כובשת
דנה פאן לוזון קימטה לבבות כשחשפה בסדרה 'מחוברים' את החיים באירופה בצלו של בעלה מאמן הכדורגל גיא לוזון. בחזרה בארץ, המצב התהפך: בשעה שהוא יושב בבית ומטפס על הקירות, היא מסתערת על המסך כמגישת תוכנית בוקר בערוץ 2
זה התחיל כמו עוד ביקור שגרתי במספרה. "באתי לעשות שורשים", מפרטת דנה פאן לוזון. "פתאום הספרית אומרת לי, 'ראיתי אותך בטלוויזיה וכשאת בכית אני בכיתי, וכמה קשה היה לך שם ועם מה התמודדת'. ואני חשבתי שנפטרתי מהכאב הזה כשעשיתי את 'מחוברים', כי חפרתי שם עליו, ואז מתברר לי שלא. אני יושבת במספרה ויש לי גוש בגרון ואני פשוט מתחילה לבכות. אני לא אדם שבוכה הרבה, ודווקא שם התחילו לצאת לי דמעות. שם גם אמרתי לעצמי, 'דנה, זה עדיין לא עבר לך'".
זה קרה שוב?
"לא מזמן, עשיתי קניות ובעל החנות ביקש שיעזרו לי לסחוב את הדברים למכונית. נכנסתי לאוטו ונקרעתי מבכי. מי באירופה יציע לעזור לך? הקור המטורף שם של האנשים, מין שקט רגשי מקפיא. חוויתי שם בדידות מטורפת. אף אחד לא דיבר איתי שלוש שנים".
שלוש שנים שבהן ליוותה את בעלה, מאמן הכדורגל גיא לוזון, במסעותיו המקצועיים. תחנה ראשונה: בלגיה, שם אימן את קבוצת סטנדרד ליאז'. תחנה שנייה: אנגליה, שם אימן את צ'רלטון. בשני המקרים זה נגמר בפיטורים. את הבדידות ומשברי הכדורגל - לצד מנות גדושות של פוטוגניות - הביאה איתה פאן־לוזון לעונה האחרונה של הדוקו ריאליטי 'מחוברים פלוס'. הסדרה נגמרה, וכך גם השהות באירופה של משפחת לוזון. לפני חודשיים שבו לארץ.
מאז שנחתו התהפכו התפקידים. בעלה, שהיה מועמד לתפקיד מאמן נבחרת ישראל, לא זכה במינוי ויושב על הספה בבית, ואילו היא חזרה להפעיל את הסטודיו שלה לפילאטיס ולטפח קריירה טלוויזיונית. לפני הנסיעה הייתה לפאן לוזון פינה בתוכנית הבוקר של משה דץ והיא הנחתה תוכנית שעסקה בנופש ובטיולים. כשחזרה השתלבה באולפן היורו בערוץ 2, "ואחרי שש תוכניות שם, התקשרו אליי מרשת", היא אומרת. "לא פינטזתי לרגע שזה יקרה".
מה שקרה הוא תוכנית הבוקר החדשה 'בוקר חם', שאותה מגישה פאן לוזון לצד קובי מחט בשידורי רשת. "אנחנו הכי רוצים שיהיה כיפי, מצחיק ומשוחרר, אבל עם מודעות חברתית", היא מצהירה על כוונות התוכנית. "למשל טיפלנו במאבק להארכת חופשת הלידה. וכמובן שיש פינת אופנה ואוכל. חשוב לי שיהיה פאן".
כמו השם שלך. זה נשמע כמו משהו שהמצאת.
"זה באמת שם המשפחה שלי. הוא סלובקי. הבנתי שזה איזה אל, וכשבדקתי התברר לי שהוא מסמל כיף. אז יצא לי מתאים".
* * *
אל תיתנו לכל הפאן הזה לבלבל אתכם. פאן לוזון, 38, מעידה על עצמה שהיא "לא בחורה זורמת". ילידת פתח־תקווה, שהצטיינה בתיכון במקצועות ריאליים, שירתה בצבא ביחידת המודיעין היוקרתית 8200 ולמדה כלכלה ותקשורת באוניברסיטת תל־אביב. ביקור מקרי בסטודיו לפילאטיס הסיט את התוכניות שלה לכיוון מפתיע: היא למדה להיות מורה לפילאטיס והקימה סטודיו משלה.
בגיל 24 פגשה את לוזון. היא הייתה אז בסופה של מערכת יחסים של יותר מחמש שנים. כשנפרדה מהחבר ההוא, התחילה לצאת עם לוזון. אחרי חצי שנה הם נישאו. "הוא לא רוקד, אבל בדייט הראשון הוא רקד בשבילי וחייך חיוך כזה נבוך", היא משחזרת. "אני חושבת ששם התאהבתי בו".
הוא רקד מאז שוב בשבילך?
"לא, אבל הוא עשה 'מחוברים'. הוא לא היה משתתף בתוכנית כזאת ביוזמתו. זו עוד מחווה שלו בשבילי".
בעוד הבעל משתף פעולה, משפחתו המורחבת סירבה להיחשף בפני המצלמה. לוזון בא משושלת של כדורגל. דודו אבי לוזון כיהן כיו"ר ההתאחדות לכדורגל במשך שבע שנים, דמות משפיעה מאוד אך גם שנויה במחלוקת שספגה ב־2013 ביקורת קשה מוועדת זליכה לבדיקת המבנה הניהולי בכדורגל הישראלי. דודיו עמוס ואיציק מנהלים את מכבי פתח תקווה, הקבוצה שבה החל את דרכו ככדורגלן ומאמן, בדומה לכמה מבני הדודים שלו.
התחתנת עם בן למשפחה שמושכת אש.
"אני לא הולכת להגיב על זה. זו היסטוריה".
ומה עם זה שהם לא רצו לשתף פעולה עם הסדרה?
"הם יותר חרדים לפרטיות שלהם. הם לא רצו להשתתף, ואני מכבדת את זה. אבל אף אחד לא אמר לי, אל תעשי את זה".
בני משפחה צוטטו במשפטים כמו "אני אשמח מאוד אם היא לא תעשה את זה" ו"מי צריך את זה? זו הפולשנות הכי מכוערת שיש, יותר גרוע מ'האח הגדול".
"אף אחד לא יכול להגיד לי איך לנהל את החיים שלי".
בסופו של דבר אפשר לתמצת את התפקיד של גיא בסדרה באופן הבא: את עוברת טלטלות רגשיות, בוכה, והוא אומר רק "כן" "לא" ו"מה יש חוץ מכדורגל?" לא ממש תפקיד אופי.
(צוחקת) "בואי נגיד שהוא לא ורבלי במיוחד וגם המצלמה סגרה אותו".
היה שם רגע שאמרת לו, "תעשה איזה מחווה כדי שאני אבין שאתה עדיין אוהב אותי".
"הוא לא עשה את המחווה הזאת! אבל בסדר. יכול להיות שגבר שהיה רק מנסה לרצות אותי היה מרחיק אותי. אי־אפשר לדעת. אני לא למודת זוגיות וגברים כדי לענות על השאלה הזאת. הרזומה שלי קצרצר להפחיד".
התחתנת בגיל 25. היו לך בכלל חיי רווקות? דייטים? סטוצים?
(נבוכה) "לא ממש. אני יכולה להגיד לך שאני לא יודעת מה זה סטוץ".
לא מאמינה לך.
"אני לא יודעת מה זה, ואני גם לא מצליחה להבין את זה. כדי להיות עם מישהו אני צריכה להרגיש אליו משהו. אני אדם רגשי. זה צריך להיות עמוק יותר מהידלקות. שאלתי את עצמי הרבה פעמים למה אני לא כזאת. בדיוק שאלתי חברה איך את מגיעה לסיטואציה שאת עם גבר ואתם זורמים למיטה (תופסת את הראש בידיים) לא מצליחה להבין את זה".
בגיל 25, כמו שאומרת הקלישאה, היה לפאן לוזון הכל. "הייתי נשואה, היה לי עסק עובד שאהבתי, הייתי עצמאית, אבל משהו היה חסר שם. ולא ידעתי מה. איבדתי את החיוך שלי. הייתי צריכה שמישהו יסתכל עליי מבחוץ". אז היא התחילה טיפול ובמהלכו העלה הפסיכולוג את הרעיון שתלך לכיוון של משחק או של משהו מול מצלמה. "ואני התפרצתי עליו, תגיד, מה אתה מדבר בכלל? מה טלוויזיה עכשיו? מה קשור משחק? זה בכלל לא רלוונטי אליי!"
איך את מסבירה את ההתפרצות הזאת?
"אני אדם מאוד ריאלי, ופחדתי ללכת למקום שנורא רציתי כי חששתי לגלות שאני אולי לא מתאימה או לא טובה בו. למזלי הפסיכולוג לא התרגש מהצעקות. הוא אמר לי, תנסי. לא הכל צריך להיות פרקטי. תעשי את זה בשביל הכיף שלך, לא בשביל תעודה. תזרמי. ואני לא זורמת!"
גם כשהפכה לאמא לא זרמה. להפך. "כשאריאל נולד נורא פחדתי להיבלע בתוך האימהות", היא מתוודה, "כי זה מקום מאוד סוחף ומתיש וקשה בהתחלה, שיכול בקלות לנתק אותך מעצמך. יש לי מנגנון שהתפקיד שלו הוא לשמור על הזהות שלי, על האני שלא ילך לאיבוד. אני זוכרת שתוך כדי הטיפול הפסיכולוגי כבר הכנתי את עצמי לזה שלא אאבד את עצמי כשאלד".
ומה קרה אחרי הלידה?
"שמרתי על עצמי".
מה זה אומר?
"שמאוד מהר חזרתי לעבוד וללמד. שבוע־שבועיים אחר כך. למזלי אמא שלי עזרה לי".
והנקת בין השיעורים?
לא. אני לא בקטע של הנקה. לא התחברתי לזה. היום אני יודעת שילדתי מוקדם מדי ולא הייתי מוכנה לזה בגיל 27. אתה אף פעם לא יודע מה הדבר הזה הולך לעשות לחיים שלך".
כלומר, את לא מאלה שראו את התינוק מגיח וישר הרגישו חיבור.
"ממש לא. אני מקנאת בנשים שהרגישו ככה. אני הסתכלתי על אריאל והייתי בהלם. זו ממש לא הייתה אהבה ממבט ראשון. טיפלתי בו, הייתי אחראית עליו, אבל לקח לי זמן להתחבר אליו רגשית, ועד שזה קרה זה הדאיג אותי. חשבתי, אולי אני אמא לא טובה? אישה לא טובה? הפעם הראשונה שהתחברתי אליו הייתה כשהוא חייך אליי. כשהייתה לנו תקשורת. ואף אחד לא מספר לך את האמת, זה לא רק פעמונים ולבבות".
ארבע שנים אחר כך ילדת שוב. איך זה עבר?
"כבר הייתי מוכנה. ועדיין, בתקופה הזאת כבר הייתה לי הפינה ברשת, אצל דץ, ואני חושבת שאחרי שבועיים התקשרתי לעורך ואמרתי לו שאני מוכנה לחזור לעבודה. הייתי מסתובבת ואליה איתי בעגלה".
* * *
לקח לפאן־לוזון זמן להרים את הכפפה שזרק לה הפסיכולוג, אבל מרגע שהחליטה שאכן הכיוון הוא טלוויזיה, הלכה על זה ברצינות. אנשים שעבדו איתה מספרים על בחורה חרוצה מאוד, עם הרבה אמביציה ולא מעט קשרים. "לא הייתה לה בעיה להתחיל הכי מלמטה", מאבחנת אחת הקולגות. "היא עשתה פינות קטנות וחיכתה בסבלנות". באסרטיביות ובחוצפה בעת השהות בבלגיה היא הציגה את עצמה בראיון לתקשורת המקומית כמי שקטעה בישראל קריירה טלוויזיונית מסחררת. "ממש לא הייתה לי בעיה עם זה", היא אומרת על הטריק. "זה הצליח". כך סללה את דרכה לפיתוח והנחיה של סדרה על נשות כדורגלנים.
הדימוי המסורתי של נשות כדורגלנים הוא של אישה לא עצמאית בצילו של בעל דומיננטי.
"אני חושבת שנשים של כדורגלנים מקבלות יחס לא הוגן בתקשורת. שיר אלמליח למשל מאוד לא מתאימה לסטריאוטיפ. אי־אפשר להגיד שהיא אישה שנשענת על הבן זוג שלה. היא מאוד עצמאית והיא לרגע לא ויתרה על הקריירה של עצמה. זה יפה בעיניי".
גם פאן־לוזון לא ויתרה על קריירה, אבל כמי שנשואה לגבר שמתפרנס מכדורגל, תחום שבו יום אחד אתה מלך ולמחרת אתה נזרק כמו טי־שירט מיוזעת, היא מספקת את הצד היציב והרגוע ומגדירה את עצמה כ"אישה של בית", ללא כל משמעות שוביניסטית, היא מדגישה, אבל גם מתארת איך בעלה משתאה כשהיא מלהטטת בין העבודה, הילדים וקיפול כביסה. "גם בחו"ל כל הזמן נקרעתי בין המשפחה לבין הקריירה", היא אומרת. "ככה זה אצלי כל החיים".
תסבירי.
"כשהייתי צריכה להחליט אם להישאר בארץ או להצטרף לגיא בבלגיה לא ידעתי מה לעשות. יש לי עסק בארץ, ומצד שני אם אשאיר אותו לבד, מה זה אומר על הזוגיות שלנו? כשנחתתי שם עם הילדים, זה היה כביכול לחופשה. זה היה בדיוק ביום שגיא התקבל במועדון בקריאות בוז. אנחנו מגיעים למועדון לראות את גיא ואומרים לי, 'יש בלגן, מתפרעים, את לא יכולה לראות את גיא עכשיו'. לוקחים אותי ואת הילדים למשרד, סוגרים את הדלת ואומרים, 'בשום אופן אל תצאו החוצה, הכי בטוח שתישארו בו'".
הייתי בהלם. מה זה? התקפת טרור?! אני מתקשרת לגיא והוא לא עונה לי. ואני נלחצת נורא, ואף אחד לא מספר לי מה קורה. רק אחרי כמה שעות במשרד הזה. גיא מגיע נסער ואומר לי, את לא מבינה מה קרה, האוהדים התהפכו עלינו. הם כעסו על היושב ראש, סכסוך שהתחיל לפני שגיא הגיע. הם שרפו כיסאות, זרקו דברים, השתוללו. ברגע ההוא פתאום קיבלתי כאפה כזאת שאני פשוט לא יכולה להשאיר אותו שם לבד".
ובסוף אתם חוזרים לארץ. את עובדת במרץ, והוא יושב בבית.
"כן, הוא עדיין לא התחבר פה. לא מוצא את מקומו. קשה לו".
מאמן כדורגל בלי קבוצה בטח מטפס על הקירות.
(צוחקת) "אני אדם מכיל. ואני מניחה שהכל ייצא החוצה במשחק הראשון שלו. ברור שזו תקופה שהיא פחות נוחה לו. אבל הוא לא רק יושב על הספה. הוא קורא. הוא לומד. הוא מנסה להמשיך ולקדם את עצמו. הוא נסע ליורו".
חשבו שתפקיד מאמן נבחרת ישראל מונח בידיים שלו, והוא לא קיבל את זה. זאת פוליטיקה?
"אני לא רוצה להיכנס לעניינים של גיא, כמו שאני לא חושבת שהוא צריך להיכנס לעניינים שלי".
אז מה המצב כרגע?
"עוד לא נעשה החיבור עם קבוצת כדורגל, וכל הזמן קיימת האופציה שאם תגיע הצעה מחו"ל, יש מצב שהוא ייקח אותה. האיום הזה כל הזמן קיים ברקע".
איך מתנהלים במצב ביניים כזה?
"אני מנסה לא לחשוב על זה. ברור שזה מאיים על השקט שלי. כבר החלטתי שאני לא רוצה יותר לנסוע איתו. העימות הוא מול עצמי, כי עכשיו כשהוא כאן נורא קל לי להגיד שאני יודעת שאני לא נוסעת, אבל כשזה יקרה באמת אני לא יודעת איך אני אתנהג. לא התנסיתי עוד בסוג כזה של מערכת יחסים, שבה אהיה פה עם שני הילדים והוא במדינה זרה".
לצופית ואברם גרנט זה לא ממש עבד.
"אני מסכימה איתך. זוגיות קשה גם ככה, אז עוד בנפרד?"
עכשיו כשהוא לא עובד, הוא עוזר יותר בבית?
"אין סיכוי".
מנקה?
"לא".
מעביר סמרטוט?
"פחחח, זה בחיים לא יקרה. הוא לא יבשל. הוא לא ינקה. אבל הוא עוזר עם הילדים, יש חופש גדול ואני עסוקה, אז הוא שם כדי לקחת אותם, ולהחזיר אותם. אבל לא, זה לא יגיע לסמרטוט רצפה. בטח לא למטבח. (צוחקת) דונט פוש איט".
לפנייה לכתב/ת 
