"העולם לא בנוי כדי שזוגיות תעבוד"

מתיו מקונוהיי הוא אדם מאוד פיזי. הוא מרבה לגעת. זה בא לביטוי בתפקידים שלו על המסך וגם בפגישתנו במסעדה יוקרתית המשקיפה על מעגן היאכטות של עיר הנופש הצרפתית קאן. "חשוב לי להיות קרוב לאנשים, וגם שיהיה להם נוח איתי", הוא אומר לי. "חשובה לי האינטימיות הגופנית, כחבר, כמאהב, כזר. אחד הדברים שאני הכי נהנה מהם הוא תנועה, ואני מנסה להיות כמה שיותר מחובר לגוף. תנועה זה חלק ממני, זה בבסיס שלי", מכריז השחקן שנבחר על ידי המגזין "פיפל" ל"גבר הכי סקסי בעולם", ואחת ההופעות הזכורות שלו על המסך היא של חשפן.

טריילר לסרט החדש  "לשיר" בדיבובו של מתיו

לפני שנתיים זכה מתיו מקונוהיי באוסקר. זה קרה אחרי שבמשך שנים הופיע בקומדיות רומנטיות מטופשות, כיכב במדורי הרכילות ונהג להשיל את החולצה שלו בכל הזדמנות בחיים ועל המסך — מה שהפך לסימן היכר ומושא לבדיחות ופארודיות. ואז חל המהפך: מקונוהיי לוהק לסרט "מועדון הלקוחות של דאלאס" לתפקיד של חולה איידס, הוריד עשרות קילוגרמים ממשקלו וזכה בצדק בפסלון כשהוא גובר על יריבים כמו ליאונרדו דיקפריו.

אבל מאז האוסקר הקריירה הקולנועית של מקונוהיי מדשדשת משהו. שני הסרטים האחרונים שלו כשלו בצורה גורפת: "מדינת ג'ונס החופשית" הכניס בקופות באמריקה רק 21 מיליון דולר והוכרז כפלופ, מאחר שתקציבו עמד על 50 מיליון. וזה עוד כלום לעומת הסרט "ים של עצים" שהוצג בתחרות הרשמית בפסטיבל קאן. כבר הרבה שנים שסרט לא התקבל בפסטיבל בכזאת עוינות. שריקות הבוז וצחוקי הלעג עדיין מהדהדים באוזניי. ב"ים של עצים" המתפייט והקיטשי מקונוהיי מגלם אמריקאי שיוצא לסיים את חייו ב"יער המתאבדים", למרגלות הר פיג'י. לסרט, שעוסק בגסיסה, מוות ואובדן, אחראי במאי נחשב ומעוטר — גאס ואן סנט ("סיפורו של וויל האנטינג"), אבל זה לא עזר ליצירה, שחטפה מהלומות קשות. "אהבתי דווקא את העבודה על הסרט", הוא אומר, "ואני שמח שניתנת לי הזדמנות להגן עליו. מבחינתי, לכל אחד כמובן יש זכות לשרוק בוז, בדיוק כמו שלכל אחד יש זכות להחמיא ולהריע".

האם כישלון שני הסרטים האחרונים מעיד שגם מקונוהיי הצטרף לרשימת הכוכבים שסובלים מ"קללת האוסקר"? האם גם הוא הצטרף לקבוצה המפוקפקת (ראו בוקסה) של שחקנים שזכייה באוסקר דפקה להם את הקריירה? שאלה טובה. תשובה מדויקת יותר על עתיד הקריירה של מקונוהיי נקבל כנראה כשסרטו הבא, "גולד", על שני גברים המחפשים זהב ביערות אינדונזיה, ייצא למסכים.

לא קל להיות נשוי, כיף להיות אבא. מקונוהיי | צילום: גטי אימג'ס

בינתיים, עושה רושם שמקונוהיי החליט להגביר את קצב ההופעות הפומביות שלו. תחילה הוא נראה עם רעייתו הברזילאית, קמילה אלבס, צופה במשחקי הכדורעף באולימפיאדת ריו ומעודד בבריכת השחייה את מייקל פלפס, כולל צילום משותף של שניהם. כאשר ספורטאים אמריקאים התחרו בברזילאים, גם ביציע מקונוהיי ואלבס הפכו ליריבים. אחרי שחזרו מריו, מקונוהיי הפגין נוכחות גם בפרמיירה החגיגית שנערכה בהוליווד לסרט האנימציה "קובו, אגדה של סמוראי". כן, אחרי שני הכישלונות האחרונים, מקונוהיי לקח הפוגה קלה לטובת תפקיד דיבוב של חיפושית בסרט הקיץ לילדים שעולה בסופ"ש למסכים גם בישראל. "זאת הפעם הראשונה שאני תורם את קולי לסרט אנימציה", אומר מקונוהיי. "חיפשתי במשך שנים סרט ראוי עד שמצאתי את 'קובו'. ב־15 השנה האחרונות לא עשיתי כמעט סרטים ידידותיים לילדים, אז זה נחמד לעשות סרט שגם הילדים שלי יוכלו לצפות בו. פשוט הגיע הזמן. כדי לבדוק את התסריט הקראתי אותו לילדים לפני השינה ובחנתי אם הוא מפחיד או מצחיק אותם. העלילה הצליחה לרגש גם אותי. הסיפור מאוד עוצמתי. הילדים ראו את הסרט ומאוד אהבו אותו. היה לי סוף שבוע לוהט בבית".

היורש של פול ניומן

מקונוהיי, 46, נולד בטקסס למשפחה ממוצא אירי. אביו, שחקן פוטבול בדימוס, היה בעל תחנת דלק ועבד בתעשיית הנפט המקומית. אמו הייתה גננת. הוריו התגרשו ומאז הספיקו להתחתן ולהתגרש כמה פעמים. בראשית שנות ה־90 מקונוהיי עבר לקליפורניה במטרה להפוך לשחקן ועשה את הפריצה הגדולה שלו בסרט "עת להרוג", העיבוד המצליח לרב המכר של ג'ון גרישם. הוא סומן מיד כהבטחה גדולה, ואפילו הוזכר כיורשם של פול ניומן, רוברט רדפורד ומרלון ברנדו.

מאז אותה פריצה מקונוהיי לא מפסיק לעבוד, אבל הוא לא הצליח למצב את עצמו על התפר שבין קופתיות לאיכותיות כמו בראד פיט או ליאונרדו דיקפריו, ובחר להשתעשע בעיקר עם תפקידים קלילים, עובדה שפגעה קשות בדימוי שלו.

מעריץ שלו. מקונוהיי עם מייקל פלפס בריו

גם הרווקות הנצחית שלו לא בדיוק סייעה לתדמיתו. אחד הקוריוזים הגדולים בביוגרפיה שלו היא פרשה שקרתה ב־1999: המשטרה הגיעה לביתו של מקונוהיי בטקסס בעקבות תלונה של שכנים על רעש. השוטרים המופתעים תפסו את מקונוהיי מתופף על תופים בעודו עירום. אחרי שנמצאו סמים בבית, מקונוהיי התנגד למאסר, אבל בסופו של דבר בילה לילה מאחורי הסורגים. "נשארתי קול לגמרי באותו לילה", הוא משחזר. "קישקשתי עם החברים לתא והשתחררתי".

השם של מקונוהיי נקשר בלא מעט כוכבות, ביניהן סנדרה בולוק, פנלופה קרוז וג'נט ג'קסון (לטענתו הם היו רק ידידים). אבל מקונוהיי, שמגדיר את עצמו כ"קאובוי למחצה", העדיף שלא למסד את מערכות היחסים שלו וחלק את ביתו עם כלבת לברדור בשם "מיס האד". "אהבה של לברדור זה משהו מיוחד, אתה יכול לבעוט בה אלף פעמים והיא תחזור ותגיד: 'לא התכוונת, נכון? בוא תלטף ותנשק אותי'". בכלל, הצהובונים השתעשעו במשך שנים בשמועות שמקונוהיי בכלל מעדיף גברים, ושהפרשיות שלו עם שחקניות היוו למעשה סיפור כיסוי. "אני הטרוסקסואל, ואני בסדר גמור עם זה", הצהיר מקונוהיי מעל דפי ירחון הגייז "אדבוקט" והכחיש את הטענות. "יש לי חברים טובים שהם הומואים, ויש לי מעריצים הומואים, ואני בעד סובלנות. כל אחד צריך לעשות מה שטוב לו ולהיות הוא עצמו".

לא לזייף עם הילדים

ב־2006 הכיר מקונוהיי דוגמנית ומנחת טלוויזיה ברזילאית בשם קמילה אלבס, ושם קץ סופית לשמועות. בני הזוג הביאו לעולם שלושה ילדים, שני בנים ובת, אבל רק ב־2012 נישאו באופן רשמי. "מערכת יחסים רומנטית היא לא הדבר הכי קל בעולם", אומר מקונוהיי. "יש הרבה דברים שהורסים אותה, וצריך לעבוד כל הזמן. העולם לא בנוי כדי שזוגיות תעבוד. אנשים מתחתנים ומתגרשים".

"היא נפלאה". עם האישה, קמילה אלבס | צילום: גטי אימג'ס

אז מה קרה שבסוף החלטת להתחתן, ועוד אחרי שעשיתם שלושה ילדים?

"כי החלטתי שאני רוצה לבלות את שארית חיי עם האישה הנפלאה הזו, והצעתי לה נישואים".

כרעת על הברכיים?

"עשיתי את כל מה שצריך, ואז קמילה אמרה כן".

צילום: גטי אימג'ס

 מקונוהיי מעיד שזה כיף גדול מבחינתו להיות אבא. "צריך לדבר עם ילד בגובה העיניים, גם תינוקות יודעים מתי אתה מזויף. דבר איתם על דברים ברמה שלהם, אבל תתייחס אליהם כאילו הם מבוגרים. אבהות היא דבר נפלא. ילדים טובים זה המורשת הכי טובה שאדם יכול להשאיר אחריו". •

קללת האוסקר

האם מתיו מקונוהיי בדרך להצטרף לרשימה ארוכה של שחקנים שהקריירה שלהם דעכה דווקא אחרי הזכייה באוסקר?

"קללת האוסקר" הוא מושג המתייחס לשני דברים שונים: האחד בתחום הרומנטי — מחקר שפורסם ב־2011 טען ש־60 אחוז מהשחקניות שזכו בפרס השחקנית הטובה ביותר התגרשו לאחר מכן. השני מתייחס לתחום המקצועי. את המושג טבעה השחקנית המנוחה מורין סטייפלטון, שזכתה ב־1982 באוסקר לשחקנית המשנה הודות להופעתה בסרט "אדומים". לדבריה, אחרי הזכייה היא ישבה בבית במשך שנה, ולא קיבלה אף הצעה. "קללת האוסקר" פקדה בעיקר שחקניות שזכו באוסקר על תפקיד משנה ומיד לאחר מכן הקריירה שלהן דעכה. רשימה חלקית:

ג'ניפר קונלי (שגרפה את הפסלון ב-2002 הודות ל"נפלאות התבונה"), קתרין זיטה־ג'ונס (שניצחה ב־2003 עם "שיקגו") ומירה סורבינו (המנצחת של 1996 עם "אפרודיטה הקטנה"), שנעלמה לגמרי ותיזכר בעיקר כאקסית של קוונטין טרנטינו.

הקללה לא פוסחת ולא חסה גם על הגברים בהוליווד. תשאלו את פ. מארי אברהם (השחקן הטוב ביותר ב־1985 עם "אמדאוס"), קיובה גודינג ג'וניור (שחקן המשנה הטוב ביותר ב"ג'רי מגווייר" ב־1997) ואדריאן ברודי (בחירות אומללות וסרטים גרועים מאז שגרף את תואר השחקן המצטיין עם "הפסנתרן" ב־2003). המחמירים הוסיפו אפילו את קווין ספייסי לרשימה, שאחרי שתי זכיות ("החשוד המיידי" ב־1996, "אמריקן ביוטי" ב־2000) הופיע בעיקר בסרטים כושלים/זניחים/סתמיים, עד שהסיר את הקללה בזכות התפקיד בסדרה "בית הקלפים".