אִשָּׁה מֻשְׁלֶמֶת רוֹדֶפֶת אוֹתִי בַּחֲלוֹמוֹת. פַּעַם

עָבְרָה אֶת הַגָּדֵר בְּשִׂמְלָתָהּ הַכְּחֻלָּה, בִּשְׂעָרָהּ הַצָּהֹב

טִפְּסָה אַחֲרֵינוּ בְּמַעֲלֶה הַגִּבְעָה

לַאֲרוּחַת צָהֳרַיִם עַל הַדֶּשֶׁא

בְּצֵל הַרְדּוּף־הַנְּחָלִים,

שָׁבְרָה בִּיסְקְוִיט בְּשִׁנַּיִם קְטַנּוֹת

לִקְּקָה פֵּרוּרִים מִשְּׂפָתֶיהָ.

אֲנִי מַבִּיטָה בּוֹ מַבִּיט בָּהּ צוֹחֶקֶת.

חֲרָקִים עַל עֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת לָטְשׁוּ עֵינַיִם בַּצּוּף

אָרְבוּ לְלִינַת לַיְלָה, לָבוֹא פְּנִימָה.

פְּרָחִים לְבָנִים רְעִילִים

הִסְתַּחְרְרוּ עִם הָרוּחַ, צָנְחוּ

לְיַד קַנְקַן הַחַרְסִינָה.

מָה שֶׁיָּכֹלְתִּי מָה שֶׁלֹּא הֵעַזְתִּי

אֵינִי יְכוֹלָה לוֹמַר

מָזַגְתִּי לָהּ תֵּה.

מתוך: קילו ברזל קילו נוצות / הוצאת

ספרי עתון 77