סופי. בהחלט
בקיץ שעבר, נגד כל הסיכויים, כבשה סופי מצטנר, אז נערה בת 14 מחולון, את אחת מפסגות האופנה העולמיות, כשנבחרה לייצג את המותג הנחשב דיור. עכשיו, עם סיום החוזה הנוצץ, היא מסכמת את השנה הסוערת שעברה עליה
סינדרלה? נגד כל הסיכויים? סיזן טו ריממבר? במקרה של הדוגמנית הצעירה סופיה (סופי) מצטנר, כל הקלישאות האלה נכונות. פגישה מקרית בחנות הדגל של דיור בפריז ב־2015, בינה לבין מעצב־העל ראף סימונס, שכיהן אז כמעצב הבית של דיור, הובילה אותה לחוזה שנאמד במיליון שקל. מצ'טנר, אז נערה בת 14 ממשפחה קשת יום מחולון שעשתה את צעדיה הראשונים בעולם הדוגמנות, חתמה על בלעדיות עם בית האופנה הנודע.
לפני שנה כבר עשתה את הספתח הגדול על המסלול, ופתחה את תצוגת ההוט־קוטור לסתיו 2016. מאז השתתפה כמה פעמים בשבועות האופנה בפריז ובלונדון, פניה נראו בקטלוגים, בקמפיינים ובהפקות אופנה, ושמה כיכב באתרים בינלאומיים רבים שהתפעלו ממנה, אבל גם מחו על ליהוקה של דוגמנית כה צעירה. שנה אחרי הפריצה המבטיחה ורגע אחרי תום החוזה שלה בדיור — מסכמת מצטנר את התקופה הסוערת שעברה, על כל השינויים שחלו בה.
מילדה לדוגמנית־על
"הייתי הכי חסרת ביטחון, ממש לוחשת. לא היה לי שום ניסיון, לא עשיתי קמפיינים, לא תצוגות. לא ידעתי למה לצפות, והכל היה נורא מלחיץ. היו לי המון חששות כשעליתי למטוס בדרך לתצוגה הראשונה ביולי 2015, וחזרתי ממנה אחרת. אני זוכרת שהסוכן שלי רוברט (רוברטו בן שושן — א"ה) אמר לי: 'שלחתי ילדה, חזרה דוגמנית־על'. משהו בי השתחרר. מתצוגה לתצוגה צברתי ביטחון. ראיתי שלמרות שאני קמה בחמש בבוקר, ולמרות השעות שמשקיעים בשיער ובאיפור, האוכל שלא טעים וזה שעומדים על הרגליים — אני מתפקדת טוב, אז כל העסק לא נורא. זה שווה את זה".
ומה היה הרגע הכי מרגש השנה?
"לאחר הפינאלה של התצוגה הראשונה בפריז, ראף לקח את היד שלי והרים אותה באוויר בסימן של ניצחון. כולם מסביב מחאו כפיים והוא אמר לי: 'גוד ג'וב'. אם הוא רק היה יודע מה עבר עליי לפני זה".
והרגע הכי קשה?
"הייתה תקרית שולית, איחרנו לצילומים לקמפיין בעשר דקות, ואולי לא אמרתי שלום למישהו שכנראה הייתי צריכה לומר לו שלום. בזמן העבודה חשבנו שהכל בסדר, אבל כשהגענו לסוכנות העירו לנו על ההתנהגות שלנו. ביאס אותי מאוד שהם היו דו־פרצופיים. הם יכלו בזמן אמת לבוא ולהגיד: 'למה את עושה ככה וככה?' הייתי מתנצלת, והיינו עוברים הלאה. אבל להמשיך כאילו הכל כרגיל, ופתאום לשמוע את זה — זה לא נעים. עד היום שמענו מהם רק מחמאות. אני זוכרת שנסעתי במונית ובכיתי. אמרתי לרותם גור, הבוקרית שמלווה אותי: לא רוצה להיות יותר דוגמנית.
"עבורי זו הייתה נקודת מפנה. הבנתי שלמרות הקשרים האישיים והצחוקים על הסט וההתעניינות במשפחה שלי — אלו לא חברים שלי מבית הספר שאני צריכה להיפגע מהם. זה נטו מקצוע".
מחולון אל חו"ל
"הנסיעה הראשונה לפריז הייתה גם הפעם הראשונה שטסתי לחו"ל. לפני שהמונית לנמל התעופה הגיעה, ישבתי עם אמא שלי על הספה בסלון לכמה רגעים וחיבקתי אותה. זה מנהג רוסי, סוג של אמונה תפלה.
"אתה יודע ממה אני הכי מתלהבת בפריז? ממגדל אייפל. בכל נסיעה אני רוצה להצטלם לידו. לא אוותר על סיור בלובר, אבל גם לא על יורודיסני. הכרחתי את רותם לבוא איתי. היא ניסתה להתחמק, אבל לא עזר לה. אני לא מבינה איך לא הלכנו לשם עוד פעם".
מטי־שירט להוט קוטור
"הפריט הכי יפה שלבשתי השנה היה השמלה בתצוגה הראשונה, ברור. שמלת מקסי לבנה, בשיער טבעי, צלליות ורודות ועל הידיים נוצות בצבע ורוד פסטלי. הרגשתי הכי מלאכית בעולם. רוב הפריטים בארון שלי הם ג'ינסים מקסטרו ורנואר וטי־שירטים הכי סתם שיש. אני לא קונה מותגים או הוט קוטור, אבל ראף נתן לי תיק שחור של דיור שחרוטה עליו הקדשה, ודיור נתנו לי עוד שני תיקים במתנה: מוכסף, וואן פיס, לכבוד יום ההולדת, ותיק ורוד מהקולקציה האחרונה".
מראף עד ריהאנה
"התבאסתי שראף, האיש שגילה אותי וקידם אותי, עזב את דיור ועבר לקלווין קליין. כשראף היה בדיור הרגשתי מאוד־מאוד בטוחה, הוא פרש עליי את חסותו.
"בפינאלה של התצוגה השנייה שלי בפריז יכולתי להסתכל קצת על הקהל כי עליתי אחרונה. ראיתי שם את ריהאנה יושבת עם המעיל הגדול שלה. סלפי משותף? אפילו לא נפגשנו אחרי התצוגה".
מהמסלול אל הכיתה
"מאז שנכנסתי לדוגמנות, הציונים שלי מאוד עלו. השנה הממוצע שלי היה 92, וקיבלתי תעודת הצטיינות. אני עולה לכיתה י"א במגמת ניהול עסקי, ואני רוצה להוציא בגרות מלאה. תבין, אין לי שום הנחות. אם אני נוסעת לחו"ל, אני צריכה להשלים את השיעורים שהפסדתי.
"אף פעם לא הייתי הילדה הכי מקובלת בשכבה. יש אצלנו קבוצות: פרחות, חננות, פאנקיסטים, ערסים. אני בשבט של הנורמליים. מבחינת התלמידים בתיכון, אני לא סופי דיור — הם לא מכירים את המותג — אלא סופי מיליון שקל. נו".
ומה את עושה בכסף?
"אני מעדיפה לחסוך או לעזור לאמא שלי לשלם שכירות ולא לבזבז. השנה עברנו לדירה גדולה יותר ברחוב שלנו".
מילדה לנערה
"בשנה האחרונה גבהתי קצת. בתחילת השנה הייתי 1.77 מ', והיום אני 1.80 מ'. גם עליתי קצת במשקל. אני שומרת על עצמי, אבל אוכלת מה שבא לי וכמה שבא לי. כשאני מרגישה שזה מוגזם, אני עושה ספורט לאזן. לא תראה אותי אוכלת עלים. אני אוהבת פסטות, שניצלים, המבורגרים, צ'יפס. חולה על שוקולד מילקה עם ביסקוויט. עכשיו בפריז קניתי לי ולחברות שש חבילות. חיסלתי את הכל לבד. הן אכלו גזר.
"למרות העבודה, אני לא מרגישה שאני מפספסת את הנעורים שלי. אני לא מתנתקת מהמציאות שהייתה לי לפני כן. אני ממשיכה ללכת לקניון, לצאת עם החברות והידידים שלי. יש לי מלא ידידים. יותר קל לי איתם, הם לא מקנאים כמו בנות. אבל אני לא רואה אף אחד מהם כבן זוג. אם אפגוש מישהו ראוי שאני ממש־ממש ארצה, לא אגיד לא. אולי הוא יעבור מבחן אצל הסוכנים שלי, הם בכל זאת רוצים לשמור עליי, אבל אני לא ממש שואלת מישהו.
"הביקורת על הגיל שלי מעצבנת אותי. עכשיו יש לי את הנתונים לדגמן, אז למה לא להשתמש בהם? אם עוד שנה אהיה דובה, אני לא יודעת אם ייקחו אותי לעבודה. אני גם לא מרגישה בת 15. באופי שלי אני יותר מבוגרת, ואני יכולה לתת עבודה כמו בחורה בת 18. הגיל עבורי הוא סתם מספר. תמיד הרגשתי יותר בוגרת וחכמה, ואני חושבת כמה צעדים קדימה. בבית, המסר תמיד היה להגדיל ראש. אני לא בלונדינית סתומה".
מפונפונים ועד פאייטים
"אני לא מתחברת לטרנד הפונפונים. זה ילדותי בעיניי. נעלי פונפון, בגד ים פונפון, צמיד פונפון, סנדלי קשירה עם פונפון! אפילו על תיק של פנדי ראיתי פונפון. האמת, להם יצא יפה. אבל פונפון על תיק ב־20 שקל מהשוק? עכשיו הולכים גם להפציץ בפאייטים. כל בגד שני יהיה נוצץ. תזכרו, הפאייטים חוזרים".
מהיום ועד מחר
"בדצמבר הקרוב נגמר חוזה הבלעדיות שלי עם דיור. חתמנו איתם לחצי שנה, והארכנו לעוד חצי שנה, ואז הם ביקשו להאריך את הבלעדיות עד דצמבר בגלל שקמפיין המשקפיים שבו אני מופיעה עדיין לא יצא. בינתיים מבחינתי התצוגות לשנה הזו נגמרו. ברמת הטיפול הבינלאומי בסוכנות שלי סיפרו לי שכבר יש מותגים שהביעו בי התעניינות. הם גם רוצים שאעשה קמפיין בישראל, אבל עדיין לא נסגר כלום. הכל פתוח ואני אופטימית". •
לפנייה לכתב/ת 
