המשפחה: אופירה (39), מזכירה במשרד עורכי דין בתל־אביב, אורן (39), איש מכירות, הבן אביב והבת דניאל (שנולדה דקה תמימה לפניו), תאומים בני שבע שסיימו כיתה א', והתינוקת תבל בת שמונה חודשים.

ההתחלה: אופירה ואורן הכירו לפני 20 שנה, כשעבדו כסלקטורים. התחתנו ב־2005.

בוקר: אופירה קמה ב־6:20, מאכילה ומלבישה את התינוקת, ולקראת 7:00 מעירה את התאומים. לארוחת בוקר לא נשאר זמן. "הנסיעה בבוקר מרמלה לתל־אביב היא סיוט, שעה וחצי של פקקים. אורן ואני לא אוכלים או שותים כלום. אביב לפעמים שותה כוס שוקו".

תשע עד שלוש: שעות העבודה של אופירה במשרד. "אני לא מביאה איתי אוכל מהבית. בדרך כלל כשאני מגיעה אני שותה נס קפה עם ערגליות. הכל מהר, מהר, מהר. תוך כדי תנועה. יכולה להעביר יום שלם בלי לאכול כלום, או רק בנשנושים של ערגליות, קרקרים, בייגלה, פירות יבשים, שוקולד או בורקס שמישהו מביא למשרד".

התאומים: אופירה מכינה להם כריך לבית הספר עם מה שהם מבקשים ("טונה, גבינה צהובה, חומוס, פסטרמה, סלט ביצים"). בשעה שתיים הם אוכלים צהריים בבית הספר, מנה מחמגשית שכוללת מנת בשר או עוף, עם תוספות כמו פתיתים או אורז.

שעות המעבר: כך מכנה אופירה את השעות שבין הגעת הילדים הביתה ועד לארוחת הערב. "אלה הרגעים שבהם אין לי דקה לעצמי", היא אומרת. "אם הילדים מגיעים הביתה רעבים, אני שואלת 'לא אכלתם היום בבית־הספר?'. אני לא מכינה ארוחות צהריים בבית. אני סומכת על זה שהילדים יאכלו בבית הספר, ואני גם אומרת את זה לילדים, שיידעו".

נשנושים: "שעות המעבר הן הכי קשות", אומרת אופירה. "הילדים יכולים סתם לפתוח את המקרר ולחפש. בדרך כלל ימצאו שם פירות וירקות. יש בבית גם חטיפים, עוגיות, ופלים, קרטיבים וגלידות, ולפעמים אני מרשה להם. אני לא רוצה כל הזמן להגיד 'לא'".

טיגון: אורן אוהב מטוגן. הוא לא מבשל, אבל כשאופירה לא בבית, הוא מנצל את המצב ("אני לא סובלת את הריח") ומטגן לעצמו משהו. מדי יום הוא יוצא לעבודה עם צידנית מלאה בפירות ובקרקרים למשך היום. "זה לא מספיק לו, הוא גבר", אומרת אופירה. "אז הוא מטגן צ'יפס למשל. בלילה, כשכולם ישנים, הוא זולל גם חטיפים, עוגות ועוגיות".

 ארוחת ערב: פעם היו קונים בחוץ מגש פיצה בדרך הביתה מהחוג — במחיר של 10 או 15 שקלים למגש — ואוכלים בבית. "היום גילינו את הטורטיות, ובארוחת ערב אני מכינה פיצה מטורטייה, או חביתה, גבינות, מוצרי חלב. הילדים יכולים לאכול גביע קוטג' שלם עם פריכיות".

ויכוחים: כמעט מדי ערב יושבים לארוחת ערב משפחתית, שהופכת די מהר לדיון לוהט סביב נושא האוכל. "אביב מוכן לאכול רק מלפפון ומסרב לנסות לטעום ירק אחר", מתארת אופירה. "אורן מנסה לשכנע אותו ואת דניאל לאכול כל מיני דברים, אבל אני לא אוהבת את כל ההתעסקות הזו סביב האוכל. אני שמה מה שיש על השולחן, ומי שרוצה — שיאכל".

 שתייה מתוקה: "אין אצלנו. שותים רק מים", מכריזה אופירה. "יש תרכיז ממותק, אבל אני מרשה רק בשבתות".

סופי שבוע: אופירה מבשלת ("מאמינה רק באוכל מהיר ופשוט"), למרות שהיא לא אוהבת. "אני לא מרגישה שמתענגים על מה שאני מכינה, אז למה להתאמץ? הילדים רוצים רק: פתיתים, פסטה או אורז. לאורן ולי אני מכינה דגים בתנור או דגים ברוטב אדום או עוף בגריל עם תפוחי אדמה. אני רואה אנשים שטורחים שעות על בישולים לשבת, אבל אני מאמינה בפשטות. בקיץ יש לנו בשבתות בורקסים קפואים שאני אופה, ובחורף אני מכינה חמין".

הכי מטריד: "הוויכוחים סביב האוכל בארוחת הערב וחוסר הנכונות של אביב להתנסות במאכלים חדשים. גם חוסר הסדר שלי באוכל מטריד אותי, ולדעתי זה גם מה שגורם לי להיות בעודף משקל".