הצל והאצולה
הבת מירב הבת מיכל, רופאת ילדים שחתומה על פטנטים לטיפול בסרטן. הבת אביטל, פליליסטית בכירה במשרד המשפטים, שלא, מעולם לא התאסלמה. ה
ביסמיללה, אדוני הווזיר, כך פתח ח"כ בני בגין את דברי ברכתו, בחנוכת אולם על שם אביו, מנחם בגין, במשרד המדע. זה קרה השבוע, בעיצומו של הוויכוח הציבורי בעקבות התפקדותו של יואב אליאסי — הצל, בשבילכם — לליכוד. בגין יצא נגד ההתפקדות וספג חרפות בדף הפייסבוק של הצל, שגם סיפר לאלפי עוקביו כי אחת מבנותיו של חבר הכנסת מהליכוד התאסלמה. בגין, מצידו, לא התרגש, ובחר להגיב בהומור היבש והחד שלו. "אם כבר אומרים שיש לי חתן ערבי", אמר בתום הנאום לנוכחים במשרד המדע, "זה מתחייב שאדבר בשפתו".
אז נתחיל בעובדות: הבת המדוברת, אביטל, מעולם לא התאסלמה. היא אפילו לא נשואה לערבי. "פשעה" היחיד, אם אפשר לקרוא לזה כך, הוא שלאחר נישואיה שכרה דירה באבו גוש, שם גם נולדה בתה הבכורה. אגב, כשהילדה הגיעה לגן חובה, עברה המשפחה לירושלים, שם היא מתגוררת כיום.
הבן, אבינדב, שאותו האשים הצל בהפיכה לבודהיסט, ודאי חייך למשמע הדברים. כך לפחות נשמע הפוסט שפירסם בפייסבוק בתגובה להם. "אינני בודהיסט", כתב, "אינני הומוסקסואל, אינני אנטי ציוני, אינני אנרכיסט. מעולם לא הרמתי אבן על אדם. היה לי אח, ויש לי ארבע אחיות, ולמיטב ידיעתי איש מהם לא המיר את דתו". נכון שאבינדב אינו מחזיק בדעות הפוליטיות של אביו וכנראה לעולם לא יצביע לליכוד, ובעבר אף אמר: "אין לי קשר למורשת בגין כמו שאין לי קשר למורשת גנדי או מרטין לותר קינג", אך הוא ואשתו לירז, אשת חינוך, מגדלים חמישה ילדים בבית יהודי־דתי, אף שאבינדב לא חזר בתשובה ואינו שומר שבת.
ובכלל, אם יש דבר אחד שבולט במשפחה שהקימו בני ורותי בגין, הרי זה הגיוון הרב, מעין מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. רחוק מאוד מהתיאור ההוא של הצל. מי שהתרעם מדברי הצל, הוא הנשיא רובי ריבלין, שעד למעבר למשכן נשיאי ישראל גר ביחד עם רעייתו נחמה, קומה מעל בני הזוג בגין בירושלים. בהתבטאות ראשונה בנושא הצל, אמר לנו השבוע: "זכיתי לא רק להיות נשיא המדינה, אלא להכיר את מנחם בגין ולהיות חבר של בני ושל רותי בגין. להזכיר את שמו של הצל ואת שמו של בני בגין באותה נשימה, זה חילול הקודש".
כל ילדי בגין
שישה ילדים נולדו לרותי ולבני בגין.
מרב, הבכורה, עובדת כמזכירה רפואית וחיה עם בעלה גבי, מדריך ירי מקומי, ושני ילדיהם, בהתנחלות כפר אדומים שבצפון מדבר יהודה. בנה הבכור התגייס לפני כשנה לצה"ל.
הבת מיכל היא רופאת ילדים בכירה בבית החולים הדסה, המתמחה בהתפתחות הילד. היא גם חתומה על פטנטים לטיפול בסרטן ובמח עצם. בעלה משמש כמנהל מחלקת פה ולסת בבית החולים. חבר ילדות מספר עליה כי במהלך לימודי הרפואה, עבדה כדיילת באל על, ו"יום אחד, בדרך מנתב"ג לירושלים, הבחינה בתאונת דרכים בצד הדרך. מיכל עצרה את המונית, טיפלה בפצועים והצילה את חייהם. כזאת היא. גם כיום, כרופאת ילדים, היא אישיות רפואית חריגה".
בעמק חפר מתגוררת הבת נעמה, אשת חינוך אנתרופוסופית ואם לארבעה, שהקימה מרכז חינוך במושב אלישיב המחנך בשיטת וולדורף ומנהלת שני גנים אנתרופוסופיים בכפר נטר.
הבן אבינדב, שנחשב לשמאלן של המשפחה, הוא פעיל חברתי ומתכנן גינות, שגם חיבר את הספר השנוי במחלוקת, "סיום הסכסוך". "אבינדב היה אלוף בסקייטבורד ואלוף בציורי רחוב", מספרת חברת משפחה. "הוא למד בבצלאל ונחשב לצייר מחונן".
הבת אביטל, שהצל קבע שהתאסלמה, היא עורכת דין בכירה במחלקה הפלילית של משרד המשפטים. פרופ' מרדכי קרמניצר, זוכר אותה היטב מתקופת לימודיה, במהלכה שימשה כעוזרת המחקר שלו. "אביטל הייתה עוזרת מחקר מצוינת, אחראית ומסורה. כבר אז התבלטה כמשפטנית מחוננת שיודעת לעשות היטב ניתוח משפטי ולערוך מסמך משפטי באופן מאוד יסודי. הרבה פעמים עוזרי מחקר בשלבים כאלה של ההתמחות מהססים להשמיע קול עצמאי מול מי שהם עובדים איתו. זה לא היה המקרה של אביטל. היא השמיעה את דעתה וידעה לחלוק עליי ומאוד הערכתי את זה".
אביטל נשואה למוזיקאי נעם ברטוב והם הורים לשלושה. "מה שקרה עם בני בגין אציל הנפש והצל זה הדבר שהורס את החיים החברתיים בארץ", אומר טוביה ברטוב, אביו של נעם. "כל המקהלה הגדולה שמשמשת שובל לצל אליאסי, ושנכנסת ללא רחם באנשים, בלי קשר לתרומתם לחברה ולמדינה — זו שערורייה. איזו שפה, איזה זלזול בחיי אדם ובשמם הטוב".
חמשת הילדים לבית בגין מקפידים להגיע עם משפחותיהם לארוחות המשפחתיות אצל ההורים, אך דבר אינו מרפא את הפצע העמוק שנפער במשפחה עם נפילתו של הבן יונתן, שנספה בתאונת טיס במארס 2000. יונתן, בן 30 בנופלו, הותיר אחריו אלמנה, ניבה, ותינוקת בת שבעה וחצי חודשים. עד היום נוסעים ההורים השכולים מדי שבוע לבנימינה־גבעת עדה, לבקר את נכדתם. "הקשר יוצא מן הכלל", מספר ידיד המשפחה. "בני ורותי תומכים בכלתם ובנכדתם ומאוד אוהבים את בעלה של ניבה ואת המשפחה המורחבת שהקימה, שש שנים אחרי נפילת בעלה".
סמל של ישראל היפה
רבים ניבאו ליונתן בגין, בנם השני, עתיד מזהיר בחיל האוויר. לאחר שעבר בהצלחה קורס טיס במגמת קרב, הוא שירת כטייס קרב בטייסת F16, כמדריך בבית ספר לטיסה וכסגן מפקד טייסת. במקביל החל בלימודי מחשבים ופילוסופיה באוניברסיטת חיפה. בהתאם לרוח שהנהיג אביו, הקפיד על הצנעת הייחוס המשפחתי. "כבר בקורס טיס, הוא לא הסכים שיקראו לו בשם המשפחה — רק יונתן או בשם החיבה 'ביז'ו' — הצניע את הקשר המשפחתי וסירב בתוקף להיות ח"ל, שזה הכינוי שמצמידים בקורס לחניכים שכביכול חייבים לעבור", מספר חבר לקורס.
את אשתו ניבה פגש יונתן במהלך שירותו הצבאי והשניים גרו בבסיס חיל האוויר שברמת דוד, שם נולדה בתם שירה. מאוחר יותר עקרו למעוז אביב. "ההולדת של שירה השפיעה עליו מאוד", מספר חבר לשירות. "אני זוכר אותו מסתובב איתה על הידיים ביום ההולדת של הבן שלי. היה לו חיוך מאושר על הפנים. הכל היה ורוד".
אבל בסוף מארס 2000 הכל נקטע. בתום סיור לילי שגרתי בלבנון, במהלך תרגיל גילוי ויירוט מסוק אויב, צלל המטוס אל תוך הים. רס"ן יונתן בגין והנווט שאיתו, סרן ליאור הררי, נספו.
"אובדן הבן יונתן הוא אולי האירוע הדומיננטי ביותר שקרה למשפחה הזו", אומר מכר של המשפחה. "הוא באמת היה גאוות המשפחה: טייס מצטיין, עילוי שניבאו לו גדולות, סמל לישראל היפה ולחלומות של הסבא והאבא שלו. מותו הוא פצע קשה מאוד. אבל הם שומרים את הכאב לעצמם. לא כל כך משתפים בזה".
לאחר מות הבן, הודיעו ההורים רותי ובני שהשבעה על בנם תתקיים בביתו שבמעוז אביב ולא בביתם, מתוך כבוד לבית שהקים עם ניבה. למכריו נוהג בגין לומר: "אני לא ההורה השכול היחיד בישראל. לא מגיע לי יחס מיוחד ולעולם לא אשתמש בנפילת בני, לא בחיים הפרטיים ולא בחיים הפוליטיים".
מי שחשו קרובים אליהם במיוחד בעת האבל היו שכניהם, נחמה ורובי ריבלין. כשנודע לזוג ריבלין על מותו של יונתן, נחמה רצה לדלת כדי לרדת ולהיות עם הוריו, שעולמם חרב עליהם. ברגע האחרון עצר אותה רובי ואמר, צריך לברר אם הם כבר קיבלו את ההודעה. התברר שהוא צדק. רק לאחר שאנשי הצבא באו לבשר לרותי ובני את הנורא מכל, ירדו הריבלינים לחזק את ידיהם ולהיות לצידם.
היחסים בין הריבלינים והבגינים מיוחדים במינם ומבוססים על שכנות ארוכת שנים. בתחילה גרו בני הזוג ריבלין ברחוב נוף הרים בירושלים, ובני הזוג בגין — ברחוב פרחי גן שמשיק לו, עד שלפני כ־15 שנים רכשו בני ורותי בגין דירה של כ־140 מ"ר בבניין של הזוג ריבלין. השכנים רותי בגין ורובי ריבלין היו אחראים על טיפוח הגינה המדהימה שבקדמת הבניין, הפורחת בצבעים עזים, והמופקדת היום, מאז מעברו של ריבלין למשכן הנשיא, בידיה של רותי, עד שהזוג ריבלין יחזור לדירתו, בסוף כהונתו של ריבלין כנשיא.
בלי אינדוקטרינציה
הפלורליזם הבגיני, שאיפשר מגוון רחב של דעות שונות בקרב האחים, עולה בשיחות רבות עם מכרי המשפחה. "לא הייתה שם מערכת יחסים קפדנית, אלא פתוחה, ליברלית, חופשית לקבל כל דבר", מספר מכר ותיק. וחברת משפחה מוסיפה: "כל בני המשפחה מאוד מאוחדים ונותנים כבוד גדול לגרעין המשפחתי, ויש שם חופש מחשבה מוחלט לכל בני הבית. צריך לזכור שרותי, שעד פרישתה עבדה במחלקת השיקום במשרד הביטחון, לא בהכרח החזיקה בהשקפות הפוליטיות של בגין, ולכן אין להתפלא שגם הילדים פלורליסטיים בדעותיהם".
עדות לפלורליזם המחשבתי הזה ניתן למצוא בפוסט שפירסמה השבוע ניבה, אלמנת הבן יונתן, בתגובה לדברי הצל. "אני רוצה לספר שבני ורותי בגין גידלו שישה ילדים מיוחדים במינם!" כתבה בעקבות דבריו של הצל. "בבית שנשא שם משפחה פוליטי מובהק, רותי ובני החילו דמוקרטיה אמיתית. פלורליזם. מקום לאישיות העצמאית של כל אחד מהילדים. זה לא תאם בהכרח את טעמם או דעתם של ההורים, אבל ההורים לא היו העניין וגם לא 'מה יגידו?' (אידיאולוגיה כערך, במשפחת בגין, לא שווה יותר מערך 'דמוקרטיה', 'כבוד לאחר' או 'משפחה'). כאמא אני חושבת שזה ראוי להערצה. לא היה כעס, לא ניסיון לשכנע או להטיף מוסר אלא קבלה ומקום סביב השולחן להשמעת דעות 'משונות'. אבל יש מאפיין אחד משותף לכל ששת הילדים שלהם: כל אחת ואחד מהם עוסקים (ויונתן שעסק, עד שנהרג), אם במקצוע שבחרו או בעיסוקם הפרטי, בנתינה לזולת, ברצון להשפיע, לעשות שיהיה טוב יותר וצודק יותר. 'טוב' ו'צדק' הם עניין סובייקטיבי, הכוונה לאזרחות פעילה ומעורבת ומציאת נתיב אישי שמנסה לשנות ולשכנע באופן המכבד את בחירות האחר, תוך מתן כבוד ופעולה בדרכים מקובלות... בני בגין ראוי לכבוד לאו דווקא בגלל בנו המת יונתן, אלא אולי דווקא בזכות דעותיו או אמירותיו 'המשונות' של בנו החי אבינדב".
בראיון שהעניק ל"ידיעות אחרונות" בעבר, התרפק גם הבן אבינדב על האווירה הייחודית בבית הוריו. "ההורים שלי מאוד ליברלים ואיפשרו לכל ילד לבחור את דרכו. לא עשו לנו אינדוקטרינציה ימנית. אלה מאיתנו שהיו בתנועת נוער הלכו לצופים ולא לבית"ר", סיפר ותיאר את היחסים הקרובים של כל בני המשפחה. "אנחנו מדברים על הכל, זה לא שכולם תמימי דעים עם אבא שלי, אבל כמוני אין אף אחד. יש אצלנו שמאל, ימין, חמישה ילדים מאפשרים מגוון השקפות רחב".
מגוון ההשקפות הזה, מתבטא בעמדותיו של אבינדב, מתנגד פעיל לכיבוש שהשתתף בהפגנות נגד הגדר, לצד עמדותיה של האחות מרב, שחיה מעבר לקו הירוק ושבעמוד הפייסבוק של בעלה ניתן למצוא, בין היתר, גם הבעת תמיכה בחייל אלאור עזריה. נדמה שכל אי־הסכמה רעיונית היא משנית לקשר הקרוב שבין ההורים והאחים.
מאפיין נוסף ששב ועולה כמעט בכל שיחה על משפחת בגין, היא הצניעות המאפיינת אותה. "אני חושבת שכל מילה שכותבים עליהם, גם טובה, גורמת להם לאי־נחת", אומרת חברת משפחה. "הם אנשים צנועים באמת. משפחה מהוגנת, מופנמת ומכובדת. רותי ובני ביחד מגיל 19, כשהכירו בחיל האוויר, והם לא רק בני זוג אלא גם החברים הכי טובים ושותפי סוד. רותי היא זו שעודדה אותו לקבל את הצעת נתניהו לשריון במקום 11 ברשימה לכנסת האחרונה. היא הגיעה לזוגיות מבית מאוד צנוע בכפר ויתקין, שהאמא בו עבדה קשה, לאחר שאבי המשפחה נפטר, והוא מדירתם הצנועה של מנחם ועליזה בגין בתל־אביב. ואגב, בני גם מקפיד להיות שותף מלא בעבודות הבית, ורואה כבוד לעצמו להדיח כלים ולהוריד את הזבל".
"בני היה אבא משקיען ומסבירן", מוסיף מכר ותיק של המשפחה. "למשל, כשהוא רצה להסביר לילדים מה המשמעות של מרחק וזמן, הוא העלה אותם לרכבת ובדרך הסביר להם את העניין. הם נהגו לטייל בכל רחבי הארץ והכל בצניעות, שלא לומר בסגפנות מסוימת. תמיד הקפידו להתנהל במסגרת היכולות שלהם. כשבני קיבל מלגה לפוסט־דוקטורט באוניברסיטה באטלנטה, למשל, הוא לקח כמובן את כל הילדים. זו הייתה מלגה זעומה, מאות דולרים בודדים בחודש, אז הם שכרו דירת שני חדרים וכולם הצטופפו ביחד, כל ששת הילדים עם ההורים".
בלי פרוטקציות
מי שהכתיב את ההתרחקות מעין המצלמות היה בני בגין עצמו, שמאז ומעולם היה קנאי מאוד לפרטיות משפחתו וילדיו, שאותם מעולם לא חשף. הוא הקפיד שלא ילוו אותו במסעותיו בפריימריז בליכוד, כשהחליט להתמודד, וגם היום מתגאה בעובדה שכמעט ואין תמונות פומביות של בני משפחתו. "אני חושבת שיש שם רתיעה מחשיפה משפחתית כללית עוד מימי הסבא, מנחם בגין", אומרת ידידת המשפחה. "אולי זה חלק מהדרך להתמודד עם הפרסום וההערצה שהייתה כלפי הסבא. היו שנים שהילדים לא הבליטו את העובדה ששם משפחתם הוא בגין. לא רצו פרוטקציות".
סיפור שמספרת חברת משפחה נוספת, מבהיר את העניין כאלף עדים. "לקראת הבחירות לכנסת ה־13, בני נכנס לעשירייה הראשונה של רשימת הליכוד, אבל בחגיגות הניצחון במפלגה, הוא ישב לבד. מזכירתו בהתנדבות, מרים, שאלה אותו אם בני המשפחה יבואו לחגוג איתו, והוא ענה: 'מה פתאום להטריח אותם'. ראיתי את מרים זזה הצידה ומדברת בטלפון. מאוחר יותר אמרה לי, שלראשונה מאז החלה לעבוד עם בני, התקשרה לאחת מבנותיו והציעה שיבואו להיות איתו, ובאמת, אחרי זמן קצר הגיעה אחת הבנות ואני זוכרת את השמחה על פניו כשראה אותה".
בגין עצמו, אגב, חגג אז את ניצחונו, כמנהגו, בצנעה והרחק מאור הזרקורים: הוא ערך ארוחה בביתו והזמין אליה את השכנים, רובי ונחמה ריבלין, ואת מזכירתו.
"כאלה הם", מסכמת ידידה קרובה של הזוג. "כפי שבני מעולם לא עשה שימוש בשם אביו, כך גם היום, הוא בוודאי היה מעדיף שלא יפנו זרקור לעבר משפחתו. גם על הכתבה הזו הוא בטח יאמר ביובש: מה הם אשמים בכך שאני בחרתי בחיים הציבוריים?" ¿
לפנייה לכתב/ת 
