"ניצחתי, למרות הכל"
במשך שלושה שבועות הוא שכב מחוסר הכרה, הרופאים העריכו שלא יתעורר • אבל צביקה כהן (48), שהותקף בידי מחבל חמוש בגרזן בקניון מעלה־אדומים - והתנדנד בין חיים למוות — עשה את הבלתי אפשרי • היום, אחרי חודשים ארוכים של שיקום — הוא משתחרר הביתה • ד"ר ירון סחר מבית לוינשטיין: "צביקה עוד יחזור לעצמו לגמרי"
הוא הותקף על ידי מחבל חמוש בגרזן ונפצע אנושות. הרופאים אמרו למשפחתו שאם אי פעם יתעורר — זה יהיה נס. היום, כמעט חצי שנה לאחר שהתנדנד בין חיים למוות, יחזור המאבטח צביקה כהן ממעלה־אדומים הביתה, אל אשתו וארבעת ילדיו.
השיבה הביתה היא מעין מתנת יום הולדת שכן ביום ראשון יחגוג צביקה 48 שנים. יש האומרים שהוא נולד מחדש. כהן, שעבד כמאבטח בקניון בעיר מגוריו, הותקף על ידי פלסטיני שעבד איתו. שלושה שבועות שכב מחוסר הכרה. הרופאים העריכו שספק אם יתעורר ואם כן — יש סיכוי שיישאר נכה כל חייו וגם לא יוכל לדבר. אבל בזכות נחישות הרופאים והמטפלים, בזכות האופטימיות ורוח הלחימה של צביקה — קרה הבלתי אפשרי.
לאחר שהתעורר הועבר לשיקום אינטנסיבי של ארבעה חודשים בבית לוינשטיין ובמהלכו עבר פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וכן טיפולים על ידי קלינאיות תקשורת ופסיכולוגים. בתקופה הראשונה היה פלג גופו השמאלי של צביקה משותק, ככל שחלף הזמן השתפר מצבו. "עכשיו אני מסוגל לאכול ולהתרחץ לבד, מצליח ללכת ולהביע את עצמי הרבה יותר טוב מאשר לפני כמה שבועות".
היום, כשיגיע הביתה, יחכו לו שם אשתו סימה וילדיו גבריאל (19), שבימים האחרונים התגייס לצה"ל, התאומים תהילה ומשה (13) וליאור בן ה־10. "דבר ראשון אחבק את הילדים. אני בעיקר מתגעגע אליהם", אומר צביקה בחיוך שלא יורד מעל פניו. "אני גאה בעצמי שהצלחתי להשתקם, ואין לי ספק שאחזור לעצמי לחלוטין. ניצחתי למרות הכל. אני גיבור. החלום שלי הוא לחזור לשגרה היומית", הוא אומר בעיניים נוצצות. מנהל המחלקה לשיקום חבלות מוח, ד"ר ירון סחר, משוכנע גם הוא שצביקה יחזור לעצמו לגמרי. "כבר היום הוא עצמאי לגמרי", אמר.
"אני חושב שהאופטימיות והחיוך הם שעזרו לי להתגבר. אני פותח דף חדש בחיים", אומר צביקה. מה יעשה הלאה אין לו עדיין תשובה, אבל דבר אחד ברור מבחינתו: "לעבודה באבטחה לא אחזור. אני מקווה שאוכל לנוח קצת מכל הטלטלה שעברתי".
אומרים שמכל דבר רע יוצא משהו טוב: בעקבות פציעתו הפסיק צביקה לעשן אחרי 30 שנה. נוסף על כך השיל כמה קילוגרמים, אלא שאותם הוא כנראה יחזיר די מהר: "אני טוחן הרבה ופלים ועוגיות".
הוא זוכר היטב את הלילה הנורא ההוא שבו הותקף על ידי אחמד נאסר, פלסטיני שעבד במסעדה בקניון: "הייתי בחדר הבקרה. שמעתי נקישה בדלת. זה היה אחמד שבא לקחת מפתחות של הקניון כדי להכניס פועלים. פתאום הוא הניף גרזן והיכה אותי פעם אחר פעם. בלי רחמים. בראש, בגב, בצוואר, ביד. ניסיתי להתגונן. נלחמתי בו, עד שהתמוטטתי. הכרתי אותו 10 חודשים. היינו חברים. עישנו ביחד, שתינו קפה ביחד, והוא בגד בי. למרות הכל אני לא שונא ערבים, רק אותו. אסור להכליל". המחבל עומד בימים אלה לדין. הטרור היכה במשפחה פעמיים: לפני 16 שנה הותקף אחיו של צביקה בסכין על ידי מחבל שעלה למונית שלו ונפצע קשה מאוד. עד היום לא חזר לעבודה. "אני מתרגש ושמח לחזור הביתה", מסכם צביקה. הוא ביקש להודות לצוות בית לוינשטיין, ובהם המרפאה בעיסוק רותם אליאב וקלינאית התקשורת דיאנה ארניסיבה צ'רני, ובעיקר לבני משפחתו שליוו אותו לאורך כל ההתמודדות הקשה.
לפנייה לכתב/ת 
