ארוחת הבוקר המתוקה של הילדים היא מה שהכי מפריע למשפחת מוצה, אבל אם נסתכל על כל היום של הילדים נמצא שהוא מתחיל בארוחת בוקר מתוקה, ממשיך בארוחת צהריים שאנחנו לא יודעים מה הם אכלו בה ונגמר בעוגות (כי נוגה אופה שיהיה משהו מתוק בבית) ועוגיות אחר הצהריים (כי דניאל לא יודע להגיד להם "לא"), ולפעמים גם שתייה מתוקה.
ברור שנוגה ודניאל צריכים ללמוד להציב גבולות. הם צריכים להחליט מה חשוב עבורם באמת, וללמוד להגיד לילדים "לא" בצורה סמכותית ואסרטיבית. לפנק את הילדים זה לא אומר לתת להם מה שהם רוצים. הרי אם היו רוצים עכשיו למשל וויסקי — גם אז היינו "מפנקים" אותם ונותנים להם? ברור שלתת לילדים משהו שגורם להם נזק זה לא פינוק. דניאל יכול לפנק את הילדים, למשל, בכך שייצא איתם לטיול, לרכיבה בפארק הקרוב או למשחק כדור בגינה. כך הם יתפנקו באמת גם בזמן איכותי, כיפי ונעים עם אבא וגם בפעילות שמועילה לבריאותם (הפיזית והנפשית).
נוגה חייבת לעצמה שינוי משמעותי בהתנהלות האכילה שלה במשך היום. "בית בריא" לא אומר רק ילדים בריאים. זה מתחיל בנו, ובכבוד שאנחנו ההורים נותנים לגוף שלנו ולהזנתו. הילדים, גם אם הם לא נמצאים שם ולא רואים מה אכלנו בעבודה, קולטים את האנרגיות, האווירה וההתייחסות הכללית שלנו לעצמנו, ויש לכך השפעה מכרעת במתן דוגמה אישית לגבי האופן שבו הם יתייחסו לגופם.
