שוברת שורות

אנחנו חיים ביניכם. נראים רגיל, מתנהגים נורמטיבית, הולכים לעבודה, מתפקדים - אבל שלא כמותכם, אנחנו חיים חיים כפולים; החיים האחרים, המסעירים בהרבה שלנו, מתקיימים עמוק בתוך עולם מקביל, ריאליסטי, מפורט וחובק־כל הממוקם בנפולי, איטליה, שנות ה־60.

אנחנו האנשים שנמצאים בעמוד כמה־מאות ולך־תדע באחד מרביעיית הרומנים הנפוליטניים של אלנה פרנטה, סופרת איטלקייה המסרבת לחשוף את זהותה האמיתית וכותבת בקצב הנשימה; עמוד אחר עמוד, ספרים כמו 'החברה הגאונה' ו'הסיפור של שם המשפחה החדש' - השניים מתוך הרביעייה שתורגמו עד כה לעברית - מולידים מחדש את מסורת הרומן הגדול, זה שמבקש רזולוציה פרטנית, רוחב יריעה ושאפתנות. המטרה: להחליף את המים. להעניק לקורא עולם חלופי, מטריקס שלם לעבור לחיות בתוכו. עלילה גדולה ומקיפה - במקרה זה סיפור חייהן המקביל של שתי חברות - גדושה בפרטים ובאירועים שסוחפים קורא כמו לתוך אוקיינוס. חיים שלמים, נו.

הרומן הרוסי הקלאסי היה שם קודם. ג'ונתן פראנזן היה שם לא מזמן. כרגע מחזיקים את הקווים אלנה פרנטה והנורווגי קארל אובה קנאוסגורד, מחבר ספרי 'המאבק שלי' האוטוביוגרפיים - עוד פרויקט בן אלפי עמודים.

זו ספרות לא זולה, לא קצרה, לא רזה; זו ספרות שהיא ההפך מספרי קוקטייל בין הערביים הקצרים והג'אזיים שכבשו את רשימות רבי־המכר דרך הוצאות עכשוויות כמו 'זיקית', 'תשע נשמות' ו'לוקוס'. זו ספרות בשיאה הבארוקי; ההפך מפוסט־מודרניזם ושאר ירקות. אלה הלחם והחמאה של הספרות הקלאסית.

ומותר לשאול איך חזרנו לשם ולמה עכשיו, ומותר לחשוב שזו דרכה של הספרות לתת פייט למספרי הסיפורים הגדולים באמת של זמננו: יוצרי תור הזהב של הדרמה הטלוויזיונית, מ'הסופרנוס' דרך 'שובר שורות' ועד - סליחה, אסור להשוות - 'מיליארדים'. כי ברגע שפוצח הקוד הטלוויזיוני לבריאתו של עולם חלופי שלם, ריאליסטי, ארוך טווח, משורג נרטיבית ומשכנע, נסוג הקולנוע לאחור - לגיבורי־על ואנקדוטות תסריטאיות. וגם הספרות, נדמה, עברה להסתפק בהתחכמויות נקודתיות ('איפה את, ברנדט'), מלודרמה מתחזה (ג'וג'ו מויס) ומיניות מזויפת ('50 גוונים').

עד שהגיעה פרנטה - נתמכת מצדדיה בפראנזן ואובה - ואמרה: עד כאן. בואו לא נשכח איפה התחיל כל הבינג' הזה; בין דפים כתובים. ו'הסיפור של שם המשפחה החדש' לוקח את קוראיו בני ערובה לא פחות מכל סדרה מדוברת שהחלטתם להקדיש לה את כל לילות השבוע, ונותן לכם, לבסוף, חוויה מתמשכת ובלתי נשכחת יותר.

ואז אתם מגיעים ל'גבר מאוהב', נניח, של קארל אובה ומגלים את הנקודה שבה הגודש עשוי להפוך לטרחנות, ואת המקום שבו מיקרו־התרחשויות מפורטות הופכות למלחמת התשה ביניכם לבין מאות עמודים. לא כל גרפומן - מוכשר ככל שיהיה - הוא פרנטה. אבל פרנטה לבדה מספקת כרגע לעולם את תור הזהב המחודש של הרומן הגדול. ואתם אפילו לא צריכים להוריד את זה עם כתוביות.