אף פעם לא התנשקה
דברים שכוכבת הנוער עדי ביטי מתמודדת איתם בגיל 15: טוקבקיסטים שקוראים לה זונה ומשווים את הקליפים שלה לסרטי פורנו, תדמית של בובה על חוט שההורים דוחפים כדי להביא את המכה, ניהול מחזור כספי של מאות אלפי שקלים שהולכים ישר אליה, והחשש שכל אדם חדש שמבקש להתקרב רוצה לנצל אותה. וכל זה לפני שיצאה בחיים שלה לדייט
עדי ביטי לא מצליחה להתקשר לאף אחד. היא מנסה לחייג אבל בשלוש השניות שלוקח לה לשלוף מספר מהזיכרון מומטרות עליה הודעות ווטסאפ ואי־אפשר להוציא שיחה. זה מחזה כמעט קומי אבל לא נעדרת ממנו תחושת מחנק. ככה זה כשמקבלים "לפחות 12 אלף הודעות ביום. יש ימים ש־200 אנשים מסמסים לי. יש ימים ש־700. מצרפים אותי לקבוצות, לא מפסיקים לכתוב. אם אני חוסמת קוראים לי 'סנובית', אז בהתחלה אני יוצאת מהקבוצה, ויש כאלה שמצרפים אותי שוב ושוב, ואז אני חוסמת. יש לי 3,000 חסומים. בלילה אני מעבירה ל'מצב טיסה' כי כל הזמן יש טלפונים. את הטלפון בבית ניתקנו. לנייד שלי יש קוד גישה".
צפו: כך נראה יום בחיי עדי ביטי
ולמרות זאת, כשאני מגיע לבית משפחת ביטי, יש שלושה מעריצים - שתי בנות וילד מבויש - בני 12, שמחכים בכניסה לווילה ושואלים אם עדי באמת גרה כאן. אמא של עדי מכניסה אותם פנימה, הם שותים קולה עם המשפחה, עושים את הסלפי המיוחל, ונשלחים לדרכם.
השירים שעדי ביטי אוהבת במיוחד
וכמובן שזה לא מסתכם בווטסאפ ובעלייה לרגל. החיכוך של ביטי עם העולם שמעצבת עבורה ההצלחה אינטנסיבי מאוד ובלתי פוסק. 280 אלף העוקבים שלה דורשים את המנה שלהם והנייד של ביטי רוטט את עצמו לדעת. "כל היום אני מקבלת שם פניות - בגדי ים, מתנות, בגדים, 'בואי לחנות, תיקחי מה שאת רוצה ותעלי תמונה לאינסטגרם'. זה דברים שאני לא עושה אלא אם ממש בא לי על זה. אבל זה לא שווה לי, כי האינסטגרם הפך לעסק".
העסק הזה מכניס לה כ־9,000 שקל עבור כל תמונה שהיא מעלה בשירות מותג כלשהו וההצעות לא מפסיקות לזרום. בניגוד לתמונות אינסטגרם של סלבריטאים בוגרים שמביאים בעיקר לייקים, ביטי מעוררת תגובות ערות, בווליום שגורם למנהלי שיווק דיגיטלי לרקוד באקסטזה: "לסרטון שהעליתי לפני שבוע יש 46 אלף צפיות, 14 אלף לייקים, ו־3,400 תגובות".
ומה כותבים?
"הרוב מחמאות. לפעמים יש תגובות לא יפות, לא מזיז לי. אם אקח ללב כל דבר שיגידו, אני לא אוכל להמשיך. אם ילד בן 11 כתב לי 'מכוערת', שיחשוב שאני מכוערת".
"כותבים גם 'זונה'", מודה אבא של ביטי באכזבה, ומספר שמדי פעם הוא כותב בחזרה לכותבים ושואל אותם למה. הם מתנצלים. "הם בכלל לא מכירים את הילדה".
* * *
והיא אכן ילדה, רק בת 15. לפני חמש שנים העבירה צמרמורת בגב של יהורם גאון וקרן פלס ב'בית ספר למוסיקה' בערוץ 2 כששרה להם 'הו רב חובל'. אבל בעצם, כבר לא ילדה. בקליפ האחרון שלה, 'ירח מלא', היא מופיעה בטייץ מבריקים, עקבי פלטפורמה וטופ זעיר, מנענעת את האגן ומושכת את החתיך של השכבה לריקוד ברחבה ש"עולה באש". אבל יש בזה משהו בוסרי, יותר לוליטה מריהאנה, אין שפתיים משורבבות בפתיינות ואין זום־אין על הישבן כמו בקליפים של האלילות שלה, ביונסה וליידי גאגא. הקליפ הזה, אגב, יחד עם שאר הקליפים של ביטי, צברו כבר 20 מיליון צפיות. ובעצם כבר לא ילדה 2: ביטי היא תאגיד פופ בנסיקה. היא מקבלת בין 7,000 ל־15 אלף שקל להופעה ובחודש הקרוב יש לה 17 כאלו. בין הלקוחות המרוצים: נערות בת מצווה, קניונים, פסטיבלים, מסיבות נוער ומועצות אזוריות. מלבד הנכס המניב שהוא עמוד האינסטגרם שלה היא גם הצטלמה לקמפיין לאפליקציה סלולרית ואחד נוסף עבור מותג נוער של חברת תכשיטים. חישוב פשוט מעלה שבחודשי יולי־אוגוסט העמוסים, ביטי מכניסה כמה מאות אלפי שקלים, עוד לפני קמפיינים שמגיעים בתדירות נמוכה יותר. מה שיותר מפתיע זו האוטונומיה הכלכלית שהיא מקיימת.
"היא עובדת ומכניסה כסף", מסביר רונן, אבא של עדי, "יש לה לא מעט הופעות, היא מקבלת תמלוגים על השמעות, היא מדבבת המון בטלוויזיה - הכל שלה, יש לה קופה שלה והיא מנהלת את עצמה".
את חוסכת או מבזבזת?
"לא חוסכת כי כל הכסף שאני מרוויחה הולך להפקת השיר והקליפ הבאים. ההורים מייעצים, אמא עוזרת לי להתנהל - חשבוניות, מוניות, אבל הם לא נוגעים בזה, זה שלי. אני יכולה כעיקרון להוציא 10,000 שקל על בגדים, אבל זה לא משהו שאני אעשה. אני עדיין ילדה רגילה ואם אני רוצה בגדים אז אמא ואבא קונים לי בקניון. הכסף שלי זה נטו להשקעה במוזיקה שלי".
התיעוש המואץ הזה לא התחיל עכשיו, ביטי גדלה בתוך עולם הבידור כמעט מגיל אפס (ועל כך בהמשך), אבל ההורים שלה חוטפים אש אוטומטית כמי שדוחפים את הבת שלהם, לבושה במכנסי עור, להטיל עבורם ביצי זהב.
הקליפ הראשון שלה למשל - שיר מתבגרים קצבי בשם 'ביט הביטי' - שבו לבשה טריינינג שעומד בסטנדרטים אולימפיים, יצא כשהייתה בת 13 ומיד נתפס כפרובוקציה מינית. הטוקבקים קראו לשירותי הרווחה להגיע בדחיפות ולהציל את בת המלך - כבודה מהר פנימה.
"ישבתי במטבח ובכיתי", אומרת ליאת ביטי, אמה של עדי. "הרדיו היה פתוח על התוכנית של נתן זהבי ואישה בטלפון אומרת, 'האמא הזאת שמסרסרת בילדה שלה ושולחת אותה לעבוד בזנות'. אתה לא יודע איך לאכול את זה".
גם אביה הופתע. "קללות בלי סוף, טוקבקים רעים, 'ההורים לא רואים כלום, רוצים רק לעשות כסף'". גם עדי חטפה ישירות, "באותו יום עלתה כתבה באתר עם הכותרת 'עדי ביטי מוכרת מיניות בגיל 13', וכתבו שם 'בובת פופ בלונדינית שבקושי גדלו לה הציצים'... מזה בכיתי ממש", היא נזכרת, ואמה מוסיפה, "הייתה שם ממש הקבלה לסרט פורנו, על השימוש שכביכול אנחנו עושים בעדי למסחור שלה. מי חשב על מסחור?!"
צריך להיכנס לבית של משפחת ביטי כדי להבין – לא משנה כמה כסף הילדה תגלגל יום אחד, אף אחד כאן לא צריך אותה כדי לסגור את החודש. משפחת ביטי גרה בווילה מעוצבת ומהודרת בת ארבע קומות ברחוב נאה בהוד־השרון, עם בריכה צמודה. בסלון יש טלוויזיה 70 אינטש שנתונה בתוך מעין מבנה זכוכית בגובה שני מטר. מקדש למסך ולממיר.
"אנחנו לא זקוקים לכסף שלה, אנחנו לא עושים עליה מיליונים", מסביר אבא ביטי. "היא עובדת, עושה הופעות והצגות ומתחזקת את עצמה. בשקלול הכללי הוצאנו יותר ממה שהיא הכניסה. הרבה יותר".
כמה מוציאים?
"הכתיבה של השיר עולה 5־8 אלף, עיבוד זה עוד איזה 12 אלף שקל - זה 20 אלף רק לשיר, ואז יש עוד קליפ - 50־60 אלף וקידום שלו כדי שייחשף, עוד כמה אלפים לגוגל. סך הכל מאה אלף שקל לפחות לשיר, וזה בצנעה. והיו שירים שהשקענו פי 2 ופי 3".
בניגוד לדימוי האגרסיבי של הורים לכוכבים צעירים שניזון, בין היתר, מתוכניות כמו 'פושרז' של HOT והקליפ הפארודי של טל פרידמן ודב נבון - אבא רונן ואמא ליאת הם אנשים מיושבים ונבונים. גם עדי כזו. נערה עם שכל ישר, נוכחות מלאת בגרות ובעיקר – תועפות של אמביציה. היא הדוחפת האמיתית לכל זה. ובכל זאת, כל קליפ חדש נושא איתו גל האשמות.
הקהל רואה זמרת צעירה שמזיזה את האגן ואוטומטית משלים בראש את הסיפור - זו פרובוקציה מינית.
עדי: "זה קליפ, יש בו שואו, זה פרופורציונלי לגיל שלי, אני לא חושבת שיש שם משהו לא מתאים לגיל 15. ביומיום אני הולכת עם בגדים פשוטים, טייץ וגופיית בטן, זה מה שאני אוהבת. ברחוב תראה בנות שלא נדע עם איזה מכנסיים קצרים, אני לא מתלבשת ככה. אמהות שמגיבות ככה, שיבדקו איך הבת שלהן יוצאת מהבית או איזה תמונות היא מעלה לאינסטגרם. חצי מהתמונות של חברות שלי זה עם בגד ים, אצלי מתוך 230 תמונות יש בערך שלוש עם בגד ים. היום הכל קורה הרבה יותר מהר מפעם, בכיתה ו' לכולן יש חבר, בנות מצטלמות בפוזות וזוויות עם בגדי ים שהכל תלוי על הקשקש".
טוענים שהדור שלך מתחיל הכל מוקדם מאוד.
"יש ילדים חסרי אחריות, שמאבדים את זה. בנים שכותבים ושולחים לבנות תמונות ולהפך. יש בנות שאני לא מבינה איך הן מגיעות למצב שהן לא יכולות לצאת מהבית בגלל תמונות שהן שלחו, כי הן רוצות תשומת לב ממישהו. מישהי שמצלמת את עצמה ערומה וחושבת שאם היא שולחת לסנאפצ'ט זה נמחק, וזה עובר לכל הבית ספר ולערים אחרות. אני בחיים לא עשיתי את זה. זה הגיל, הורמונים, מתחילים להתעניין במין השני וזה מובן, אבל עד גבול מסוים. יש כאלה שחוצים אותו".
"אני הייתי בת 15", מתערבת ליאת, "את כבר אישה בגיל הזה. אני מסתכלת עליה ורואה אישה קטנה. מה רע בלהוציא כזו עוצמה פנימית החוצה בגיל 15?"
* * *
ומעגל המודאגים ממשיך להתרחב. בתחילת החודש פירסם הזמר עידן עמדי פוסט שבו הביע חשש אמיתי לשלומה הנפשי של ביטי בעקבות צפייה בקליפ שלה. "הדבר העצוב הוא שהיא לא מבינה את הנזק. אני בספק אם ההורים מבינים. גיא פינס ישדרו ויעשו יחסי ציבור מעולים. את הדאונים, התקפי הקנאה והדיכאונות ביטי כנראה תחווה לבד", כתב עמדי בפוסט שעורר תהודה רבה.
אבא ביטי לא אהב את הדיון הציבורי בנפשה של בתו הצעירה. "אם הוא באמת היה דואג לה הוא יכול היה להרים לה או לנו טלפון, להגיד שבעיניו משהו לא נראה. הוא לא יכול להעלות פוסט כל כך נוקב וחריף ולדאבוני גם לא נכון. בסוף הוא עשה מעצמו צחוק וכתב שהוא לא התכוון בכלל. זה שטויות במיץ. הוא סתם חיפש לעשות רעש".
גם עדי לא אהבה את הפוסט של עמדי. "יצא לי להופיע איתו אחרי 'בית ספר למוסיקה'. הוא כתב גם שזה מגרש המשחקים שזרקו אותי אליו מגיל קטן, אבל אני חושבת שכבר יצא לו להבין שאף אחד לא זרק אותי, זה אני דוחפת את עצמי, ממש לא רצון של אף אחד אחר".
בדבריו יש גם כמה נקודות מעוררות מחשבה. ניסית להתעמק במה שהוא ניסה להגיד?
"ברור, אבל אני חושבת שהוא הגזים. לכתוב בפוסט שיבואו התקפי חרדה וקנאה ודיכאונות? עניתי לו ששלומי הנפשי מצוין ואני מאושרת. אני לא יודעת על איזה דיכאונות הוא מדבר".
אולי עדיין לא, אבל הניסיון מוכיח שילדים שמנהלים קריירה באור הזרקורים סובלים לעיתים קרובות מדיכאון בהמשך.
"לדעתי תלוי מי הילד. לא כל אחד מסוגל לזה", אומרת ביטי, ואמה מוסיפה, "במילה אחת שלה הכל יכול להיפסק. אם היא לא רוצה את זה, הכל נעלם".
עברי לידר התערב בדיון ואמר שכוכבות צעירות כמו עדי מאוד מושפעות ממבוגרים אבל בעצם עדיין ילדות ושקריירה חייבת להיות מושתתת על משהו עמוק.
רונן: "עברי לא מכיר אותה מספיק כדי להגיד שזה רגעי. יכול להיות שמחר בבוקר היא לא תהיה פה כי היא לא תרצה. אבל היא כאן כי זה בקרביים שלה, היא מדבבת ושרה ומשחקת, עושה מה שהיא אוהבת. היא לא רגעית, היא פה מגיל שלוש".
מפורסמים הופכים חשדנים כלפי הסובבים אותם. תוהים מי אוהב אותם בזכות עצמם ומי מחפש את הפרסום ומה שבא איתו. בגיל כל כך צעיר זה עלול להיות אפילו יותר מלחיץ.
"קל לזהות את אלה. היו ילדים שאחרי שהתפרסמתי פתאום ניסו יותר לדבר ולהיפגש. יש גם בנות שהקנאה אוכלת אותן והן מחפשות לריב. אם אני מכירה מישהו חדש אני בוחנת פעמיים, לראות מי אכפת לו ממני ומי מונע מאינטרסים אחרים. אני לא מספרת מהר דברים אינטימיים. די קל לי לקרוא אנשים. אולי זה משהו שהתפתח אצלי".
ועם בנים?
"אף פעם לא היה לי חבר. לא הייתי בקשר רומנטי. לא התנשקתי אף פעם. אני חושבת שזה עניין של זמן, שיגיע מישהו".
"אני אומר לה שאם יהיה לה חבר, אני אשים לה דלת מחרוזים", מגחך אבא ביטי.
"הרבה ילדים היום הולכים למסיבות ומתנשקים עם אחרים, זה לא מעניין אותי", מרגיעה אותו עדי.
"לפעמים אני מרגישה הרבה יותר בוגרת מכולם, הם נראים לי תינוקות וילדים קטנים שצריכים להתבגר. זה יקרה כשזה יקרה. יש בנים שלא מכירים אותי בכלל ושולחים לי הודעות. איזה אינטרס יש להם להתחיל איתי? הם מכירים אותי בתור 'עדי ביטי'. באים עם ביטחון בהודעות. אומרים שאני יפהפייה, כותבים לי שירים. אני חושבת שיותר קשה לי להיפתח לאנשים. אני פוגשת אנשים ונחמדה וזורמת בשיחה, אבל תמיד שומרת על מה שאני אומרת, וחושבת פעמיים לא לפלוט משהו שלא מתאים לי שיספרו לאנשים אחרים. בתור דמות 'ציבורית' אני אמורה גם להוות דוגמה. לא יכולה להתנהג איך שבא לי. לא העירו לי על זה, הבנתי את זה לבד. מסתכלים עליי בעין שיפוטית".
* * *
עם עובדה אחת אין טעם להתווכח - ההצלחה של ביטי לא תפסה אותה בהפתעה. היא מופיעה מאז שהיא זוכרת את עצמה.
"מהרגע שהיא דיברה, היא התחילה לשיר, עמדה על שולחן בסלון ועשתה הצגות לכל מי שבא", מספרת אמא ביטי. "מצאנו את להקת 'שרונית' ברעננה, הכי קטנות היו בנות שש אז לא רצו לקבל אותה. היא באה עם מוצץ וחיתול, המדריכה אמרה לי שהיא פיצית. עדי הסתכלה עליה, הוציאה את המוצץ מהפה ואמרה לה, 'למה את מדברת אליי כאילו אני לא כאן?' השאירה אצלי את המוצץ והחיתול ונכנסה לחוג".
עדי: "מאז גיל ארבע השתתפתי ב־40 קלטות ילדים בערך, כל קלטת שיצאה אז. בגיל שש־שבע כבר קיבלתי תפקידים ראשיים. עם דץ ומיכל צפיר עשיתי תפקיד ענקי, שיחקתי את הבת שלהם. היו לנו המון הופעות. הייתי שם עשר שנים בערך, כשהיו צריכים ילדים כבר ישר ליהקו אותי, בלי אודישן".
הרווחת כסף?
עדי: "על כל ה־40 קלטות לא קיבלתי שקל".
ליאת: "בגדול, הגישה היא 'תגיד תודה שלוקחים את הילד שלך כי יש עוד מאה שישמחו להגיע במקומו".
בסוף כיתה ה' הגעת ל'בית ספר למוסיקה'.
"אחרי התוכנית הראשונה באתי לבית הספר וכולם הסתכלו עליי, כל התלמידים והמורות, היה בום! הלכתי בשישי עם אבא לקניון ולא יכולנו לצאת במשך ארבע שעות. הייתי בת עשר, לא ידענו מה לעשות. כולם רוצים להצטלם, המבוגרים צבטו לי את הלחיים. כולם הכינו אותי ששנה אחרי תהיה נפילה, אבל זה לא קרה לי. אולי לילדים האחרים לא היה מה לעשות ואיפה להמשיך לשיר, אבל לי היה, זה משהו שנורא החזיק אותי".
ההורים מדקלמים את נקודות הציון בדרך למעלה: קמפיין למותג נעליים לילדים, סדרת טלוויזיה בשם 'חדר החלומות של מיכל' עם מיכל ינאי, ההצגה 'ממלכת האהבה' לצד מיכל הקטנה. "95 אחוז מהזמן הייתי על הבמה, שרה ורוקדת. זה רץ שלוש שנים. במקביל השתתפתי באירוויזיון הילדים. אחרי 'בית ספר למוסיקה' שיגעתי אותם, כל הזמן אמרתי שאני רוצה שירים משלי, ההורים אמרו לי 'חכי'".
לליאת (41), ורונן (46) שנמצאים בזוגיות כ־23 שנים, יש גם את איתי בן ה־11 וחצי וגיא בן השש. רונן הוא עצמאי, בעלים של עסק להוצאה לפועל, זכיין של המדינה ברשות האכיפה והגבייה. גם ליאת עובדת בחברה, "עושה הכל, בעיקר הנהלת חשבונות וגם את כל מה שקשור לביורוקרטיה וניירת". ניסיון לברר איך האחים שלה מתמודדים עם אחות שהיא מגנט עוצמתי של תשומת לב מגלה שהצטיינות היא מחלה משפחתית.
"איתי לקח עכשיו מקום ראשון בישראל בטניס עד גיל 12", מספר רונן.
אתם דוחקים בילדים למצות את הפוטנציאל?
"אנחנו נותנים להם את הפלטפורמה הכי טובה להצליח ולהגיע הכי רחוק שאפשר, מה שהוא יעשה עם זה תלוי בו. כל יום אני עוזב את המשרד בשתיים, לוקח אותו לתל־אביב לטניס, חוזר למשרד, עובד כמה שעות, חוזר אחרי כמה שעות ומחזיר אותו הביתה. מעבר לארבע שעות טניס ביום יש לו גם פעמיים בשבוע קיקבוקסינג, שלוש פעמים פילאטיס פה בבית, ועיסוי ספורט פעם בשבוע. ואני הנהג. אבל בתחרויות אני לא מסוגל לעמוד".
למה?
"הייתי בתחרויות, יש היסטריה מטורפת של הורים, שמסכן הילד, איך הוא יכול לשחק טניס כשהאבא מאחורה עומד ומקלל אותו, 'מה אתה עושה? יא אידיוט, יא מטומטם', במקרה הטוב, והילד גמור ולא יכול לשחק. לפעמים הוא מקלל גם את הילד השני. במקרה הרע יש מכות בין ההורים. וראיתי את זה גם באודישנים. אנחנו לא כאלה. הוא משגע אותי ואומר לי, 'אני רוצה לשחק בווימבלדון'. אמרתי למאמן, 'למה לנו אין ג'וקוביץ'? סרביה מדינה קטנה'. הוא הסביר לי למה ואמרתי 'אני מוכן ליישם, אני רוצה לייצר את ג'וקוביץ' הבא'".
נשמע תובעני. איך נראה יום של עדי?
"שלשום יצאנו בתשע בבוקר" נאנחת אמא ביטי, "היינו ברדיו, משם להופעה, עד שהגענו הביתה היה שבע בערב. היא קבעה סשן הקלטות בשמונה וחצי בערב אחרי שכל היום הייתי איתה על הכביש. אמרתי לה שאין מצב, היא הקימה את אבא שלה שייקח אותה לרחובות. הוא חזר בחצות כי הוא לא יכול היה לחכות יותר. היא חזרה בשלוש לפנות בוקר עם הכותב".
עדי: "יש סטודיו לריקוד פעמיים־שלוש בשבוע, חזרות, פיתוח קול, דיבוב, הקלטות, צילומים לקליפים, עריכות, הופעה בתוכניות רדיו, תוכניות בוקר. לפעמים זה להישאר ערה עד מאוחר בלילה ולקום מוקדם מאוד בבוקר. אם זו תקופה עמוסה אז אני יכולה לפספס שבועיים של בית ספר וזה כבר קשה להשלים. לפעמים אני חוזרת אחרי יום בו הופעתי, או הייתי בדיבוב או בצילומים, קרעתי את התחת ועכשיו אני צריכה לשבת ללמוד עד שלוש בלילה, חורשת, הולכת לישון וקמה בשש, כי אם אני לא אקבל מעל 90 במבחן אין לי הופעה ולא דיבוב ולא כלום".
אמא: "מתחת ל־80 אני מתחילה לקצץ שעות של עבודה, בדיבוב, בהופעות, כי זה אומר שאין לה מספיק זמן".
זה כבר קרה?
עדי: "לא. כי אני היסטרית, ממוצע 94. אני לא צריכה אותה שתשב לי על הווריד, אני אישית עם עצמי לא מסוגלת לקבל ציון נמוך. אני חננה רצח".
השכנה ממול
התחרות עם נועה קירל, הפה הגדול של רוברטו והמנהל שמסביר למה שתיהן מוצר שחייב להכניס כסף ולשדר סקס, גם בגיל 15
את המגרש הספציפי של כוכבנית פופ בת 15 ביטי חולקת עם נערה אחרת, נועה קירל. ביטי נתפסת כבת השכן, קירל הפרובוקטיבית. ביטי היא הבריטני ספירס הבתולית, קירל היא השאקירה הסקסית. כמובן שמדובר בדימוי תקשורתי שיצרו האנשים שאחראים לניהול, המיתוג והאריזה שלהן. מישהו כמו טל הנדלסמן למשל. הנדלסמן הוא במאי וכוריאוגרף מוביל בתעשיית ההיפ־הופ, עם עבר ב'אקס פקטור', 'כוכב נולד', 'נולד לרקוד', 'רוקדים עם כוכבים' אשר משמש כיום כמנהלה האישי של ביטי והאחראי לכוריאוגרפיה והבימוי האמנותי. זאת לאחר שחצה את הקווים מהמחנה של קירל לפני ארבעה חודשים.
"אני יצרתי את נועה", הוא טוען. "היא הייתה תלמידה שלי מגיל עשר בבית ספר לריקוד. בניתי אותה – שיעורי ריקוד, עבודה מול מצלמה, איך להציג את עצמה, עם נועה לא היה צריך יותר מדי כי היא גם ככה נוטפת סקס והיינו צריכים רק לעדן אותה".
מה זה אומר 'נוטפת סקס'? היא ילדה בת 15.
"היא רקדנית מלידה, והיא באופי שלה מאוד סקסית, משדרת פרובוקציה, גם מחוץ לקליפ. יש לה את זה, זה מה שהיא מציגה".
אחרי קליפ ראשון וקמפיין לדיאודורנט לצד כוכבת נוער מנוסה יותר בדמות אליענה תדהר, רוברטו בן־שושן הריח את הפוטנציאל, עשה מהלך והפך למנהלה של קירל.
"ואז החלטנו שאי־אפשר להתעלם מהלוק של נועה וצריך לתת בראש. ההורים רצו לעדן את זה, זה היה קצת מוגזם, וגם אני, אבל רוברטו אוהב פרובוקציה אז הלכנו על זה ויצרנו את 'קילר' שהיה טירוף".
בן־שושן והנדלסמן לא הסתדרו והאחרון נפלט מהכוורת של קירל לפני ארבעה חודשים. שבוע אחר כך הוא כבר קיבל טלפון מהמתחרים.
"אבא של עדי שאל אם אני מעוניין להיכנס לתמונה. אמרתי שמאוד, אבל אני רוצה לשנות את הקו של עדי ולהביא אותה קצת יותר בוגרת, יותר סקסית ולא ילדותית - מה שהנוער מחפש לראות. די, עברנו את 'בית ספר למוסיקה', היא כבר לא לילדים בני חמש עד 11, צריך לעלות למעלה, להביא חומר שיהיה אפשר להשמיע במועדונים, שיעשו עליו מיקסים. עכשיו היא פונה לקהל בוגר ויש לה מתחרה טובה. שתיהן היום היחידות שמחזיקות את הנוער בגיל הזה, משדרות מה שצריך לשדר כפופ סטאר. במשך שנים בני נוער העריצו כוכבות חו"ל כי לא היו כאלה בישראל. רצינו לייצר מושאי הערצה ופתאום אתה רואה אהדה מטורפת. הן רוצחות את הבמות, הופעות, פסטיבלים, הצלחנו".
הן ילדות בנות 15.
"כולן התחילו בגיל הזה, גם ריהאנה וביונסה. אתה לא יכול להגיד, 'החומר הזה הוא מ־18 פלוס', יש את הלוק, הכישרון, היכולות, וואלה, המוצר עובד".
זה ילדה, לא מוצר.
"נכון שזה ילדה, זה בן אדם, אבל מעבר לאישיות והחיבור והמשפחה, אתה צריך לייצר משהו שעובד, שמכניס כסף. אם היא מביאה קהל מעריצים ומצליחה לספק למפרסמים את האהדה שהם צריכים זה אומר שהמוצר הצליח. הורים לא יכולים להגיד לילד מה לעשות כי בלילה הוא פותח את הטלפון ונכנס לאינסטגרם וליוטיוב, אז אם אי־אפשר להתנגד לזה לפחות שישדר מה שצריך. חייב להיות סקס אפיל - זו זמרת פופ. אין חיה אחרת, לא פה ולא בעולם. אנחנו לא עושים פורנוגרפיה, היא עם טייץ וטי שירט. עדי, להבדיל מנועה, לא פרובוקטורית. לא משנה מה תעשה - אין לה את ההבעות פנים עם השפתיים כמו שיש לנועה. ההורים אוכלים את זה, הם יותר אוהבים את עדי מאשר את נועה, וזה עוזר".
עוד דבר שעוזר זה רעש תקשורתי, בעיקר ריב, בעיקר כששתי המובילות של התעשייה הזו מתנגשות אחת בשנייה, והסיפור הבא ממחיש איך זה עובד: בשבוע שעבר הוצג בתוכנית של גיא פינס מעין קרב מאחורי הקלעים בסגנון עפרה חזה־ירדנה ארזי בין ביטי וקירל.
בן־שושן לוקח על עצמו את תפקיד הפה הגדול: "ההשוואה ביניהן עושה עוול בעיקר לעדי. נועה קירל היא זמרת פרפורמרית מהזן הבינלאומי, כמו ביונסה בתחילת דרכה. זה כמו להשוות אריה לחתולה סיאמית רק בגלל ששניהם נחשבים לחתולים"!
כשביטי שומעת את דבריו היא שולפת ציפורניים. "זה לא כל כך בוגר בעיניי. שתינו ילדות. זה בסדר שתרצה להגדיל את המיוצגת שלך, אבל זה לא יפה לנסות להקטין את השנייה. אדם בן 40 פלוס, להקטין ילדה בת 15?"
"אני באמת לא מתרגש מזה", מוסיף אבא של עדי, "הוא איש מקצוע שלא מעניין אותו כלום וזה בסדר. הוא לא הביא לעצמו כבוד גדול באמירה הזו. זה תרגיל בשקל וחצי".
הנדלסמן מסכים: "אין ריב ולא היה ריב. זה רוברטו, הוא אוהב לעשות רעש בתקשורת – 'קרב חתולות', אבל זה חלק מהעבודה, זה טוב שיש תחרות".
"במהלך הכתבה נאמר שאסרו עליה להתראיין לגביי", מוסיפה עדי. "עליי לא אוסרים לדבר על כלום. אני חושבת שהסביבה שלה יוצרת את הקרב הזה. הייתי הילדה הראשונה שיצאה עם שירי פופ והיה ברור לנו מההתחלה שיגיעו עוד זמרות ואנחנו מברכים על כל אחת שתבוא. לא מזמן פגשתי אותה בהופעה. הכל היה סבבה ונחמד, הייתי בלי טלפון והיא רשמה את המספר שלי ושלחה לי אחרי זה הודעה, "הי, מהממת", שאשמור את המספר שלה ושלחתי לה את המספר שלי. אין לי שום דבר נגדה. היא מוכשרת ושיהיה לה בהצלחה".
מה אתם חושבים על הקליפים שלה?
"אצלי זה לא היה עובר", אומר אבא ביטי, ועדי מוסיפה, "זה סבבה, אבל טיפה יותר מדי. היא ילדה יפה ששרה ורוקדת מעולה, אבל לדעתי זה קצת עבר את גבול הטעם הטוב".
לפנייה לכתב/ת 
