זמן של קסם

קטע?

"כן, אולי שניים, ככה, באמצע המופע. משהו שייסגר תוך כדי תנועה, אולי כי לא יודעים איך אנשים יגיבו למשחקי קריאת מחשבות במהלך מופע מוזיקלי. אולי רוצים לראות איך אתמודד עם הלחץ הפרטי שלי".

עדיין יש כזה אחרי כל כך הרבה הופעות בחו"ל?

"מה אתה משווה? זה משהו הכי גדול. עד היום ההופעה הכי גדולה שלי הייתה בהודו בפני 4,000 איש. בארה"ב יש הופעות באולמות של 20 אלף איש. המחשבה הראשונה שלי, אחרי שאמרתי כן, הייתה 'זה לא נורמלי', ואני בהיסטריה, ואיך לעזאזל אני אופיע מול קהל כזה רחב עם מה שאני מביא. זה הזוי, זה מפחיד ברמת הפאניקה. אבל הבוס, ברברה, ביקשה שליאור יופיע. לך תגיד לה לא".

החזרות מצאו את סושרד במצב לגמרי אחר ממה שהורגל לו. ממופע שבו הוא הכוכב היחיד, המנטליסט הישראלי הפך לחלקיק קטן במערכת שלמה שמשרתת את השמש האגדית סטרייסנד. "בהפקה, שזה אומר מנהלים טכניים ותאורה ותזמורת, לא יודעים איך להתמודד עם הדבר הזה שנקרא ליאור סושרד", הוא מסביר. "בגדול זה 'בוא תעשה קטע ונראה'. הם נחמדים אליי אבל אני מרגיש בורג קטן במערכת ענקית. זו הפקה שמעורבים בה 200 איש, והזמן שלי לעשות חזרה או לבקש בקשות הוא מועט מאוד. אני כמו עצם זר וצריך להתאים את עצמי. כשאני מדבר עם ברברה זה כיף, והיא מקסימה ונחמדה. גם המנהל שלה מקסים. אבל אתה פתאום מדבר עם הבמאי של המופע, שמתרוצץ ואומר לכולם מה לעשות, מאוד תיאטרלי. זה אחרת. יותר כמו מכונה".

מה ההבדלים, חוץ מהגודל?

"במופע הרגיל שלי אני צריך להעלות אנשים לבמה, וכאן אני לא יכול כי יש במה ענקית וברברה איתי עליה. אז אני צריך קטעים בשלט רחוק. או שחיכיתי באיזו חזרה שלוש שעות כדי שיגיע הזמן שלי, ואז קיבלתי רק עשר דקות על הבמה כדי להתכונן. הם מתעסקים מבחינתם בדברים החשובים באמת, וצודקים. אני אורח בסך הכל. אני לא בא עכשיו בקטע של 'אכלו לי שתו לי', אבל זה מלחיץ אותי. אני רוצה להרשים, לתת את הייחוד שלי, אבל בפועל הופך להיות זיקית".

החיבור עם סטרייסנד הוא דוגמה ליכולת של סושרד להקסים את האנשים המפורסמים ביותר בעולם, מביל גייטס ועד ריהאנה, ולדעת איך לשמור איתם על קשר. "החיים שלי הם נטוורקינג אחד גדול", הוא מודה. "הכל בסוף מתחיל ונגמר בלתחזק את הקשרים עם אנשים שאתה פוגש. אורי גלר אמר לי פעם משהו מאוד מגניב, 'אתה חייב להבין שאותם מפורסמי־על רוצים להיות איתך, הם רוצים את נוכחותך, אל תטעה'. והוא צודק".