בְּרָגִיל, אָדָם הוֹלֵךְ, רַגְלָיו מוֹלִיכוֹת אוֹתוֹ

וּפָנָיו לְפָנָיו. אוֹתְךָ רָאִיתִי הוֹלֵךְ,

מַחְשְׁבוֹתֶיךָ מוֹלִיכוֹת אוֹתְךָ, פָנֶיךָ

מִתַּחְתֶּיךָ וְעֵינֶיךָ אֵינָן מוֹנוֹת אֶת

הַמִּרְצָפוֹת, גַּם לֹֹא אֶת צֵל הָעַמּוּדִים

הַלֹֹּא נִרְאֶה בְּדַרְכְּךָ לַסִּפְרִיָה הַלְּאֻמִּית,

מְשֻקָּע בְּשַׁקְלָיא וְטַרְיָא סַבוּךְ שֶׁהוּא כֻּלּוֹ

שֶׁלְּךָ. אוּלַי אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַגֻּלְגֹּלֶת

שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְאוֹמֵר לָהּ דְּבָרִים.

אֲפִלּוּ הָרוּחַ אֵינָהּ מַצְלִיחָה לְהַטּוֹת

מַחְשָׁבוֹת. הֶבֶל הַקֹּר. צַוָּארְךָ הַכָּפוּף,

הֶחַבּוּשׁ בְּצָעִיף, חָבוּי בְּדַשׁ מְעִילְךָ

הַמּוּרָם, אָפֹר וְדָהוּי. תִּיקְךָ הֶעָמוּס מִדַּי

מַטֶּה אוֹתְךָ מְעַט מַטָּה וְיָמִינָה. חוּם

הָיָה הַתִּיק וְגַם בּוֹ פָּשָׁה כְּבָר הָאָפֹר.

אָפֹר הַיּוֹם. אָפֹר הַמְּעִיל. אָפֹר הַחֹמֶר

הַתָּחוּב בִּסְמִיכוּת מַדְאִיגָה בֵּין עַצְמוֹת

גֻּלְגָּלְתְּךָ וְאִם תָרִים אֶת רֹאשְׁךָ — יִפְקַע

עַד לַשָּׁמַיִם בִּצְרָחָה:

"אָמַרְתִּי לָכֶם".

מתוך: כתב העת לשירה "כרמל" 18