שיח חירשים

שששש. איזה שקט מענג. כבר שלושה ימים שרבנים ולהט”בים לא מתקוטטים כאן. בחסות הדממה הרגעית, אנסה להשמיע קול אחר.

שיח וויכוח הכרחיים לבניית חברה בריאה, אלא שהשיח שהתנהל כאן בשבועות האחרונים סביב הומוסקסואליות היה שיח חירשים. אפיזודה קטנה תוכיח זאת. "אני בר־פלוגתא שלך", אמר מיכאל שליסל בטלפון לאחיו, ישי שליסל, רוצחה של שירה בנקי. בר־פלוגתא? עבור מי שהביטוי התלמודי זר לו, קל להצמיד למילים פרשנות מוטעית: חבר פלוגה, שותף וחייל שלך. זה הפירוש שנתנו השוטרים שהאזינו לשיחותיו של שליסל מהכלא. בהתאם, הם מיהרו לעצור את מיכאל שליסל לפני מצעד הגאווה. אלא שמשמעות המילים הפוכה בדיוק – "אני בר־פלוגתא שלך" משמעו אני חולק עליך.

לא מדובר רק באפיזודה משעשעת, אלא באירוע סמלי המדגים את השפות השונות שבהן מדברים בישראל. גם כשאנחנו מאוד מתאמצים להקשיב זה לזה, אנחנו לא מבינים זה את זה: חברה אחת מדברת בשפת העבר של המקרא, התלמוד ובית המדרש, שכל־כולה שיח של חובות; חברה אחרת מדברת בשפת ההווה, שכל־כולה שיח של זכויות.

לא רק חרדים מדברים בשפת העבר, גם דתיים רבים. ודאי רבני הזרם החרד"לי, דוגמת הרב יגאל לוינשטיין. כשלוינשטיין אומר "סוטים", הוא רואה מול עיניו איסור תורה מפורש על משכב זכר. מי שלא הולך בתלם, בהתאם לחובות שהאל הציב, סוטה מדרך הישר, מן הנורמה. אוזן ישראלית ממוצעת שומעת במילה סוטים משהו אחר לגמרי. סוטה משמעו סוטה מין, כזה שפוגע באדם אחר, ואולי אף בקטינים. האוזן הזאת לא מסוגלת להבין איך אפשר לקרוא לשני בני־אדם בוגרים, שיש ביניהם אהבה ומשיכה, סוטים.

בשיח של ההווה, זכותו של אדם לבחור את דרכו כל זמן שהוא לא פוגע באחר. בשיח של העבר, חובתו של אדם לבצע את צו האל. חוסר היכולת להבין כי מדובר בשפות שונות, המושתתות על ערכים הפוכים, גורם לאנשים לחשוב בטעות כי ניתן לשנות את עמדתה של הקבוצה האחרת. הרבנים חושבים שהם יוכיחו את הלהט"בים על חטאיהם, יעוררו בהם הרהורים של תשובה. אלא שהתוכחה עושה בדיוק את ההפך. הלהט"בים דורשים מהרבנים להכיר בהם, ולבטל איסור תורה מפורש. ימי הביניים חלפו, הם אומרים. האיסורים שלכם התאימו לימים עברו, תתקדמו. באופן לא מפתיע, הדרישה הזו עושה בדיוק את ההפך.

רבנים מעטים דוברים את שתי השפות ומסוגלים גם להישאר נאמנים לצו האל וגם להביע יחס מקרב ועדין ללהט"בים. הם המיעוט שבמיעוט, ההולכים על חבל דק, צעד אחר צעד, וכל רגע עלולים ליפול לתהום. רוב הציבור לא יכול לדבר בשתי שפות, הוא רק צריך להבין שהוא לא מבין. רק להכיר בכך שהוא לא מבין את שפתו של האחר, והאחר לא מבין את שפתו שלו. כשהקהילה הלהט"בית דורשת מרבנים הכרה, היא מדברת בסינית לדוברי עברית. לא משנה כמה תזעק וכמה תנמק את טענותיה, אין סיכוי שתובן. לכן מוטב לשתוק. כשהקהילה הרבנית זועקת נגד תופעת הלהט"בים, היא מדברת בעברית לדוברי סינית. לא משנה כמה תזעק וכמה תנמק את טענותיה, אין סיכוי שמישהו יבין אותה. לכן מוטב לשתוק.

השקט ההדדי מועיל ונעים יותר לכל ברי־הפלוגתא.