הסמס הראשון, ולא האחרון, הגיע אליי בדיוק שלוש דקות אחרי שנפרדתי מליצ'י, כלבה מגזע בוסטון טרייר שישבה שעה ארוכה מתחת לשולחן בית הקפה מבלי לשחרר אף נביחה. חברה שלי שאלה אותי: "למה לא אמרת שאת מראיינת את דנה זרמון, אה?"
מתוך Itgirls באדיבות HOT בידור ישראלי ואבוט המאירי
על המקום צילצלתי לאמא של ליצ'י שאמרה: "בטח, העליתי את התמונה שלנו לסנאפצ'ט".
למה?
"בגלל שאני מתה על סנאפצ'ט. יש אנשים שכמהים לפרטיות, מה זה כמהים, משתוקקים, אבל אין לי מה להסתיר, אין לי במה להתבייש, ואני אוהבת לשתף".
ככה זה כשאת האיט גירל הכי נוצצת ב־ITGIRLS, הדוקו־ריאליטי הכי זוהר שיש (שני ורביעי ב־14.30, ב־HOT בידור ישראלי וחינם ב־HOT VOD). זרמון (23) מנופפת בטבעת היהלום הענקית שעל אצבעה ("גם אילו גיא היה מציע לי נישואים עם טבעת מפלסטיק הייתי מסכימה") וכבר לא מתרגשת מהעובדה שכל בני ישראל, מנער ועד זקן, עטים עליה בקניון, במקרים הנדירים שהיא מעזה להציב בו את כף רגלה.
"הסדרה לא שינתה אותי בחיים הפרטיים", היא טוענת, "לא בקשרים חברתיים, לא ביציאות ולא בלימודים, אבל עברתי מהפך בפן העסקי. הבלוג שלי, דנדי־זי (דנדי זה מגונדרת וגם כינוי החיבה שאמא שלי נתנה לי) עבר את החצי מיליון עוקבים, חוץ מאלה שיש לי באינסטגרם וברשתות החברתיות מכל הסוגים. פתאום נהיה סביבי המון באזז, שהוא כמו דלק למנועים. הוא זה שנתן לי את האופציה ליצור שיתופי פעולה עם חברות, לעבוד עם לקוחות ענקיים כמו 'טופ שופ', להיות מוזמנת לתצוגות אופנה של דיור ואלבר אלבז ולפגוש בהן את הבלוגריות ועורכות האופנה הכי גדולות בעולם. זה חלום שהתגשם".
חלום האופנה קינן בך מאז שאת זוכרת את עצמך?
"לא מדויק. לפני שהתחלתי לדפדף במגזינים ולהתעמק בכל פרט, נמשכתי לאמנות. אמא שלי, דרורית, למדה תקשורת חזותית בבצלאל, וגם לימדה, אז האמנות תמיד הייתה באוויר. אני ואחותי מאיה תמיד יצרנו בידיים וליכלכלנו ולא אהבנו לנקות ולסדר את הבלגן".
שיירשם בפרוטוקול שאת, ביוזמתך, התחלת לדבר על ההורים שלך.
"ואני עושה את זה בשמחה. אבא שלי, למי שעוד לא יודע, הוא אילון זרמון, פרסומאי, והוריי נפגשו בירושלים. הוא חיפש גרפיקאי שיעצב לו את העטיפה של עיתון לבית"ר, שבה שיחק בילדותו, ונתקל בדרורית. עד היום שניהם מתארים את המפגש הזה כאהבה ממבט ראשון, למרות שהם שונים מאוד. אבא היה אז מאצ'ו ירושלמי ואמא הייתה היפסטרית מהמרכז, שרק בגלל הלימודים עברה לעיר הבירה. האגדה מספרת שבסיום הלימודים אבא שאל אותה 'מה יהיה?' והיא ענתה, 'אם אתה רוצה, אתה מוזמן לבוא איתי לתל־אביב'. אני הבכורה, לאחותי מאיה (21) יש עסק מדהים לאיפור ושיער שנקרא 'זרמוניתה', וכשהייתי בת תשע או עשר הוריי התגרשו".
אאוץ'.
"לגמרי. זה לא מקרי שאני לא זוכרת בת כמה הייתי כשזה קרה. עכשיו, כשסיימתי בבינתחומי את התואר הראשון בפסיכולוגיה, אני מבינה שהבלקאאוט עזר לי להדחיק את הטראומה. מאז שנכנסתי לתעשייה, שבה כולם מכירים את הוריי, אני שומעת עוד ועוד סיפורים על איזה זוג מושלם שהם היו וכמה כולם חטפו הלם כשהם נפרדו. לדעתי, הם שני אנשים עם אגו גדול שלא התאים להם לגור יחד, הזוגיות שלהם הייתה הרבה יותר טובה אילו חיו בנפרד. עובדה, מאז שהתגרשו הם נפגשים כל שישי בבוקר לקפה כמו החברים הכי טובים בעולם ובמשרד של אבא תלוי ציור של אמא".
פרק ב'?
"אמא נשואה לשחקן גיא לואל ויש להם ילדה מתוקה, שירה, בת עשר. לאבא יש זוגיות עם מישהי שעוד לא הכרתי".
אושיית אינסטגרם
היא גדלה ברמת אביב ג', הייתה צופיפניקית מכורה ("הצבע שלנו ורוד־שחור, אין יותר קלישאתי מזה לשכונה") למדה באליאנס במגמת פסיכולוגיה וכלכלה – וגם עבדה. "הוריי אף פעם לא אמרו לי לצאת לעבוד, תמיד הייתה לי האופציה לא לעשות כלום, אבל אני שונאת לשבת בבית ולחכות שמשהו יקרה. בשבילי זה להתנוון", היא מסבירה. "הייתי ברמנית במסעדה ובאירועים, מכרתי בגדים, וכמדריכה בצופים, כשנדרשתי להמציא רעיונות לפעולות, נסעתי לנחלת בנימין, קניתי כפתורים וכל מיני בדים ישנים ויצרנו מהם בובות".
הגיוס לצבא, לתפקיד מש"קית ת"ש, קטע את מעיין היצירה. "נכנסתי לתקופה חשוכה", היא נאנחת וראשה כמעט צונח לשולחן. "אני גרועה במסגרות. אובחנתי כהיפראקטיבית, אבל ריטאלין עושה לי רע. אני שומרת אותו רק לתקופות של בחינות. בתחילת השירות הגעתי למצב דיכאון קליני, בכי ללא הפסקה. העבירו אותי לירוחם – וזה היה הדבר הכי טוב שקרה לי. קיבלתי רובד נוסף לחיים שלי והתבגרתי מאוד. ברגע שהשתחררתי נרשמתי לתקשורת. אני בנאדם שעושה הכל נורא מהר, כי מה שלא קורה עכשיו לא יקרה בכלל. שבועיים אחרי זה טסתי לדרום אמריקה וניצלתי את ארבעת החודשים שם למחשבה. הבנתי שמה שמעניין אותי באמת זה לא תקשורת, אלא אנשים והעולם הפנימי שלהם והקונפליקטים של התת־מודע".
במהלך הלימודים ("קשים ותובעניים") היא חזרה לאופנה. "אני לא יכולה בלעדיה, חיפשתי את התשוקה. הסתכלתי על סצנת הבלוגריות בעולם. נתקלתי במודעה על קורס סטיילינג ואחרי השיעור הראשון רציתי לפרוש מהפסיכולוגיה. עשיתי פרסומות והפקות אופנה וטיפלתי בלקוחות פרטיים. המון כיתות רגליים, אבל חוויה. עם הזמן החלטתי לקחת עוד צעד קדימה ופתחתי את הבלוג. העולם האלטרנטיבי של רשתות חברתיות פתח אפשרויות חדשות ומקצועות שעדיין אין להם הגדרה. 'אושיית אינסטגרם' זה לא מקצוע, אבל הפכתי למשרד פרסום של אדם אחד".
ואז התקשרו ואמרו לה שמחפשים סטייליסטית. "כנראה שמישהו הלשין למפיקים שאם יזמנו אותי לאודישן לסדרה אני לא אבוא בגלל שאני כמו אמא שלי - פוחדת מחשיפה. הגעתי עם תיק עבודות, נכנסתי לחדר שבו ישבו ארבעה אנשים, שאלתי למה יש מצלמת וידיאו, אחד מהם ביקש 'ספרי לנו על עצמך' וככה זה התחיל להתגלגל".
את מודעת לעובדה שיש צופים שפיתחו אנטי כלפייך מהדקה הראשונה?
"ברור. בהתחלה, כשרק פירסמו את תעודת הזהות שלי, הבנתי שמציגים אותי כפקאצה רמת אביבית שאבא שלה נותן לה הכל. הוא באמת נתן. אני אשמה שאבא שלי קנה לי דירה? יש לי סיבה להתנצל? אבא שלי לא עבד קשה כדי להגיע למצב שבו הוא יכול לתת? אנשים הסתכלו עליי בעין עקומה מתוך קנאה ואני מבינה אותם. לכל בנאדם בעולם מגיע בית וזה באסה שלכל כך הרבה אנשים אין קורת גג, אבל למה הם מוציאים את התסכול שלהם עליי? שיוציאו אותו על ראש הממשלה".
לא כעסת על שבחרו להציג אותך כפקאצה?
"לא, ידעתי שזה יגרור שמחה לאיד ותגובות רעות, והחלטתי שדווקא בגלל זה אני אעבוד קשה כדי למתג את עצמי כמו שרציתי – כבחורה שאוהבת אופנה ומבינה באופנה ונושמת אופנה, ואני מאמינה שהצלחתי. את יודעת שלפני כמה שבועות הוזמנתי, בפעם הראשונה בחיי, להרצות בשנקר? זה היה מלחיץ, אבל מה זה מכובד".
העיסוק האובססיבי בקנקן, באריזה החיצונית, לא נראה לך לפעמים קצת שטותי?
"בגילי עוד מותר לי להשתעשע בדברים שנחשבים לשוליים. ביני לבין עצמי אני כבר מתחילה לכוון למקום יותר גבוה, שבו אשלב בין פסיכולוגיה, אמנות ובגדים".
תסבירי.
"הבגד הוא כרטיס הביקור הראשוני, אבל זה לא כל כך חשוב מה אנחנו לובשים, אלא איך אנחנו מנסים ליחצן את עצמנו באמצעות ההופעה החיצונית. אני נורא פמיניסטית, אוהבת את ההעצמה הנשית, ואני לא חושבת שנשים צריכות להיות כמו גברים. יש לנו נטייה לשופינג, יש לנו אהבה לילדים, ולצערי יש יותר מדי נשים שחושבות שהנטיות הטבעיות האלה הופכות אותן לפחות שוות ומאבדות אותן בכוונה. אשמח לעזור להן לצאת מהריבוע הזה".
מה בחיים לא תלבשי?
"בעיקרון אני אומרת 'נוור סיי נוור', אבל בחיים לא תראי עליי קרוקס".
ומה את הכי אוהבת ללבוש?
"הכל. בייסיקים בצבעים חלקים (לבן, שחור ואפור), נעליים צבעוניות ומשוגעות, עכשיו אני בתקופה של פסים. יש לי כל מיני תקופות".
מבצע חתונה
חודשיים אחרי שקיבלה טבעת יהלום מגיא ביטון (28) מהרצליה היא מתחילה להיערך למבצע החתונה. "הכרנו לפני ארבע שנים, כשהוא למד חשבונאות ומנהל עסקים בבינתחומי ומימן לעצמו את התואר", מספרת המאורסת הטרייה. "דווקא מפני שנולדתי עם השם זרמון, שפותח דלתות, אני מוקסמת מאנשים שעושים הכל בכוחות עצמם. זה עושה לי את זה ומוסיף להם מיליון נקודות. כשהכרתי את גיא הוא היה ברמן. נדלקתי עליו והתיישבתי על הבר כדי שהוא יתחיל איתי".
והוא התחיל?
"ברור, אבל אז טסתי לדרום אמריקה. אמרתי לו 'תהיה עם כמה שיותר בנות כדי שלא תתאהב באף אחת'. ידעתי שגבר לא יכול לחכות, יש לו צרכים".
גבר שאוהב באמת יכול לחכות גם עשר שנים.
"אולי, אבל אני מעדיפה גבר מיני וייצרי על פני גבר יבש ששומר אמונים. וככה היה. שבוע אחרי שחזרתי מדרום אמריקה ישבתי עם אבא ואמרתי 'יש לי חבר'. אבא נדהם. 'מה חבר? עכשיו חזרת'. הוא לא האמין, אז הכרתי ביניהם. גיא הוא הכי צ'ארמר בעולם. הוא מנהל מחלקת מכירות בחברה לשוק ההון ואני לא מבינה שום דבר במספרים, אבל אני מקשיבה לו".
שאלת אותו מה הוא עשה בלעדייך?
"לא. יש לנו חוק - לא מדברים על אקסים. מה שעבר - עבר. גיא תמיד אומר, 'את היחידה, אנחנו היחידים אחד של השנייה'. יכול להיות יותר טוב מזה?"
אני צריכה לחשוב על זה.
"אין. אני חותמת לך שאין. אחרי שנייה ביחד ידעתי שהוא יהיה בעלי. החיבור בינינו מטורף. לכן אני אומרת לחברות שלי, שעדיין אין להן זוגיות: אל תתפשרו! יש דבר כזה שנקרא 'אהבת אמת'. ולא משנה באיזה גיל היא תגיע. העיקר שתתאהבי בגבר הנכון".
לא עוברת לך בראש המחשבה שאולי עדיף לך ללמוד מהטעות של הורייך ולגור בנפרד?
"לא. חודשיים לפני תחילת הלימודים עברתי לגור לבד ב־ג', אבא קנה דירה שלא מצאה חן בעיניו, אז הוא העביר לי אותה, וגיא היה איתי שם, מההתחלה. אין לי בעיה לישון לבד, אבל לא כיף לי בלעדיו. בעצם, גיא לא מושלם עד הסוף. יש לו מינוס אחד".
מה?
"הוא שונא איפור ושונא שאני מתאפרת".
אוהבת לשחק עקרת בית לפעמים?
"איזו שאלה. אני מבשלת מדהים וגיא מת על האוכל שלי. הוא אמר לי, 'את מבשלת אפילו יותר טוב מאמא שלי'. איזו מחמאה. אבל לא תמיד יש לי כוח לבשל. אני חוזרת הביתה גמורה. כשאין לי כוח לבשל אני לא נכנסת למטבח. את יודעת איזו מתנה גיא הביא לי ליומולדת 22?
ספרי.
"את ליצ'י. אף פעם לא היה לי כלב וליצ'י היא הבת של צ'ארלי, הכלב של המשפחה של גיא".
תתחתנו בקרוב?
"לא כל כך. באמצע יוני. לא בא לי להפיק חתונת בזק ולא בא לי להתחתן בחורף. אני רוצה חתונה של יומיים, על הים".
תזמיני שמלה מחו"ל?
"לא. אני רוצה לעבוד עם מעצבים שיבינו את הראש שלי, וגם לתרום לתעשייה הישראלית".
התחלת לחשוב על טבעת?
"ברור. לאמא שלי יש טבעת נישואין חצי מעוגלת, משובצת ביהלומים".
למיטב ידיעתי, טבעת נישואין אמורה להיות חלקה.
"אל תדאגי, אני אקבע לעצמי את החוקים".
סמדר שיר ׀ צילום: עידו לביא ׀ סטיילינג: מיקי ממון, סולו
הפקה: מיטל ברונר, שיער: לירז אגם, איפור: חן אלקבץ
בשער: שמלה, Iro; תכשיטים, אוסף פרטי
שמלה, Iro (פקטורי 54)
