הסוד של בולט

••• בעוד ימים אחדים יצטרף יוסיין בולט למעגל התחרויות באולימפיאדת ריו, והוול סטריט ג'ורנל מנסה לפצח את סודו של הפנומן הג'מייקני: איך בשליש האחרון של ריצת 001 מטר נראה שהאדם המהיר בהיסטוריה פשוט בורח ממתחריו ומשאיר להם אבק.

נדמה שלבולט יש הילוך נוסף שלאחרים אין, וכשהוא מגביר את הקצב אין למתחריו תשובה. אבל האמת מפתיעה, ואפילו מנוגדת כביכול למה שאנחנו רואים לנגד עינינו. בולט, כמו כל האחרים, מגיע לשיא מהירותו בערך בקו ה־70 מ'. מכאן מהירותו יורדת, גם אם בשברירי שנייה. אלא שבולט פשוט מאט בקצב איטי יותר מאחרים כי שריריו מתעייפים פחות.

הסיבה: בולט, המתנשא ל־1.95 מ', גבוה ממתחריו, ואת 100 המטרים הוא עובר ב־41 צעדים בלבד לעומת ממוצע של 45 אצל יריביו. כיוון שכל צעד מחליש יותר את השרירים, בולט נחלש פחות משאר הרצים ומגדיל את הפער.

איזה גברים

••• התחרויות בעיצומן, והנשיונל ג'יאוגרפיק מחזיר אותנו אל האולימפיאדות בעולם העתיק. יש דברים שלא השתנו: ההמונים המריעים, תחרויות כריצה, היאבקות, דיסקוס, כידון.

אבל יש דברים שהיו נראים מוזרים לצופים כיום: הקרבה של 100 שוורים, הלקאה פומבית של ספורטאי שרימה, מרוץ עם שריון כבד על הגוף. הספורטאים, גברים כולם, התחרו בעירום מלא ועוטרו רק על ניצחון; לא היו מדליות למקום שני או שלישי.

מלחמות השפיעו על המשחקים: בהטלת כידון למטרה, לדוגמה, היו זורקים את הכידון על מגן שהיה מקובע למוט תוך כדי דהירה על סוס — נוהל צבאי סטנדרטי. אגרוף, היאבקות ופאנקרטיון (שילוב של השניים) התנהלו באכזריות: באחרון היה מותר הכל פרט לנשיכות ולעקירת עיניים.

מרוצי מרכבות היו פופולריים — ומסוכנים מאוד, עם התנגשויות קטלניות, בייחוד בסיבובים שבקצה האצטדיון. ממש כמו בסרט "בן חור", שגרסה חדשה שלו (עם איילת זורר) יוצאת בשבוע הבא למסכים.