הסיטואציה הזו מתרחשת בכל יום. אדם חש ברע, והרופא מפנה אותו לביצוע בדיקת הדמיה שכיחה, בניסיון לגלות ממה הוא סובל. קופת החולים מורה לו לבצע אותה באחד ממוסדותיה הסמוכים לביתו. הוא סומך על הצוות הזר שמקבל אותו שם, נוהג על פי ההנחיות שניתנות לו וממתין בדריכות עד לקבלת תוצאותיה.
אבל מה אם זה מסתיים אחרת? מה אם דווקא הבדיקה התמימה הזו, חסרת הסיכונים לכאורה, שנועדה לאבחן את מצבו הרפואי, היא שהופכת אותו לחולה אנוש, למי שחייו תלויים על בלימה? מה אם בעקבותיה ירגיש נורא, ייאלץ להתאשפז בבית חולים, להפסיק לעבוד או ללמוד, לעבור עשרות בדיקות מכאיבות, לקבל תרופות שתופעות הלוואי שלהן קשות ומסוכנות?
קשה להאמין שתסריט כזה — שאפשרי אולי במדינת עולם שלישי נחשלת — עלול להתרחש במערכת הבריאות הישראלית המתוחכמת, המודרנית והמתקדמת. אבל זה בדיוק מה שקרה ל־12 מבוטחי קופת חולים מאוחדת, שעברו לפני כחצי שנה בדיקת סי־טי בבית החולים הירושלמי משגב לדך, הנמצא בבעלות הקופה, ונדבקו במהלכה במחלת כבד מסכנת חיים. צעירת הנדבקים רק בת 16. המבוגר ביותר יכול להיות סבה. כולם — צעירים ומבוגרים, גברים ונשים — נאבקים עכשיו בנגיף אלים, שהוחדר לגופם במהלך הבדיקה.
הפרשה פורסמה לפני שלושה חודשים על ידי משרד הבריאות. מבדיקת המשרד, שעדיין נמצאת בעיצומה, עולה כי קיימת סבירות גבוהה שהמטופלים נדבקו מחולה שנבדקה באותו מכון ערב קודם לכן. בשל מחלתה המידבקת היא שובצה אחרונה בתור, דבר שהיה אמור לאפשר לצוות לבצע חיטוי יסודי במיוחד של הציוד ששימש לבדיקתה, כנהוג במקרים כאלה. ולמרות זאת, כל החולים שעברו למחרת את הבדיקה באותו מכון נדבקו. איך בדיוק זה קרה — עדיין לא ידוע, אך מסתמן כי ההדבקה במחלה אירעה עקב הפרת כללי בטיחות ואמצעי זהירות בסיסיים ביותר, שעל פיהם מתנהלת הרפואה המודרנית.
סימפטומים קשים
עד היום החולים שתקו. כל אחד מהם שקוע במלחמתו הפרטית על חייו ועל בריאותו. עצם ההדבקה במחלה קשה כל כך, וההתמודדות עם השלכותיה הרפואיות והמעשיות, אינן דברים שקל לחשוף בציבור. כעת החליט זקן הנדבקים, אישיות משפטית בכירה ומוכרת, לתאר באומץ את הטרגדיה האישית שלו, כדי למנוע מהדי הפרשה לשקוע ולחייב את האחראים להדבקה הפושעת הזו לתת עליה את הדין.
גם הוא, נכנה אותו לצורך העניין אליהו, ביקש — לפחות בשלב זה — לשמור את זהותו בסוד. אחרי עשרות שנים שבהן היה מעורב בהליכים משפטיים מהמפורסמים והמשמעותיים שידעה המדינה, כעת, למרבה הצער, המחלה היא שמגדירה אותו, ולא הרקורד המקצועי המזהיר שלו. הוא מאלה שנפגעו באופן הקשה ביותר, אולי משום שהיה בין ראשוני הנבדקים ביום המקולל ההוא, ואולי גם בשל גילו המבוגר. מאז 17 במארס 2016, היום שבו התרחשה ההדבקה, הוא נלחם על חייו.
את מה שקרה ביום הגורלי ההוא הוא מתאר בלקוניות. "הגעתי למשגב לדך לבדיקת סי־טי פשוטה, אחרי שקופת חולים מאוחדת שבה אני מבוטח סירבה לאשר לי בדיקת אם־אר־איי", הוא מספר. "אשתי אמרה לי, 'אל תעשה סי־טי, יש בו קרינה', אבל אני לא התרגשתי. אמרתי, מיליונים עושים, מה הבעיה? הרופא שטיפל בי במכון היה אגרסיבי. את הזריקה של חומר הניגוד הוא עשה יותר כמו חייט, ולא כמו איש צוות רפואה.
"הבדיקה הסתיימה ואני המשכתי בחיי. אבל אחרי חודש וחצי התחלתי להרגיש לא טוב. סבלתי מעייפות נוראה, מבחילה איומה ומחוסר תיאבון. ואז הופיעה הצהבת. אשתי אמרה לי: 'אתה צהוב כמו לימון, לך לרופא'. כשהמצב החמיר, כך עשיתי. הרופא שלח אותי לבדיקות דחופות. למחרת, הוא צילצל אליי ואמר לי: 'חשבתי על זה שוב, אסור לך לחכות, רוץ מהר לחדר מיון'".
אליהו המבוהל נסע מיד לשערי צדק. "נכנסתי לחרדה איומה", הוא נזכר. "חשבתי, מה יכול לגרום לבהלה כזו גדולה? בדרך לבית החולים צילצלתי לבר סמכא בתחום הזה וסיפרתי לו את הסיפור. הוא אמר לי: 'הרופא יותר מצודק, היית צריך ללכת כבר אתמול'. אז הבנתי שזה כנראה באמת מאוד חמור. הפחד הגדול שלי היה שמדובר בסרטן בלבלב. שזה סוף העולם, סוף החיים שלי".
אחרי סדרת בדיקות שעבר אליהו התברר שהגורם לצהבת שממנה סבל לא היה סרטן, אלא מחלה זיהומית קשה של הכבד. "עשו לי את כל הבדיקות בעולם, ואחרי כמה ימים אמרו לי: 'יש לך הפטיטיס C'. לא הבנו מאיפה זה צץ פתאום. גם הרופאים שלי אמרו שזה מוזר, שזה לא ייתכן. לא הייתי בשום קבוצת סיכון להידבק במחלה הזו. לכן בהתחלה חשבו שמדובר בטעות וחזרו על הבדיקות שוב, אבל התוצאה הייתה זהה".
בעוד אליהו נאלץ להתמודד עם משמעויות הגילוי הנורא, הרופא שטיפל בו שבר את הראש איך דבר כזה קרה. הפטיטיס (דלקת כבד) נגיפית מסוג C היא אחת המחלות הזיהומיות הקשות והמסוכנות ביותר. היא נגרמת על ידי נגיף שעובר בעיקר בדם וגורם להרס של תאי הכבד. לרוב, מדובר במחלה של נרקומנים שחולקים מזרקים, לא של אדם מהשורה. "אחרי שחזרו התוצאות החיוביות שוב, נזכר מנהל יחידת הכבד בשערי צדק, ד"ר יואב לוריה, שטיפל בי, שכמה ימים קודם לכן הייתה אצלו עוד פציינטית עם אותו סיפור מוזר. גם במקרה שלה לא היה שום הסבר מדוע היא נדבקה. אבל היא, להבדיל ממני, סיפרה לו שעשתה בדיקת סי־טי. אני לא הזכרתי את זה, כי זה לא נראה לי רלוונטי. הוא שאל אם עברתי במקרה בדיקה כזו. עניתי שכן. מהשוואת הסיפורים התברר ששנינו נבדקנו באותו מקום ב־17 במארס. הוא צילצל לאנשי משרד הבריאות ואמר להם, 'יש לי סיפור שיפיל אתכם מהכיסא'".
איך הגבת כשנודע לך שייתכן שנדבקת במהלך בדיקה רפואית?
"התחלחלתי. ידעתי שבבתי חולים יש חיידקים עמידים, אבל שדבר כזה יקרה כתוצאה מדקירה במחט בתוך בית החולים, עם כל הפיקוח? פשוט לא האמנתי".
אחרי שהתגלה חשד משמעותי לקשר נסיבתי בין שני המקרים, הוחלט לבדוק אם יש נדבקים נוספים במחלה. עשרת החולים הנוספים שנבדקו בתאריך המדובר זומנו לבדיקות, ואז התברר היקף המחדל: כל מי שנבדק במכון הסי־טי של משגב לדך למחרת הערב שבו נבדקה החולה, נדבק בנגיף המסוכן.
"אצלי המחלה התפרצה בצורה הכי חריפה, עם הסימפטומים הכי קשים", מספר אליהו. "הרגשתי שאני עומד למות. לא יכולתי לזוז מרוב תשישות. תקופה ארוכה לא יכולתי להכניס כלום לפה, אפילו לא מים, בגלל הבחילות הנוראות. הרופאים אמרו לי, 'אתה חייב לאכול, אל תתחשב בכלום, לא בכולסטרול ולא בסוכר', אבל לא הייתי מסוגל. למרות שהכניסו לי זונדות ועירויים, ירדתי 20 קילו. אמרו לי שבדיקות הדם שלי נראות כמו של אדם מורעב.
"בשלב מסוים לא יכולתי יותר לשאת את האשפוז, כי לא הצלחתי להירדם בבית החולים בלילה. בגלל גילי התחשבו בי ועשו איתי סידור כזה, שבלילה ישנתי בבית ובבוקר הייתי חוזר לבית החולים, להמשיך לעבור את כל הבדיקות".
דלקת כבד חריפה, כמו זו שהתפתחה אצל אליהו, עלולה לפרוץ במהלך החודשים הראשונים לאחר ההידבקות בנגיף. באחד מכל חמישה חולים עשוי הנגיף להיעלם מעצמו, ללא טיפול, בששת החודשים שלאחר ההדבקה, אולם 80 אחוז מהנדבקים הופכים לנשאים של הנגיף ומפתחים זיהום כרוני, הנמשך כל החיים. למצב כזה יש השלכות בריאותיות הרות אסון: 20 עד 30 אחוז מהנשאים מפתחים שחמת הכבד, מצב שבו רקמת הכבד הבריאה מתחלפת ברקמה צלקתית שאיננה מתפקדת. מחציתם יסבלו במרוצת השנים מכשל בתפקוד הכבד ויזדקקו להשתלת כבד, וחלקם יפתחו סרטן בכבד.
בבית החולים פגש אליהו לראשונה את חבריו לצרה, שנדבקו באותן נסיבות. "כינסו את כולנו לשיחה כדי להסביר מה קרה", הוא מספר. "רק שלושה מאיתנו, אני ועוד שתי נשים, כבר היו חולים אז. השאר לא ידעו מכלום. כולם היו בחרדה נוראה. היה אפשר לראות על פניהם את הפחד.
"יש בקבוצה הזו אנשים מכל הסוגים. אני המבוגר ביותר. רוב הנדבקים אלה נשים בגילאי אמצע החיים, 30 עד 50, ויש גם נערה אחת. אחד הנדבקים, בחור שזקוק להשתלת כליה ומטופל בדיאליזה, נמצא בסכנת חיים של ממש, כי בגלל הנגיף אי־אפשר לעשות לו את ההשתלה. אנחנו כולנו ביחד בעסק הזה. מכירים אחד את השני, מדווחים אחד לשני על מצב הבריאות שלנו ודואגים זה לזה. יש תחושה של שותפות גורל. בבוא היום, כשתהיה תביעה, גם נגיע לבית המשפט יחד".
לחצים והתחמקויות
ועדת הבדיקה שהקים משרד הבריאות לא הייתה צריכה לחפור הרבה כדי לגלות באילו נסיבות אירע המחדל המקומם הזה. כבר בתחקיר הראשוני שנערך במכון הסי־טי במשגב לדך, שבו טופלו אלפי חולים מדי חודש, התגלתה סדרת כשלים שהוגדרה על ידי בכירים במשרד הבריאות "שערורייתית". אנשי מקצוע שביקרו במכון שבו מזועזעים מנורמות העבודה שהיו נהוגות בו. "הדרך שבה התנהל המקום הזה פשוט זועקת לשמיים", אומר אדם שמצוי בפרטי החקירה.
מיד עם גילוי ההדבקה, הופסקה פעילות המכון והוא נותר סגור עד היום. אחת האפשרויות שנבדקות כעת היא שמקור ההדבקה הוא שימוש חוזר בערכות חד־פעמיות המשמשות להזרקת חומר ניגוד. מבקר המדינה כבר התריע על התופעה הזו בשנת 2005, כשקבע כי ברוב בתי החולים בארץ עושים שימוש חוזר בפריטי ציוד רפואי שנועדו לשימוש חד־פעמי, ואף לא מוודאים כי תהליכי המיחזור עומדים בתקני איכות סבירים. הרופאים הרדיולוגים, המפעילים את מכוני הסי־טי, טוענים כי אין בשימוש חוזר בערכות כל סכנה, אך מחייבים את החלפת הערכה כולה לאחר בדיקה של מטופל שלקה במחלה המועברת בדם.
"דיברו על מיחזור ערכות ההזרקה היקרות של חומר הניגוד כגורם אפשרי להדבקה, אבל זה עורבא פרח", טוען אליהו. "אחת הנשים, שנדבקה יחד איתנו, בכלל לא קיבלה חומר ניגוד ולא עשתה את הבדיקה. אותו רופא הזריק לה נוזל שטיפה שנמצא בבקבוקון שעולה פרוטות, ולפני שהחל בהזרקת חומר הניגוד גילה שמסיבות רפואיות אי־אפשר להעביר אותה את הבדיקה עצמה, ושלח אותה הביתה. משמע שמה שהיה נגוע בווירוס היה נוזל השטיפה בבקבוק, שבא במגע עם הדם של החולה ערב קודם, או מחט ההזרקה עצמה, שעברה מחולה לחולה. לא הצנרת ולא חומר הניגוד. ברור שגם את הערכות צריך להחליף אחרי כל בדיקה. זה אלמנטרי.
"משרד הבריאות טוען שמדובר במקרה נדיר. מאיפה הם יודעים שעוד אנשים לא נדבקו באותה צורה? פה קרה מקרה נדיר מאוד, שהצליחו לזהות את מקור ההדבקה. אלמלא ד"ר לוריה שעשה אחת ועוד אחת, איש לא היה מגלה את הקשר. תראי מה נהיה מסיפור הקורנפלקס, ושם איש לא נפגע. כאן חלו 12 איש במחלה קשה, ולאיש, כך נראה, לא אכפת. עצם זה שדבר כזה יכול לקרות בישראל הוא פשוט מזעזע".
לאליהו טענות קשות על התנהלות משרד הבריאות בפרשה. "בהתחלה, כשגברת ממשרד הבריאות פנתה לתחקר אותנו, היא אמרה שברור שהייתה פה רשלנות חמורה", הוא אומר. "אבל אחר כך המשרד התחיל לגרור רגליים. רק השבוע צילצלו לאחת הנדבקות ושאלו אם נרצה עזרה נפשית. הם מתחמקים מתשובה ברורה. גם על המשטרה היה צריך להפעיל לא מעט לחץ, עד שהחלה לחקור את הנושא ברצינות.
"לפי מה שנודע לנו, משרד הבריאות לא משתף פעולה עם המשטרה. כשפניתי אליהם בדרישה להבין מה קורה, נעניתי שזה עניין מורכב. עד היום המשרד לא ענה על מכתב ששלחתי לו בעניין לפני יותר מחודש, וכן על אף אחד ממכתביהם של 11 הנפגעים הנוספים, וגם לא העביר שום חומר למשטרה. המשרד חייב להעביר את כל החומר שאסף עד כה למשטרה כדי שתוכל לבסס תיק ולהגיש כתבי אישום. נמסר לנו שהוקמה ועדת בדיקה, אבל לא ידוע לנו מי חבריה. אנחנו ניזונים משמועות ורסיסי מידע. אם לא ישיבו לנו עניינית ולא ימסרו לידינו את הממצאים שנאספו, נשקול פנייה לבג"ץ", הוא אומר.
אני מניחה שיש פה גם אינטרסים כלכליים.
"ברור לגמרי שכולם יגישו תביעה, אבל לפני הכל חשוב לנו שמי שאחראי למחדל הזה ייתן את הדין. מקומם אותי שדבר כזה קרה, ועוד יותר אני מתקומם על האדישות של המערכת. איך אפשר לעבור על זה בשתיקה? שימצו את החקירה בצורה אובייקטיבית, ביושר ובלי ניגוד אינטרסים ויתחילו לפעול. איפה נשמע שרשות ציבורית לא תעביר חומר על פשע שהיא יודעת עליו למשטרה? זה היה צריך להיעשות ביום הראשון. מי יודע אילו שיבושים כבר נעשו שם אחרי כל כך הרבה זמן".
200 מבחנות דם
בשבועות האחרונים הידרדר שוב מצב בריאותו של אליהו. הנגיף, שכמותו פחתה מאוד בדמו בחודשים הראשונים לאחר ההדבקה, שב והתלקח, ואליהו החל לקבל את התרופה שחלק מחבריו כבר נוטלים. "חלק מאיתנו לא קיבלו טיפול תרופתי, מתוך מחשבה שצריך לתת למערכת החיסון הטבעית של הגוף להתגבר, ואחרים טופלו בשיטה שתומכת במתן טיפול תרופתי מיד בהתחלה, אבל היום אין, למיטב ידיעתי, הבדל משמעותי בין שתי הקבוצות".
עד לעת האחרונה נחשבה המחלה לחשוכת מרפא. בשנים האחרונות תרופות חדשות מצליחות להכחיד את הנגיף בגוף בשיעור גבוה מהחולים. בשנתיים האחרונות הוקדש נתח משמעותי ביותר מתקציב סל הבריאות להכנסת התרופות הללו לסל, אולם הן אינן חפות מסיכונים. למרבה הצער, הן גם לא תמיד עובדות.
"עד עכשיו כבר נתתי יותר מ־200 מבחנות של דם", אומר אליהו. "לקחו לי כבר 30 או 40 בדיקות, כל פעם שמונה מבחנות. בפעם האחרונה, השבוע, כבר לא הצליחו להוציא לי דם מיד שמאל, שבה אני מעדיף להידקר כדי להשאיר את יד ימין פעילה, אז הוציאו מהיד השנייה.
"בתקופה הראשונה היה שיפור בבדיקות. גם הסימפטומים השתפרו: הבחילה ואיבוד המשקל נעלמו. אבל לפני כשבועיים, הווירוס התפרץ מחדש, ולכן למרות הסיכון שבדבר, אני צריך להתחיל לקחת את הטיפול התרופתי נגד המחלה.
"לצערנו, מתברר שהתרופה המהוללת הזו, שאמורה להביא להכחדת הווירוס אצל כ־90 אחוז מהחולים, לא הביאה לתוצאה המצופה אצל כמחצית מאיתנו, וזה דבר שהרופאים לא ממש מבינים. ממה שהבנתי, רוב הניסיון נצבר עד היום בטיפול במחלה רדומה, ובמקרים של מחלה חריפה וסוערת, כמו אצלי, התרופה יעילה פחות. עכשיו הרופאים חלוקים בדעותיהם אם להמשיך בטיפול הנוכחי או לנסות תרופה אחרת. נוסף על כל הצרות גם הפכנו לשפני ניסיון".
חמישה חודשים לאחר שנדבק בנגיף, אליהו עדיין מתקשה לצאת מהבית ולבצע פעולות פשוטות. "הראש עובד כרגיל, אבל בפועל אני כמעט משותק", הוא אומר בעצב. "לא יכול לעשות כלום. ניסיתי כמה פעמים לצאת מהבית ואני בחולשה גדולה. אני לא יכול ללכת יותר מ־200־100 מטר, לעמוד זמן ממושך. גם התרופה מגבירה כמובן את החולשה. הרופא אמר לי כבר בהתחלה: 'שישה חודשים אתה תהיה סמרטוט'.
"קשה מאוד לאדם שהיה פעיל מאוד, כמוני, לחוש כל כך חסר אונים. לפני זה הייתי אדם בריא, אני לא רגיל לדברים הללו. ויש, כמובן, גם הרבה פחד. בימים האחרונים, מאז שגיליתי שהתרופות לא עובדות כמצופה, אני בחרדה גדולה. כל הזמן הזה אני שואל את עצמי, למה זה קרה לי? במה חטאתי? מה עשיתי שזה מגיע לי? היום אני גם פוחד מבדיקות. בגלל מה שקרה, אין סיכוי שאעשה שום בדיקה. גם הבן שלי נשלח לסי־טי ולא הסכים ללכת. כולנו ממש בפוסט־טראומה".
בנוסף לסבל היומיומי ולחרדה התכופה מתוצאות הבדיקות שנערכות לו, הוא מתמודד עכשיו עם אתגרים שונים בשל החשש להדבקה. "זו מחלה קשה. היום יש סיכוי לצאת ממנה, אבל בינתיים זו התמודדות לא פשוטה. ובגלל מה? אם אדם נפגע בתאונת דרכים או בצבא, אפשר איכשהו להשלים עם זה. אבל להיות בסכנת חיים ולסבול ככה בגלל בדיקה רפואית שלא קיימו לפי כללי הזהירות הפשוטים ביותר? שנערכה בישראל במאה ה־21 כמו במדינת עולם שלישי? זה פשוט בלתי נתפס". •
תגובות: "נטלנו אחריות מלאה ופעלנו בשקיפות מלאה"
מקופת חולים מאוחדת נמסר: "מיד עם קבלת ההתרעה הראשונית ועוד בטרם התבררו העובדות לאשורן, נטל בית החולים משגב לדך אחריות מלאה על התקלה: ניהלנו הכל בשקיפות מלאה, יידענו את הציבור והפסקנו לאלתר את ביצוע הבדיקות במכון הסי־טי. מיד עם זיהוי הנדבקים יצרנו עימם קשר ישיר, התנצלנו והבהרנו את כל שידוע לנו בכל רגע נתון. עם הסתמן הסיבות לכאורה להדבקה, הועברו כמה בעלי תפקידים במשגב לדך מתפקידם. מערך ניהול הסיכונים ומערך מניעת הזיהומים בבית החולים פורקו וגובשו מחדש, על מנת לשדרג את הבקרה הצמודה אחרי כל פעילות בבית החולים. גובשו נהלים ותהליכי עבודה חדשים במכון הסי־טי, ואלו הועברו לבחינת פרופ' עירית הדס הלפרן, מנהלת מכון הדימות בשערי צדק, שתפקח על פעילות המכון לכשייפתח מחדש לאחר השלמת כל ההליכים. מכון הסי־טי במשגב לדך ישוב לפעילות רק לאחר שמשרד הבריאות יאשר כי הוא עומד באמות המידה המחמירות והקפדניות ביותר.
"כמי שנטלו אחריות מלאה על התקלה החמורה — שאינה משקפת בשום אופן את אמות המידה המקובלות עלינו, לא בבית החולים משגב לדך ולא במאוחדת — קיבלנו עלינו מיד גם את האחריות המלאה על הטיפול בנדבקים. וידאנו שיקבלו כל טיפול רפואי נדרש, בלי קשר לעלותו. אנו ממשיכים לעשות הכל על מנת לאפשר להם לשוב לשגרת חייהם בהקדם.
"עם התגבשות הממצאים המסתמנים, יזמו מנכ"ל מאוחדת, זאב וורמברנד, ומבטחי הסיכונים של הקופה הקמת ועדה בלתי תלויה שתציע לנדבקים פיצוי כספי ראוי, בראשותה של השופטת בדימוס הילה גרסטל. הוועדה התכנסה בשבוע שעבר לישיבתה הראשונה, ובקרוב יוזמנו הנדבקים להופיע בפניה. המטופלים יוכלו להופיע בלוויית עורך דין וכמובן, לא יהיו מחויבים להסכים לקבלת הפיצוי שיוצע, ויוכלו לפנות להליכים משפטיים ככל שייבחרו.
"מבלי להפחית, ולו כזית, מחומרת התקלה נדגיש כי חקירת המקרה העלתה צורך חיוני בשינוי נהלים ותהליכי עבודה בכלל מכוני הסי־טי בישראל. משרד הבריאות, המומחים למניעת זיהומים והמועצה הלאומית לדימות מגבשים המלצות אופרטיביות וברגע שאלו יתקבלו – הן יוטמעו וייושמו, ללא יוצא מן הכלל, במכון הסי־טי של משגב לדך.
"הודות לטיפולים המסורים שהנדבקים זוכים להם בהדסה ובשערי צדק, הנגיף נעלם לחלוטין מדמם של שבעה נדבקים ואילו בדמם של חמישה נדבקים ירדה כמותו לרמה של 'עקבות' בלבד, כשהרופאים משוכנעים כי גם אלו ייעלמו".
ממשרד הבריאות נמסר: "משרד הבריאות רואה בחומרה רבה את אירוע ההדבקה במשגב לדך, שאינו עולה בקנה אחד עם רמת הרפואה הגבוהה במדינת ישראל, ועם דרישות המשרד בתחום בטיחות הטיפול ואיכותו.
"מיד עם קבלת המידע על אודות החשד לאירוע המדובר, הורה משרד הבריאות לסגור את מכון הדימות בבית החולים. עד שיעמוד בתנאים המחמירים ביותר, הוא לא ייפתח מחדש.
"הליך העבודה המקובל במשרד הוא למנות ועדת בדיקה, שתבחן את השתלשלות האירועים, ובהתאם למסקנותיה תיבחן ההצדקה להגשת תלונה במשטרה. במקרה זה, החל המשרד במינוי ועדה אך במקביל פנו המטופלים למשטרה. עם תחילת החקירה המשטרתית נאסר על המשרד להמשיך בהליך מחשש לשיבוש החקירה ופגיעה בחקר האמת. ברגע שתותר הפעלת ועדת הבדיקה מחדש היא תידרש לבצע את עבודתה במהירות. כל החומר הועבר לידי המשטרה.
"בנוסף, הוקמה ועדה מקצועית שבחנה את סוגיית השימוש בציוד עירוי להזרקה של חומר הניגוד בעת פעילות דימות, וגובשו המלצות מתאימות. המשרד בוחן כעת את דרך יישום ההמלצות".
מהמשטרה נמסר: "מדובר בחקירה מורכבת ורגישה המתבצעת בשיתוף משרד הבריאות. עם קבלת התלונה הראשונה, וללא כל שיהוי, החלה המשטרה בבדיקה אל מול הגורמים הממונים לצורך בחינה וגיבוש אופן הטיפול בתיק. החקירה בעיצומה. לאורך כל ההליך עודכן המתלונן בפרטים האמורים".
