נקמת המשולשים
המטרה: להבין למה עוררה תמונת הביקיני שלי כזאת מהומה ° האמצעי: ההיא מ"סיינפלד" ° בקרוב אגיע רחוק
בשלושה ימים קצרים הצליחו כמה פמיניסטיות להפוך את יום ההולדת שלי מאחד האירועים המשמחים והמאושרים שהיו לי בחיים למצעד מעציב ומשפיל של שיימינג ובושה. אם זה מה שמכונה "העצמה נשית", או אפילו סיסטרהוד, אני רוצה את הכסף שלי בחזרה.
אני גם מוותרת על כל עשרות הנשים המודאגות, כן בטח, שהתגייסו להגן על כבודי אחרי שבן זוגי החוקי קרא לי "כוסית" ו"פצצה שיש לה גם שכל חריף". תודה, אין צורך שתצילו אותי ממי שהעז לטעון שאני גם יפה וגם חכמה וגם מחרמנת (אותו, כן, רק אותו, בואו נירגע כולם).
ובכלל, מאיפה החוצפה להחליט בשבילי ממה אני צריכה או לא צריכה להיעלב? שאלתן אותי? אה, סליחה, אני הביזיון הזו שכותבת על חיי האהבה שלה בעיתון וחיה ביחד עם השוביניסט ההוא, אין לי מספיק שכל, שלא לומר תודעה פמיניסטית, אין טעם לשאול אותי לדעתי מהסיבה הפשוטה שאני טומטומית קטנה ושטופת שכל שנועלת עקבים בשביל גברים. איזה כיף אצלכן בסיסטרהוד, אני לא יכולה לחכות שתצרפו אותי לבנות הנכונות שזוכות אצלכן להגנה תמידית.
אבל אולי עדיף שבכלל אכתוב את זה לאחורה, עם זמנים, כמו תעלומת רצח. מי רצח לי את השמחה שהרגשתי ביום הולדת 45? מי ניסה להרוג את האהבה שהעזתי להרגיש כלפי עצמי?
הכל התחיל ביום שלישי שעבר, יום הדדליין שלי. השעה היא 14:30, במדרגות הפנימיות של הבית שלנו. בדיוק ירדתי למטה למטבח, להכין לי את הקפה החמישי במספר. עוד לפני שהגעתי לקומקום ראיתי שרן קורן וזוהר בצורה כמעט מחשידה. הוא ישב על השולחן עם האייפון שלו, חייך במסתוריות ונראה כאילו בלע חבית של סודות ברוטב פירות יער.
"בדיוק הרגע סיימתי לתת לך את כל מתנות היום הולדת שלך", אמר. "מה זאת אומרת?" שאלתי בבהלה, "אל תגיד לי שהזמנת לנו כרטיסי טיסה ליוון, אין לנו כסף לזה". רן הוא רומנטיקן של ממש, נורא מצטערת להכעיס, אבל אני גרה עם גבר שמדבר שוטף בשפת המחוות והמתנות והרגש. ביום של יום ההולדת שלי הוא הלך למעדנייה שאני הכי אוהבת, קנה את כל המטעמים הקטנים והגועליים שאני מכורה להם, ארז אוהל כחול בבגאג' של האוטו ורק אז התקשר להגיד לי שנוסעים לטיול הפתעה מסתורי.
כבר שש שנים הוא טורח ללמוד אותי כמו שפה חדשה, מנדרינית או ברייל, כל חלום ורצון שלי. ולכן לא הופתעתי ואפילו שמחתי כשהוא העביר לי את האייפון ואמר: "פירסמתי תמונה שלך בבגד ים". עכשיו איזה מין אישה רוצה שבן הזוג שלה יפרסם תמונה שלה בבגד ים? איזה מין נרקיסיסטית דוחה וחולת צומי מעוניינת שכל העולם יראה את הבטן התחתונה שלה? אישה כמוני, שרק שבועיים לפני זה כתבו עליה בטוקבקים: "הייתי מעדיף לשכב עם חזירה צולעת מאשר שהמכוערת הזו עם הצלוליטיס בירכיים תיגע בי".
זה אולי נשמע כמו "בוהוהו" בכייני של אישה קצת ידועה. רצית להתפרסם, שלמי על זה בביקורת, אבל אני מכירה מלא נשים שלא מגיע להן כמוני, שגם סופגות על הגוף והפנים שלהן מילים איומות ונוראות. ביוש הגוף? מכירים? שיימינג על בסיס מראה חיצוני? כמו החברה הרווקה שלי שהעזה לסרב למישהו באתר היכרויות וספגה ניתוח שלם על הפנים שלה וכמה ייראו יותר טוב מאחורי שקית חומה של מקדונלדס. חשבתי שפמיניסטיות שמחזיקות מעצמן יהרגו כל מי שמעז לעשות את זה, עוד כמה שעות אני אגלה כמה זה לא נכון.
אני לא יודעת מה סוג האישה שלא צריכה חיזוקים כאלו, שלא מזיז לה שיירדו לה על החיצוניות כי היא חברה בוועדה ממשלתית למען שוויון האישה ומרגישה שלמה ומגובשת עם האופי שלה. אם רק הייתי מכירה אחת כזאת, הייתי מתחננת שתיתן לי קורס בהתנדבות. כל מה שאני יודעת זה שאנחנו חיים בעולם שעדיין שופט אותנו על הלוק והחיצוניות והלבוש, אפילו אם אנחנו מנכ"ליות יאהו, ואז מלגלג עלינו כשאנחנו עושות ניתוח להגדלת החזה או מזריקות בוטוקס, כי למה אנחנו לא מסתפקות בפנימיות. עולם שבו מותר לנתח את הבגדים והמראה של קרן פלס ולתת להם שיק או שוק, אבל חס וחלילה שקרן פלס עצמה תנסה להשיב מלחמה ותראה לכולם כמה היא מהממת וסקסית בבגד ים על השער של "לאשה", והיא אכן הורסססת את הבריאות, שתהיה בריאה.
אחר כך קראתי את הטקסט שהוא כתב עליי באינסטגרם וישר פרצתי בבכי. זה היה הטקסט שרציתי שיכתבו עליי מאז שהייתי מתבגרת חומת עיניים ושיער בת 16, המילים שחיכיתי שהגבר שלי יגיד עליי כל חיי. כי רן כתב עליי כאילו אני באמת פאם פטאל, כאילו אני באמת יפהפייה בלתי נשכחת למרות שאני יודעת היטב כמה זה לא נכון. הוא כתב עליי כמו גבר מאוהב שבאמת רואה את הגדולה והפאר של האישה שלו. והוא לא דיבר רק על החיצוניות, הוא הילל ושיבח את האופי והחוכמה שלי.
איך שסיימתי לבכות ולנשק אותו כבר ידעתי, זה לא יעבור בשקט. זה פשוט מרגיז מדי, תראו את רן שריג, איך הוא מחזיק מהכוניפה שלו האישה הכי שווה בהיסטוריה. עוד שנייה היא תאמין לזה, ואז איפה נהיה? היא תורשה להסתובב עם ביטחון עצמי ברחוב ולחוש שהוא מעדיף אותה על קייט מוס, לא, חייבים לירות בציפור הוונדי, היא לא תורשה לעוף על עצמה בלי התערבות.
בשעה 16:00 כבר ישבנו בקפה והיינו בשלים לגמרי לצחוק על זה. ישבנו שנינו על ברד מוקה מתוק מדי וניסינו לנסח את ברכת יום הולדת הפמיניסטית המושלמת, זו שרן היה צריך לכתוב כדי לצאת מזה בשלום. "מזל טוב לאישה שאיננה אשתי או אהובתי או בת זוגי", אמרתי, "כי היא לא שלי, אלא אישה ריבונית ושוויונית בפני עצמה". "אני אוהב את האופי שלך, את השכל שלך", המשיך רן, "אבל בשום פנים ואופן לא אגיד מילה על הגוף או על הפנים שלך. לא אחפצן אותך לעולם, אישה ריבונית שלא שייכת לאיש. הסיבה שאני רוצה לשכב איתך לפעמים כרוכה אך ורק בהישגייך המפעימים בתחום הנוירופיזיקה ובעובדה שאת יפה בעיניי באופן לא מיני או סקסי בשום דרך, פשוט יש לך פנים שנעימות לי כשאת צופה בראיון של שלי יחימוביץ' לעת ערב".
תהרגו אותי, אבל הייתי הורגת כל זכר שהיה מעז לנסח לי כזו ברכה ליום ההולדת. פעם הייתי בחתונה אולטרה־פמיניסטית בקיבוץ. חתונה שבה החתן והכלה קראו זה לזה ברכה שהייתה מלאה בדברים כמו "באופן שוויוני ומכבד" ו"שותפים מלאים לדרך". זאת הייתה החתונה היחידה שנכחתי בה בחיי שלא בכיתי בה. אפילו דמעה אחת לא עלתה לעיניי כשראיתי את החתן מנסה ללהטט את דרכו בעציות דרך שדה המוקשים השוויוני שעובדת היותו פמיניסט התוותה לו. הוא לא העז להגיד שכלתו יפה, הוא לא העז להגיד שום דבר על משיכה, הוא בטח ובטח לא השווה את הכלה שלו לסוס פרא חכם שקשה לפעמים להשתלט עליו.
אני מוכנה לחתום על זה, אף בחורה לא באמת מפנטזת לפגוש יום אחד פמיניסט רגיש בשם צפי שיפחד לנהום באוזניה, "את שלי, ואני הולך ליהנות ממך", כדי לא לפגוע לה באג'נדות. לא, מה שרוב הנשים שאני מכירה רוצות זה גבר שיהיה פמיניסט והוגן בכל מה שקשור לגידול ילדים וניקיונות בבית, אבל מר שערות חזה טרזן כשזה מגיע לסקס. שלא יהיה איזה חרא מיזוגיני שיבקש ממך לגלח, אבל שכן יסתער על הבוש הפמיניסטי שלך כאילו סוד הבריאה מתחבא בפרוותו.
והנה הדבר הבאמת מקומם, בן הזוג שלי מצליח באיזו צוקהרה בלתי אפשרית לענות על כל הדרישות האלו, גם להיות זה שמבשל כמעט הכל בבית, גם להיות בעד נגה ניר נאמן המוכשרת והשיבוץ שלה במהדורת החדשות של עשר, ולהסביר לבנות שלנו למה זה הישג. וגם, מה לעשות, להתייחס אליי לפעמים כמו אל גוף שהוא מת לפרק בידי האיכר המיובלות שלו. יכול להיות שזה מה שמכאיב בעצם הקיום שלו? שזה מה שגורם לנשים מסוימות לרצות להרוג אותו במילים, לבייש אותו עד שייעלם?
"אתה יצור נדיר בתל־אביב", אני אומרת לרן, "גבר רגיש ונחמד שהוא גם מיני בטירוף, סקסואלי. מי כמוני יודעת כמה קשה למצוא גבר מיני וחייתי שהוא לא דוש במדינה הזאת, בדרך כלל הגבר שאוהב סקס הוא תמיד מניאק מקצועי כזה שלא בנוי למחויבות. הגברים הרגישים והאוהבים הם פחות מיניים לרוב, או פחות מרשים לעצמם להפגין את זה בבוטות כמוך. ואיתם צריך להתחתן".
ועכשיו כבר בא לי לקום עם טנק ולפצפץ להן את הצורה, כי באיזו זכות הן מלבישות את הקנאה שלהן למשהו אחר, מחפשות אותה במעילון קטן וצדקני של אג'נדה? באיזה עולם מותר לנסות להשפיל מישהו רק כי המיניות שלו מכאיבה לך בלב?
רק בבוקר למחרת זה נרגע. זה קורה כשאני רואה עשרות נשים נפלאות, נשים עם אינטגריטי וכנות, באות להגנת רן ולהגנתי בתגובות. אני לא חברה של רובן, חלק גדול מהן נזפו בי בעבר על דעות לא מספיק ראויות. ובכל זאת, הן פמיניסטיות אמיתיות, לא פמינשיטיות מלאות בבולשיט. אני מדברת בין היתר גם על החברה הדתייה שלי ממודיעין, אישה שבטח לא מתה על השמעת מילים בוטות בפומבי ובכל זאת טוענת שהייתה שמחה לקבל מבעלה ברכה כל כך יפה.
אני סוגרת את הלפטופ ועוצמת עיניים. יש נשים שפמיניזם בשבילן זה להרוג כל אישה שעושה מה שהיא רוצה ולבייש אותה שהיא טיפשה ובוגדת, אלו אותן נשים שאחר כך מתפלאות איך הנשים הכי מצליחות בעולם, סלביות־על ומנהלות בעולם המוזיקה, לא מוכנות להגיד, "אני פמיניסטית" מרוב שהוציאו לתורה הזו שם מר וקנאי ורע.
אבל לא נורא, יש גם אלפי נשים אחרות, ואני אוהבת אותן על כל גרם מיני וישר ולא נמנע בגוף שלהן. בינתיים יש לי ביקיני ורוד ועשרות חברות חדשות. ועכשיו מתחשק לי לזקוף אצבע ולהגיד כמו שההיא אמרה על השדיים שלה לסיינפלד: "כן, הם אמיתיים והם מהממים". ואני לא מתכוונת לחזה שלי, אני מתכוונת לאהבה האמיתית והמהממת שאני הולכת לנשק עכשיו.
לטור של דניאלה לונדון דקל על בעיות הקיץ
לפנייה לכתב/ת 
