטלטלה את עולמי אני מוצא את עצמי בימים האחרונים מרותק למפת הלייב. זה כמו רולטה רוסית של טלוויזיה: אין לי מושג על מה אני הולך ליפול. הפייסבוק לא מפלה: על אותה מפה אפשר לראות צעיר תאילנדי עושה ליפ־סינק ללהיטי פופ מקומיים יחד עם הכלב שלו, צעירה מאורלנדו במדריך איפור, או שידור חוזר של ברצלונה נגד ריאל מדריד באדיבות "מועדון המעריצים של ריאל מדריד בעיראק" ל־1,500 צופים (ואגב, מי שלא שמע שדרן עיראקי זועק "ברסלוּנה!!!!" ו"רוּנאלדוּ!!!!", כאילו לא ראה כדורגל מימיו).

בתחילה הווידיאו הרג את כוכב הרדיו, אחר כך האינטרנט הרג את כוכב הווידיאו. האם הפייסבוק לייב הוא השלב הבא? לא בטוח. הזמינות של הפורמט אולי מאפשרת לכל אחד לקבל את 15 שניות התהילה שלו, אבל התוכן, איך לומר, לא ברמה הכי גבוהה ברוב המקרים. מצד שני, גם דנה רון קיבלה תוכנית בוקר בערוץ 2, אז זה לא שהסטנדרטים שלי בשמיים.

אני מחליט לצאת למסע: מסביב לעולם ב־24 שעות. מי יודע במי אפגוש? קוף מאמסטרדם שעושה ג'אגלינג? הופעת איחוד של הביטלס? הפיכה צבאית בוותיקן? האפשרויות מסחררות, אבל בהיותי פטריוט, אני מחליט להתחיל את המסע קרוב, כאן, בארץ הקודש. אני מקליק על נקודה באזור אשדוד. צעיר בשם דורון משדר עצמו בלייב, מעשן נרגילה, למספר שיא של שני צופים, ואני ביניהם. הווידיאו, שכותרתו "מי" (אני לא יודע מי, דורון. תגיד לי אתה), נפסק אחרי 30 שניות. אני אוהב את ישראל, באמת, אבל בכל הקשור לפייסבוק לייב עדיין יש לנו לאן להתקדם.

התחנה הראשונה בעולם: ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. בדיקינסון, טקסס, אני מגיע לשידור חי ממטווח. "ברוכים הבאים לקייטנת הבטיחות בנשק", מסביר בחור שמנמן ומזוקן. הוא לא אומר את שמו, אבל אני מחליט שקוראים לו פיל. מאחורי פיל עומדת מה שנראית כמו כיתת היורים החמודה בעולם: ילדים שנראים בגילאי 6 עד 8, שיורים לשורה של מטרות ברובים ואקדחים. "את נהנית?" שואל פיל ילדה בחולצה ורודה וגשר בשיניים. "כן", היא עונה בחיוך רחב וממשיכה לצלם בסמארטפון את חברתה שיורה באקדח. הילדים האלה, כל היום שקועים בסמארטפון, זו סכנת נפשות, אני אומר לכם. בואו ניתן להם רובים במקום.

 קייטנת נשק, תיעוד מפייסבוק לייב

"הבעיה עם השוטגאן זה שהילדים נרתעים אחורה כשהם יורים ממנו", מתלונן פיל יותר מפעם אחת. אתה בטוח שזו הבעיה, פיל??? אתה בטוח שהבעיה היא לא קייטנה שמלמדת ילדים איך לירות בנשק חם? וחוץ מזה, "קייטנת בטיחות בנשק"? באמת? היית נותן לילדים להוריד שוטים של טקילה וקורא לזה "קייטנת שתייה בטוחה"?

נדמה שפיל קורא את מחשבותיי, וממהר להסביר, בעוד היריות נשמעות ברקע: "עם כל מה שקורה בעולם כרגע, אנחנו מטיפים לבטיחות". אני מתחיל לחשוב שפיל הוא מסוג האנשים שרוצים שטראמפ יהפוך את אמריקה לנהדרת שוב. "אנחנו נצטרך לסיים, הסוללה שלי עומדת למות", מתנצל פיל ומסיים את השידור. אני עוזב, נסער, כולי תקווה שהסוללה של פיל היא הדבר היחיד שעומד למות היום בדיקינסון, טקסס.

דיווחי ירי

יכול להיות שטסתי רחוק מדי. הג'ט־לג הורג אותי, ובכלל, כולם מדברים פה אנגלית. לתחנה הבאה אני מחליט לחזור למזרח התיכון. אני בוחר בנקודה אקראית בתוניסיה, ולפתע ניצבת מולי כלה יפהפייה, אוחזת זר פרחים. אני לא בטוח שאני מוכן למחויבות כזו בשלב זה של חיי, אבל הסקרנות גוברת עליי ואני ממשיך איתה.

כלה טוניסאית מתכוננת לחתונתה, תיעוד מפייסבוק לייב

מרגע לרגע התמונה מתבהרת: היא נמצאת בסלון יופי, ובנות הסלון מכינות אותה ליום חתונתה: מלבישות אותה בהינומה, מאפרות אותה, אבל הכי חשוב: עושות שמח. פסקול של שירי חפלה בערבית מתמיד ברקע, והבנות מלוות אותה לאורך כל הדרך בצעקות "קולולולו" מסורתיות. הכלה נראית לחוצה ושמחה, ובאותו רגע, גם אני שמח ומתרגש בשבילה.

קולולו: חתונה תוניסאית

לאחר חצי שעה של קולולואים ואיפור היא יוצאת מהסלון, אחרי שורה של חיבוקים לבנות. "מרסי בוקו! ביג לאב!" היא קוראת למצלמה ומפריחה נשיקות באוויר. אני שוקל לכתוב לה מזל טוב, אבל מוותר מחשש לצאת קריפ. היא מפריחה עוד נשיקה אחרונה ונכנסת אל האוטו, שמתרחק לאיטו מהמצלמה עד שנעלם.

יכול להיות שזה היתרון של הפייסבוק לייב: שמחה, עצב, חיים, מוות, רגש — הכל מגיע ללא תיווך. כמו תוכנית ריאליטי, אבל כזו שלא עברה דרך מסננת של מפיקים ציניים וחסויות מסחריות.

כמה שלא אשקע באסקפיזם תוניסאי, המציאות מחלחלת פנימה: בסביבות שבע בערב מתחילים לזרום דיווחים על ירי במרכז קניות בגרמניה. אני ממהר חזרה למפה, שם נקודה ענקית באזור מינכן רומזת שאני לא הראשון שמחפש עדכון לגבי האירועים הדרמטיים. צעיר גרמני בשם פלוריאן דייסנבוק הופך לכוכב לרגע כשהוא משדר מאזור הירי במינכן. הוא איחר לרגעי הדרמה האמיתיים, ומהגג עליו הוא נמצא רואים בעיקר ניידות משטרה, אמבולנסים ושוטרים שסורקים את המקום. למרות זאת, תוך דקות בודדות קרוב לאלפיים איש מצטרפים לשידור החי. "פלו, בן אדם, אתה הולך להיות מפורסם", מגיב לו אחד מחבריו ומוסיף סמיילי. לאורך השעה בה הוא משדר אני רואה בעיקר את גגות מינכן וניידות משטרה, והעניין ממצה את עצמו די מהר. בחזרה לאסקפיזם המטופש.

בכלל, אם יש משהו שלמדתי מיום שלם של בהייה בשידורים חיים אקראיים הוא שכולנו די דומים בסך הכל, לא משנה באיזה חלק של העולם אנחנו נמצאים. ההבדל היחיד הוא שכאן צעירים מעשנים נרגילה ושומעים אייל גולן ובארצות הברית הם שומעים היפ־הופ ומעשנים וויד.

נרגילות והפיכות צבאיות

השעה כבר שלוש בבוקר והמוח שלי הופך לעיסה, אבל אני עדיין מול המפה, נואש לעוד שידורים, לא מסוגל להתנתק. עיניי טרוטות, אבל הפחד מהחמצה גובר על העייפות. בכוחות אחרונים אני גורר את עצמי שוב למולדת החופשיים ובית האמיצים. נקודה באוקלהומה מובילה אותי לחבורת בנות מאופרות בכבדות בחדר עם מראות גדולות ותאורה עמומה. רגע, למה הן לובשות כל כך מעט? או מיי גאד! הן חשפניות! ג'סיקה קאלדוול, צעירה אפרו־אמריקאית שמגדירה את עצמה כ"חשפנית־רקדנית אקזוטית" בדף הפייסבוק שלה, מנצחת על השידור החי, היישר מחדר האיפור של מועדון ה־"Night Trips" באוקלהומה סיטי.

לצידה נמצאת חברתה, שמציגה את עצמה בשם "שוגר ג'ונס", ומתחננת בפני קהל הצופים ההולך וגדל שיוסיפו אותה בסנאפצ'ט. בין הרכילויות, הקללות והעצות השימושיות, נדמה שנרקמת דרמה בזעיר אנפין במועדון הנייט טריפס: כמה מבנות המועדון חושקות כולן בדמות מסתורית בשם "ג'יי", שמשברי שיחות ניתן להסיק שהוא בעל המועדון. "הלוואי וג'יי היה כאן", מתלוננת הכוכבת הראשית שלנו, "הוא אמר לי שאני הברבי השחורה האהובה עליו". "כן, גם אני מתגעגעת לג'יי", מוסיפה עוד רקדנית אקזוטית. "ביץ', לג'יי כבר יש בחורה לבנה, הגיע הזמן שיהיה לו תינוק מעורב", ממהרת ג'סיקה להשתיק אותה.

אני מוכרח לציין שיחסית לחשפניות, כל החבורה הזאת מאוד לבושה. אמנם באופן מינימלי, ובהלבשה תחתונה — אבל לבושה. בעוד המחשבה הזו חולפת במוחי, אחת מהחשפניות מסתובבת מהמראה לאחר שסיימה להתאפר, לעבר המצלמה. רגע, מה זה? שדיים חשופים בפייסבוק? אני בשוק! יש משהו בלמצוא עירום באתרים "בטוחים" כמו פייסבוק או יוטיוב, שמרגש הרבה יותר מלמצוא אותו בכל אתר אחר. יכול להיות שזה אפקט ההפתעה. זה כמו ליפול על שיר טוב בגלגלצ.

ג'סיקה, שוגר וחברותיהן ממשיכות ללרלר ואני שוקע אט־אט לשינה טרופה, מלאה בחלומות על נרגילות, חשפניות והפיכות צבאיות. אני מתעורר עם אור הבוקר מול מסך המחשב, ומבין שאולי יש לי בעיה: התמכרתי להווה. זו הייתה יממה מלאה עליות ומורדות, אבל אחרי יום שלם של חיים בכאן־ועכשיו, אני חייב לחזור קצת לעבר. אני מכבה את המחשב ומדליק את הטלוויזיה. יש שידור חוזר של "חברים". •