הספורט הלאומי
המדליות ההיסטוריות של יעל ארד ואורן סמדג'ה בברצלונה סימנו את תחילת מהפכת הג'ודו בישראל | עם מספר שיא של שבעה נציגים בריו הגיע הזמן שהענף המוביל יחזור לפודיום | ואם תשאלו את אריק זאבי, אין סיבה להנמיך ציפיות
24 שנים אחורה. אולימפיאדת ברצלונה. מזרן הג'ודו בפלאו בלאוגרנה משנה את פני ההיסטוריה של הספורט הישראלי. תוך שני ערבים הופכים יעל ארד (מדליית כסף) ואורן סמדג'ה (ארד) לגיבורים לאומיים. כעבור 12 שנה מוסיף אריק זאבי ארד באתונה ומבסס את הענף כמספר 1 בארץ הקודש.
החל מיום ראשון הקרוב שלושתם ישקיפו ממרומי קריוקה ארנה בריו על היורשים שלהם. זאבי יפרשן, ארד הגיעה כחברת הוועד האולימפי, וסמדג'ה הוא מאמן נבחרת הגברים.
הג'ודו הישראלי יזכה לייצוג שיא של שבעה ספורטאים, שהשיגו יחד לא פחות ממאה מדליות בתחרויות השונות בארבע השנים האחרונות. לשם השוואה, מתוך 136 משלחות ג'ודו בריו, רק 11 נוספות כוללות שבעה נציגים או יותר.
בנשים, שתי ישראליות - ירדן ג'רבי (עד 63 ק"ג) וגילי כהן (עד 53) - מדורגות בשמינייה הראשונה בקטגוריית המשקל שלהן, מה שמבטיח הגרלה נוחה יותר בסיבובים הראשונים. אלמלא הפציעה, גם לינדה בולדר (עד 70) הייתה נכללת ברשימת המובילות. שירה ראשוני (48 ק”ג) סוגרת את הרשימה.
בגברים, סמדג'ה הביא לריו שלושה ג'ודוקאים מהטופ־8, שכל אחד מהם מסוגל ביום נתון להביא מדליה. שגיא מוקי (עד 73 ק”ג) ואורי ששון (100+) הם הבכירים, וגם גולן פולק (עד 66) עשוי להפתיע.
בזמן שהשייט הישראלי נמצא בנסיגה גדולה, הג'ודו שוב כבש את הבכורה עם חמישה נציגים מהטובים בעולם. אבל למרות ההצלחה הגדולה, עתיד הענף לא נראה ורוד. אמנם למעלה מ־50 אלף ספורטאים עוסקים בענף בישראל, אך רק 1,800 מהם נחשבים לפעילים (משתתפים לפחות בארבע תחרויות בשנה), מספר זעום יחסית למעצמות כמו צרפת, רוסיה או המדינות האסייתיות. תקציב הג'ודו עומד על 5 מיליון שקל בלבד, הרבה פחות מענפי הכדור המובילים, ורוב הסכום מושקע במספר מצומצם של כישרונות. מצד שני, ניתן לציין שיפור בתנאים להם זוכה הנבחרת, כמו תקצוב פסיכולוג, פיזיותרפיסט צמוד, מלגות וספונסרים.
הזכיות של ארד וסמדג'ה ב־1992 חוללו מהפכה של ממש. מאז, למעט בלונדון 2012, ישראל התמודדה על מדליות בכל אחת מהאולימפיאדות. "ההצלחה בברצלונה גרמה לפריחה ענקית של הענף", אומר יו"ר האיגוד משה פונטי, שהיה באותה תקופה מאמנו של סמדג'ה.
צעירים רבים הישראל קיבלו השראה, מאמנים זיהו את הפוטנציאל, והוקמו מאות מועדונים. "עד ברצלונה הג'ודו היה במסגרת חוג", משחזר פונטי. "הפכנו לענף הכי הישגי, כולם רצו להיות חלק מזה. אנשים הבינו שאפשר להצליח בענף אולימפי, והג'ודו הפך למיתוס בין הילדים. הרי כולנו חיפשנו מודלים, והם הגיעו".
תורת הסיכויים
אז מה הסיכויים שהנציגים שלנו יעמדו על הפודיום בריו? בענף דינמי כמו הג'ודו, גם פולק, בולדר ואפילו גילי כהן יכולים להפתיע, אבל ההערכות הריאליות יותר להתמודדות על מדליה מגיעות מצד שלושת הבכירים: ג'רבי, שגיא וששון, שיימנעו מקרבות עם מדורגים גבוהים בשני הסיבובים הראשונים. עבור שלושתם מדובר בהופעת בכורה אולימפית.
נתחיל עם ג'רבי, אחת התקוות למדליה אולימפית נשית ראשונה מאז יעל ארד. בארבע השנים האחרונות היא עמדה לא פחות מ־27 פעמים על הפודיום, כולל זכייה באליפות העולם ב־2013 ומדליית כסף שנה לאחר מכן. עם זאת, לא ברור באיזה כושר היא תגיע בעקבות הפציעה ששיבשה לה את ההכנות. השנה האחרונה נפתחה בזכייה בגראנד־פרי היוקרתי בהוואנה, אך בשלוש התחרויות האחרונות היא סיימה רק חמישית.
בקטגוריית המשקל של ג'רבי אפשר למצוא שלוש ג'ודאיות שכרגע עדיפות עליה. את כולן ירדן כבר ניצחה, והיא יכולה לעשות זאת שוב. מדובר בסלובנית טינה טרסטניאק, בצרפתייה קלאריס אגבניינו וביפנית מיקו טאשירו. הישראלית הבכירה עלולה להיתקל בקשיים גם מול יריבות מחוץ לשמינייה הראשונה, כמו אליס שלזינגר שעברה לייצג את בריטניה (המאזן של ג'רבי מאוד לא מחמיא - 5:1, כולל שלושה הפסדים רצופים), והקובנית מריסט אספינוסה.
ומה אריק זאבי חושב על סיכוייה של ג'רבי? "אם היא תגיע לשלבים מתקדמים ולא תהיה לה בעיה להתמודד עם הלחץ בפתיחה, אני מאמין שהיא תוכל להתעלות ולעשות את זה. אין ספק שיישב לה בראש שהיא לא עשתה פודיום הרבה זמן, אבל היא ניצחה את כל היריבות שלה ואין לה בעיית מץ'־אפים. יש לה את שני הרשקו שכבר חווה אולימפיאדה כמאמן, ואני מאמין שהיא תתמודד על מדליה".
שגיא מוקי נחשב לסימן שאלה גדול. הוא עשה פריצה אדירה תחת סמדג'ה (שמאמן אותו מגיל שלוש) וזכה באליפות אירופה ב־2015, אבל לאחרונה חלה נסיגה גדולה ביכולתו, כולל הדחה מביכה בסיבוב הראשון באליפות אירופה על ידי יריב סלובני אלמוני. בארבע השנים האחרונות הוא זכה ב־18 מדליות, שהקפיצו אותו למקום השלישי בעולם. למזלו, רק יפני אחד מבין השלושה שנמצאים בעשירייה הראשונה (כנראה שוהיי אונו) יתחרה בריו, והוא לא יהיה בצד שלו בהגרלה. מוקי יוגרל עם הגיאורגי נוגזרי טטלשוילי, האזרי רוסטם אורוג'וב והרוסי דניס ירצב.
"מוקי הוא הפוטנציאל הגדול ביותר מבחינתי לזכות במדליה", מעריך זאבי. "הוא קר רוח, יש לו כושר גופני מעולה, יתקשו לנצח אותו. השאלה איך הוא יתמודד עם הלחץ ועם העובדה שהיריבים שלו למדו אותו". יש לציין שגם הפציעה בגב עלולה להגביל אותו ברגע האמת.
מי שעשה את הקפיצה הגדולה ביותר השנה היה אורי ששון, בקטגוריה שבה הזוכה בזהב כבר ידוע מראש (הצרפתי טדי רינר). ששון אמנם נכלל בשמינייה הראשונה, אבל יפגוש יריבים מרוסיה, גיאורגיה, קוריאה ועוד, שלא פחות טובים ממנו. הוא כבר ניצח יריבים איכותיים כמו ההולנדי רוי מאייר, הרומני דניאל נטאה וההונגרי בארנה בור, אבל מנגד הפסיד בכל המפגשים עם האוקראיני יאקיב חאמו.
ששון עמד על הפודיום בשבעה מבין תשעת הטורנירים האחרונים שלו, השיג בקמפיין האולימפי הנוכחי 13 מדליות והוכתר פעמיים כסגן אלוף אירופה. מנגד, הוא תלוי מאוד במץ'־אפים ואינו מצטיין מבחינה מנטלית.
"מלבד טדי רינר הבלתי מנוצח, הוא גבר כמעט על כולם", אומר זאבי. "יש לו אלמנט שלא מוכר במשקל כזה, התקפי מאוד. הבעיה היא שיש יריבים קשים שהוא יכול לפגוש כבר בסיבוב הראשון. הסיכויים שלו תלויים הרבה בהגרלה, אבל אם יצבור ביטחון בפתיחה הוא יוכל לעשות את זה".

