חמישי 17 בינואר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    ׳™׳“׳™׳¢׳•׳× ׳׳—׳¨׳•׳ ׳•׳×
    24 שעות • 10.08.2016
    "אני מצטערת שהפכתי לאמא בגיל מאוחר"
    הדבר האחרון שעלמה זהר חלמה עליו זה להיות כוכבת ילדים. אבל זה בדיוק מה שקרה לה. קבלו את הטוויסט המפתיע: הקיץ היא מדלגת ממופע למופע, כשבקהל יושבים זאטוטים נלהבים. את השירים למופע כתבה במהלך ניסיונות ההרדמה הנואשים של בנה התינוק הלל. "הוא הכניס הרבה שמחה לחיים שלי, מתאים לי להיות אמא"
    סמדר שיר

    כשילדה את בנה הבכור, הלל, לפני שנתיים וארבעה חודשים, הדבר האחרון שעבר לעלמה זהר בראש זה לשבת ולכתוב שירי ילדים. אם היו אומרים לה שתוציא אלבום לקטנטנטים ותהפוך לכוכבת לגיל הרך — היא הייתה צוחקת בביטול. אבל זה בדיוק מה שקרה. היוצרת הרגישה והבוגרת, הפכה ללהיט אצל הילדים.

     

     

    "לשבת לכתוב?" היא צוחקת, "מי ישב בכלל? בשנה הראשונה לא ישבתי יותר מדקה. נולד לי תינוק שלא ידע מה זה לישון. בשעות היום הוא היה ער לגמרי, ובלילה הוא התעורר כל שעתיים להנקה. רק בגיל שנה וארבעה חודשים, כששמתי סטופ להנקה, הוא התחיל לישון לילה שלם. גם כיום הוא שוכב לישון בעשר בלילה ומתעורר בשש. ילד פעיל מאוד, ברוך השם".

     

    תינוק שלא מדגים את הביטוי "ישן כמו תינוק" הוא ספתח טוב לחיי האמהות?

     

    "ואם לא, אפשר להחזיר אותו?" היא עונה. "כל שירי אלבום הילדים שלי הן יצירות נואשות שכתבתי כדי לגרום להלל להירדם. חצי מהאלבום הוא שירי ערש, שאני קוראת להם בשמם — שירי הרדמה. הם נולדו בלילות שבהם הסתובבתי עם הלל בתוך המנשא, שרתי לו וקפצתי לו כדי שיואיל בטובו לעצום את עיניו. רק בשלב מתקדם יותר נכתבו שירים על אמבטיה ואוכל וטיול, כשהוא צורח במכונית ואני שרה לו כדי שיירגע".

     

     

    צילום: שרה פלוט
    צילום: שרה פלוט

     

    ילדת התלתלים הנצחית כבר בת 39. "לא חגגתי. ביום ההולדת הכרזתי שאני כבר בת 40, מפני שהשנה שבין 39 להחלפת הקידומת נראית לי מלחיצה ומיותרת", היא אומרת. השבוע, כדי לנקות את הראש ולמלא את המצברים לקראת ההופעה עם שירי "פלא" בזאפה תל־אביב, פירגנה לעצמה, לראשונה מאז הפכה לאמא, חופשה בת יומיים.

     

    "זאת הפעם הראשונה שברחתי מהבית", היא מתנצלת. "אילו זה היה תלוי רק בי, הייתי קונה כרטיס טיסה לזנזיבר, אבל כמה רחוק אפשר להגיע בחופשה בת שני לילות? נהגתי לאילת, לחוף של מוש (בן־ארי) שהוא מקום מופלא. ישנתי במיטת אפיריון שצופה לים, וזו הייתה ההתעוררות הכי קסומה שחוויתי בחיי. במיוחד לאור העובדה שלא שמעתי 'אמא' עוד לפני שפקחתי את העיניים".

     

    את מתגעגעת לחיי הנוחות של פעם?

     

    "מה פתאום. אני לא מצטערת על הרבה דברים שעשיתי או לא עשיתי, אבל הדבר היחיד שעליו אני ממש מצטערת זה שלקח לי כל כך הרבה זמן להתחיל את האמהות. הלל הרגיע אותי וקירקע אותי והכניס לחיים שלי הרבה מאוד שמחה. מתאים לי להיות אמא".

     

    חשבת שתגיעי לאמהות רק בסוף העשור הרביעי?

     

    "ממש לא, הייתי בטוחה שזה יקרה הרבה יותר מוקדם, אבל החיים לוקחים אותך לכל מיני כיוונים. לקח לי זמן למצוא את עצמי ולקח לי זמן למצוא את מי שיהיה האבא של ילדי, את אסי".

     

    אסי הוא המוזיקאי אסי ששון, מתופף "הג'ירפות". הוא הביא לזוגיות שלהם את בתו רומי (8), שגרה במרבית ימות השבוע עם אמה, אבל בחופש הגדול שהתה אצלם יותר מתמיד וגם עוזרת לטפל בהלל.

     

    אסי מתופף איתך?

     

    "חס ושלום. דקה לפני הנשיקה הראשונה אמרתי לו, 'אם אתה נוגע בי אתה מפוטר'. אני לא נוגעת בנגנים שלי ובאנשים שעובדים איתי, ואני לא מבינה איך יש זוגות שעובדים ביחד, במיוחד אחרי שהופכים להורים. ואז התנשקנו ואמרתי לאסי 'פוטרת'".

     

    "הלל נולד מוזיקאי"

     

    אלבומה הקודם, השלישי במספר, "לחם, אהבה", נולד במקביל להיריון. "הלל הוא מוזיקאי מרחם אמו", היא מספרת, "הוא בעט בתוכי יום־יום, כששרתי באולפן, וזה לא זכור לי כחוויה נהדרת. יש נשים שמתארות את ההיריון כחוויה מיסטית ממדרגה ראשונה, ובשבילי הוא היה בעיקר סבל בגלל הבחילות וההשמנה. מבחורה שהתרגלה להיות רזה, קלילה ומקפצת, הפכתי לעייפה ומזיעה שסוחבת עליה 14 ק"ג עודפים במשך כל שעות היממה.

     

    "בהופעות ההשקה של האלבום, כרסי כבר הייתה בין שיניי, וגם זה לא היה מגניב. הפנים שלי התנפחו, לא מצאתי מה ללבוש, פחדתי שיצלמו אותי ככה, כשאני נראית כמו אפרים שמיר עם הגיטרה שתלויה ומתנדנדת מעל הבטן".

     

    המשקל העודף ישב עלייך הרבה זמן?

     

    "לא, באמת שאין לי שום סיבה להתלונן. לא נזקקתי לשום הרעבה. הוא נשר מהר, אולי בזכות ההנקה, ובעיקר בזכות הפעילות הספורטיבית שנאלצתי לעשות כדי להרדים את הלל. חזרתי לעבוד כשהוא היה בן שלושה חודשים, יום אחרי שהחופשה שלי הסתיימה".

     

    איך עשית את זה?

     

    "כיוון ששנינו מוזיקאים, היה לנו די קל לסנכרן את לוחות הזמנים שלנו. כשאסי יצא להופעה, נשארתי בבית — ולהיפך. שאבתי חלב, השארתי לו בקבוק ונסעתי להופעה. לא עשיתי את זה בצורה מוגזמת, רק פעם־פעמיים בשבוע, ודי מהר גם חזרתי לאולפן. כשהתחלתי להקליט את 'פלא', הלל היה עליי במנשא ולפעמים הקלטתי אפילו תוך כדי הנקה. לא הייתי האמא שלא מצליחה לחזור לחיים הקודמים שלה. ברגע שעבדתי ויצרתי, התמלאתי מחדש ולא הרגשתי שאני קורבן של משהו. אבל ברור שזה לא היה קל".

     

    במה התבטא הקושי?

     

    "לחזור מהופעה בשתיים בלילה, ולהניק תינוק כל שעתיים זה לא הקרחנה שהייתה פעם. במהלך ההנקה הממושכת גם לא יכולתי לשתות כמו פעם. הייתי אמא במשרה מלאה וזמרת־יוצרת במשרה מלאה, וברור לי שהשילוב הזה לא היה מצליח אם לא היה לצידי גבר כמו אסי. בורכתי. חוץ מלהניק הוא עשה הכל. הוא אבא שמתקתק ארוחות ומקלחות ואני יכולה לצאת לשעות ארוכות, לחזור הביתה ולמצוא את הילד מסודר".

     

    נשמה אינדיאנית

     

    אמה, אורנה רוטבליט, שהייתה נשואה ליענק'לה רוטבליט, נפטרה לפני 18 שנה מניוון שרירים. "עצוב לי שהיא לא הספיקה לראות את הלל", אומרת זהר. "היא יכלה להיות הסבתא הכי מדליקה בארץ. לא סבתא של סירים, אלא סבתא מצחיקה, מגניבה, מפתיעה כזאת".

     

    הקשר בין זהר לילדים נוצר עוד לפני שהפכה לאם. "מאז ומתמיד ראיתי ילדים בהופעות שלי", היא מספרת. "אומנם האלבום הראשון שלי היה בסימן סקס, סמים ורוקנרול מבחינת הנושאים, אבל שיר כמו 'מיגל' כבש גם את הילדים. אולי זה משהו שנובע מהמלודיות, או הדרך שבה אני שרה".

     

    ואחרי שהפכת לאם, החלטת להפוך לכוכבת ילדים?

     

    "אני לא מרגישה שאני כוכבת ילדים, למרות שזה עיקר הפעילות הנוכחית שלי, עד לאלבום הבא למבוגרים. בכלל, כל ההפרדה בין אלבום ילדים לבין אלבום למבוגרים נראית לי מלאכותית. היא באה אך ורק ממקום מסחרי. אני שרה ומופיעה לילדים מפני שזה מרגש אותי, מפני שאני מאמינה במה שאני עושה, ומפני שבעיניי זו אמנות טובה ולא פחות חשובה מיצירה למבוגרים. המחמאה הכי גדולה עבורי היא כשמישהו אומר לי, 'אני מוריד את הילד בגן ומשאיר את הדיסק במערכת'. שמתי באלבום הזה את מה שאני רוצה לתת לילד שלי ולכל הילדים האחרים.

     

    "כששואלים אותי כמה אלבומים יש לי, אני עונה 'ארבעה' מפני ש'פלא', הרביעי, הוא בדיוק כמו כל השאר. זה שלפניו עסק בזוגיות שלי ושל אסי, וזה שלפניו עסק בחיפוש שלי אחר זוגיות. כל אלבום מהארבעה מתעד תקופה אחרת ומצב נפשי שונה בחיים שלי, ובעיניי זה המשך טבעי".

     

    את המופע "פלא" התחילה להריץ לפני כארבעה חודשים. "רק באולמות ובמועדונים", היא מדגישה, "לא בקניונים. זו הפקה מושקעת שדורשת הגברה ותאורה וסטנדרט זהה לזה של מופע למבוגרים. הכי לא חלטורה. להופעות הראשונות, בבמות ילדים בפסטיבלים שונים, הגיעו חבר'ה צעירים עם ילדים קטנים. ברגע הראשון זה נראה לי מוזר, אבל כשדיברתי איתם בסוף המופע, כשנשארתי להתחבק ולהתנשק עם ילדיהם, הבנתי מה קרה".

     

    מה קרה?

     

    "החבר'ה הצעירים האלה, עם הפעוטות והעוללים, הם הקהל שמלווה אותי מהאלבום הראשון, שיצא לפני שמונה שנים. זה הקהל שהתבגר יחד איתי. הם עברו איתי את השלבים של חיפוש אחר זוגיות ועכשיו, כשאני אמא, הם חוזרים ומביאים איתם את הילדים".

     

    במעבר בין האלבום לבמה הבינה זהר שעליה להוסיף חומר. שיר הפתיחה הוא דווקא לא שלה, "איך אוכל להמשיך לישון" שכתב שי בן־צור בשילוב מוזיקה הודית. "חיפשתי פנינים נוסטלגיות", היא מספרת. "תירגמתי את 'שלוש ציפורים קטנות' של בוב מארלי, אני מחדשת את 'למון טרי' של דורי בן זאב ואת 'אי־שם בלב' של ברסאנס ששרה קורין אלאל. אלה הקריצות היחידות שלי להורים שבקהל".

     

    הלהיט של "פלא" הוא "שני אינדיאנים", מעין שיר המשך ל"מיגל". זהר עולה לבמה בתלבושת אינדיאנית שכוללת נוצות מפוארות. "כן, יש בי משהו אינדיאני", היא אומרת, "כנראה שאני נשמה אינדיאנית עתיקה שהתגלגלה והגיעה לאזור חיוג נתניה. יש אינדיאני אחד שאני חייבת לו את הקריירה שלי – מיגל, והילדים שרים איתי את 'שני אינדיאנים".

     

    הלל כבר נכח בהרבה הופעות של "פלא" ולדבריה הוא מכין מופע מתחרה. "יש לו סט תופים של ילדים והוא מתופף כמו אבא שלו, באופן יוצא דופן לגמרי. בכל פעם שאנחנו חוזרים מהופעה הלל מושיב את כולם בסלון ונותן את הקלאסיקה. הוא יודע שלפני תחילת ההופעה צריך לעשות באלאנס ולבדוק את הסאונד והוא גם דורש מחיאות כפיים".

     

    זה משמח אותך?

     

    "מאוד, למרות שלא יהיה מי שיפרנס אותנו כשנהיה זקנים. אין סיכוי שהילד יילך להיי־טק".

     


    פרסום ראשון: 10.08.16 , 20:27