yed300250
הכי מטוקבקות
    אירה ריסנזון אתמול. "עבודה בלי הפסקה כדי שזה ייראה קליל"
    המוסף לשבת • 18.08.2016
    התעמלות או למות
    מחר, אחרי שנה של הישגים עולמיים ובצל פרשת המאמנת אירה ויגדורצ'יק, תעלה נבחרת ההתעמלות האמנותית על השטיח בריו, ותנסה לעמוד בציפיות להשיג עוד מדליה אולימפית לישראל. המתעמלות קטיה פיסצקי ואירה ריסנזון, שעמדו במבחן דומה באולימפיאדות אתונה ובייג'ינג, מספרות על משטר האימונים התובעני בענף, מחזיקות אצבעות ליורשות שלהן, ומתארות את היחסים המורכבים עם ויגדורצ'יק
    ליאת בר סתו

    הקהל באולם הספורט של המכון לטכנולוגיה של בייג'ינג היה מתוח. קריאות "אל אל ישראל" עלו מהיציעים בזמן שאל שטיח התחרות עלו בסנכרון מופתי חמש המתעמלות, לבושות בגדים נוצצים בגוונים של כתום, שחור וכסוף, דגל ישראל קטן מודבק על זרוע שמאל, מוכנות להתחיל בתרגיל החבלים.

     

    עד לאותו רגע, נבחרת התעמלות אמנותית ישראלית באולימפיאדה נראתה כמו חלום רחוק. אבל לא רק שחמישיית הנשים הפתיעה עם ההעפלה לבייג'ינג, הן הגיעו לגמר ודורגו במקום השישי באולימפיאדה - מהדירוגים הגבוהים ביותר שידעה נבחרת ישראלית במשחקים האולימפיים. "כל האימונים, כל הבכי וכל הכאבים היו שווים את זה", אמרה אז קפטנית הקבוצה, קטיה פיסצקי.

     

    ההישג המדהים לא עבר בלי דרמות. רק כמה חודשים לפני פתיחת המשחקים האולימפיים ב־2008 התעוררה סערה בנבחרת הישראלית לאחר שפורסם כי אחת המאמנות, נטשה אסמולוב, הכתה את פיסצקי - פרסום שגרר סדרה של תלונות מצד חברות הנבחרת על התנאים הקשים שבהם הן מתאמנות, שהובילו, בסופו של דבר, להתפטרותה של אסמולוב. כמה חודשים לאחר מכן אירע פיצוץ נוסף כאשר חברה אחרת בנבחרת הקבוצתית טענה שהמאמנת אירה ויגדורצ'יק "התעללה בנו נפשית עם צעקות והעלבות עד שכולנו בכינו" במהלך אימון, ולא שיחררה אותן בזמן לארוחת הערב.

     

    כשפיסצקי נשאלת על התקריות היא מביעה חוסר שביעות רצון, מספרת שלא היא זו שעמדה מאחורי הפרסומים אז ומסרבת להמשיך לדון בנושא. "זה לא מעניין אף אחד. מה שמשנה זה אם את מביאה תוצאות או לא".

     

    אירה ריסנזון באולימפיאדת בייג'ינג
    אירה ריסנזון באולימפיאדת בייג'ינג

     

    מחר בריו תעלה נבחרת ישראלית נוספת (הכוללת את יקטרינה לבינה, אלונה קושבצקי, אידה מיירין, קרינה ליחבר ויובל פילו) על השטיח ותנסה להתעלות על ההישג של הנבחרת מבייג'ינג בשני תרגילים עם אלות, סרטים וחישוקים. אחרי סדרה של הישגים שכללו מדליית כסף בתחרות גביע האתגר בבאקו בחודש שעבר ושלוש מדליות באליפות אירופה, בהן מדליית זהב שבה זכו לפני חודשיים, סומנה הנבחרת כאחת המועמדות הבולטות למדליה בקרב המשלחת הישראלית לאולימפיאדה. נוסף על הנבחרת, היום תתחרה בתרגיל האישי גם המתעמלת האמנותית נטע ריבקין, שהגיעה למקום השביעי בגמר הקרב־רב באולימפיאדת לונדון ב־2012 ונשאה את דגל המשלחת הישראלית בטקס הפתיחה בריו.

     

    אלא שכמיטב המסורת, גם הדרך לאולימפיאדה הזו לא עברה בלי דרמות. לפני כחודש פורסם כי ויגדורצ'יק, כיום המאמנת הראשית של הנבחרת ואחד הטיפוסים הצבעוניים והמסקרנים ביותר בענף ההתעמלות, בעטה, לכאורה, במתעמלת יקטרינה לבינה במהלך החימום לפני תחרות גביע העולם בקאזאן. ועדה מיוחדת שמינה איגוד ההתעמלות החליטה שלא לפגוע בשגרת האימונים של הנבחרת סמוך כל כך למשחקים האולימפיים וקבעה כי ויגדורצ'יק תמשיך לאמן את הבנות, אך תימנע ממגע ישיר ופיזי איתן. טענות מצד מקורבים לוויגדורצ'יק גורסות כי מדובר בעלילה שמקורה בסכסוך עתיק יומין בין מועדוני הספורט והמאמנות בענף.

     

    לכולם יש מטרה

     

    "אני לא רוצה לקחת צד, אבל המאמנת הזו הביאה אותן לתוצאות", אומרת פיסצקי. "אם ירחיקו את אירה אולי התוצאות יירדו? גם זה סיכון. לכולם יש מטרה וכולם בוחרים להיות שם. בלי כוח פנימי אף אחד לא יכול להגיע לאיפה שהוא נמצא. יש תוצאות, והכי חשוב שהבנות בסדר. אם תהיה מדליה - ישכחו את כל מה שהיה".

     

    קטיה פיסצקי אתמול. "כל דבר הכי קטן יכול  להפוך את הראש"
    קטיה פיסצקי אתמול. "כל דבר הכי קטן יכול להפוך את הראש"

     

    את המתעמלות שיעלו מחר על המשטח בריו פיסצקי מכירה בעיקר מהתחרויות. "הן מאוד חמודות ועובדות מאוד־מאוד קשה", היא מספרת. "באליפות אירופה הן היו מעולות, אבל האולימפיאדה זה משהו אחר. באליפות יש דירוג לכל תרגיל בנפרד וגם ניקוד כללי, ובאולימפיאדה יש רק כללי, והתחרות היא לא רק מול אירופה אלא גם מול סין וארה"ב. הן בטח לחוצות מאוד עכשיו בגלל הציפייה הגדולה שיש מהן, ואני מאחלת להן הצלחה כי יכולה להיות מדליה. זה תמיד מלחיץ כשמצפים וזה לא קורה, אז אנחנו מצפים אבל בלב. לגבי נטע ריבקין, זו כבר האולימפיאדה השלישית שלה, אבל אצלה הקרב כבר הרבה יותר קשה מהקבוצתי כי שם עולות מולה ממש האלופות של האלופות".

     

    פיסצקי (30) הייתה בת 22 באותו הישג היסטורי בבייג'ינג, כקפטן הנבחרת, כשמאחוריה כבר הופעה אולימפית אחת באתונה בתרגיל אישי, ארבע שנים קודם לכן. היא נולדה באוקראינה ואת המזרן גילתה בגיל 6. "זה מאוחר יחסית", היא צוחקת. "אנשים מתחילים להתאמן בגיל 4 בדרך כלל". את רוב ילדותה בילתה בפנימייה של ספורטאים מצטיינים, אותה עזבה כשעלתה לארץ בגיל 15. בישראל הצטרפה למועדון הספורט פתח־תקווה, ובתוך פחות משנה כבר הגיעה לנבחרת ישראל.

     

    "משטר האימונים באוקראינה ובישראל די דומה, אולי כי המאמנות פה הן כולן מאוקראינה או רוסיה", היא מספרת. "זה ענף שיש בו דברים שאולי נראים קצת מוזרים למי שמסתכל מהצד, אבל לנו זה הכל ברור ונורמלי. זה לקום בבוקר לאימון ראשון של מכשירים וריצה, בדרך כלל יחפות בדשא, הכל מסביב ירוק ונחמד. אחרי זה בבריכה. אחרי הבריכה ארוחת בוקר. האימון המרכזי של היום - אימון של ארבע־חמש שעות שמתחיל בבלט וממשיך עם המאמנת. ארוחת צהריים שאחריה יש זמן לטיפולים: פיזיותרפיה, פסיכולוג שעוזר להתמודד עם הלחץ. אחרי זה אימון ערב. תמיד קשה, תמיד למישהי כואב משהו. פעם אחת, לפני אליפות העולם, לאחת הבנות היה שבר מאמץ דרגה שלוש".

     

    "זה מהענפים הכי יפים שיש בספורט, אבל הוא גם קשה בכל כך הרבה מובנים", אומרת אירה ריסנזון (28), שייצגה את ישראל באולימפיאדת בייג'ינג בתרגיל האישי. "זה דורש ממך אקרובטיקה, כוח, קואורדינציה, יופי - הכל ביחד. אומרים שאת צריכה להיות דוגמנית על הבמה ולחייך כל הזמן. זו עבודה בלי הפסקה של שמונה שעות ביום כדי שזה ייראה כל כך קליל. הייתי ישנה בשפגטים, מצחצחת שיניים עם פוינט ברגליים. יש גם המון עבודה מנטלית, מקשים עלייך כדי שתלמדי להתמודד עם זה. היו ימים שהמאמנת הייתה סוגרת לי את העיניים באימון, מכניסה אותי לסיטואציות הכי קיצוניות שיש".

     

    קטיה פיסצקי באולימפיאדת אתונה
    קטיה פיסצקי באולימפיאדת אתונה

     

    "בהתעמלות חייב להיות מצב מכני שהכל יצא אותו דבר, לא משנה מה קורה מסביב, לא משנה מה מצב הרוח שלך", מוסיפה פיסצקי. "מתאמנת צריכה להיות כמו רובוט בלי חששות, לעשות וזהו. אז מכינים לכל סיטואציה, שלא משנה מה קורה - את עושה מה שהתאמנת עליו. נניח שבאימונים פתאום כיבו לנו את האור, הפסיקו לנו את המוזיקה באמצע, או זרקו דברים על המשטח. בכל מקרה חייבים להמשיך, כי כל טעות או עצירה זו פגיעה בניקוד. עושים מאה פעם אותו דבר".

     

    זה נשמע נורא מתסכל וסיזיפי.

     

    "נכון. אבל אם רוצים להיות הכי טובים - זה חובה. לכל אחד יש רגעים שהוא רוצה להפסיק, להגיד די. אבל נחים, אוכלים וממשיכים. עבדת כל כך קשה להגיע למקום שהגעת, אז עכשיו להפסיק?"

     

    ללו"ז האימונים הצפוף מצטרף גם משטר תזונה קפדני. "יש בנות שאין להן גנטיקה של גוף מלא, אז הן אוכלות יותר, ויש כאלה שצריכות להוריד אז הן משקיעות בתזונה יותר ואוכלות פחות. אנחנו אוכלות שתי ארוחות בריאות ביום ובערב פחות, אולי יוגורט ומשהו קטן. בענף תמיד יש בעיה עם סוגיית המשקל, כי לא כל הבנות רזות. אלו שרוצות להצליח עובדות יותר קשה".

     

    השיגה תוצאות. ויגדורצ'יק
    השיגה תוצאות. ויגדורצ'יק

     

    איך הקושי משפיע על הדינמיקה הקבוצתית?

     

    "אני חושבת שזה מאוד אינדיבידואלי, אבל לי היה יותר קל בקבוצתי. יש עם מי לדבר. כשאת לבד, את כל הזמן עם עצמך וזה מחרפן לפעמים. נכון שהיה לי קצת קשה בהתחלה לוותר על האגו, כי הכירו אותי כקטיה פיסצקי מהאולימפיאדה והפכתי להיות אחת מתוך קבוצה, אבל בסופו של דבר זה כולנו ביחד למען אותה מטרה".

     

    התגשמות חלום

     

    פיסצקי הגיעה לאולימפיאדה הראשונה שלה באתונה בגיל 18, וריסנזון הייתה בת 19 כשהתחרתה לראשונה במשחקים האולימפיים בבייג'ינג.

     

    "חלמתי על זה מגיל קטן, וכשיש מטרה את מוכנה לעשות הכל בשביל להשיג אותה. להגיע לשם היה התגשמות חלום. הכל היה כל כך יפה ומושקע. האווירה באצטדיון, כשכל קבוצה נכנסת עם הדגל והמדים שלה, הייתה מדהימה", מספרת פיסצקי, שלמרות המאמצים סיימה את התחרות רק במקום ה־16. "רציתי להגיע לגמר, אבל זה לא יצא. כשאת שם את כל כך בלחץ וכל דבר הכי קטן יכול להפוך את הראש. כשסיימתי את התרגיל המאמנת שלי, נטשה אסמולוב, אמרה שהיא מרוצה מהביצוע שלי. לשמוע דבר כזה זה מאוד חשוב כי רוב הזמן את רק שומעת מהמאמנת מה לא בסדר ומה צריך לתקן. אבל ככה זה, כשרוצים שהכל יהיה מושלם צריך לעבוד קשה ומחפשים אפילו את הדברים הכי קטנים, מאיך הראש ועד אצבע שלא במקום".

     

    "כשהגעתי עם אירה ויגדורצ'יק לכפר האולימפי בפעם הראשונה בכלל לא הבנתי איפה אני נמצאת", מספרת ריסנזון. "אבל היא לא נתנה לי להרגיש שקורה פה משהו גדול, היא ישר שלחה אותי לאימון, ארוחת ערב - שזה בעצם מלפפון וחסה - ולישון. רק אחרי התחרות פתאום הבנתי איזה הישג עשיתי. הייתי בת 19 והתחריתי באישי, זה אומר שכל המתח והלחץ עלייך. אין בנות איתך על המשטח, ואם משהו נופל מסתכלים רק עלייך. בגלל זה גם באימונים אירה שמה עליי יותר עין, וגם על רחלי (ויגדורצ'יק, בתה של המאמנת וחברת נבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית - ל.ב.ס). כשאת מתחרה בקבוצתי יש יותר מרווח נשימה".

     

    זה לא מפריע שכל החבר'ה בגיל שלך מבלים, מטיילים, נוסעים להודו, ואת בלוח זמנים של טירונות?

     

    פיסצקי: "הפריע לי, אבל הייתה לי מטרה ורציתי לעשות את זה. להודו אני יכולה לנסוע תמיד, מה זה משנה אם בגיל 18 או בגיל 24. הספורט הזה מאוד תובעני, חוץ ממנו אין לך זמן לכלום. את כל הזמן במשטר, ואם תצאי בערב תקומי עייפה בבוקר, אז לא יוצא. אלה אימונים קשים שבנאדם לא יכול לעשות כל החיים. בגלל זה כולם פורשים בגיל 23־24".

     

    ריסנזון: "אני שמתי הכל בצד, לימודים וחברים והכל. נמצאתי רק באימונים כל הזמן. זו הייתה תקופה לא פשוטה בכלל. היום מתעמלות מקבלות ספונסרים ומכשירים ובגדים, אבל אנחנו היינו שורדות. הכל רק מתוך אהבה לספורט הזה".

     

    ריסנזון הייתה אחת המתעמלות הקרובות ביותר לוויגדורצ'יק במשך שנים, מאז שהייתה בת תשע ועד לפרישתה בגיל 23. תחת הנחייתה של ויגדורצ'יק הגיעה ריסנזון להיות אלופת ישראל שש פעמים ברציפות והייתה לישראלית הראשונה אי־פעם שעלתה לגמר הקרב־רב בהתעמלות אמנותית במשחקים האולימפיים, אותם סיימה במקום התשיעי. כשהתפוצצה הפרשה, היא הייתה מהראשונות לצאת להגנתה של המאמנת בפוסט בפייסבוק, שבו כתבה: "אירה ויגדורצ'יק היא אישה חזקה. היא מאמנת אסרטיבית בעלת כוח רצון ודבקות במטרה... אני מבינה שיש אנשים שהיו רוצים להזיז אותה מתפקידה, אבל אני לא מבינה מאיפה הרוע".

     

    "כשאירה לקחה על עצמה לאמן את הקבוצה אף אחד לא האמין שהיא תצליח אחרי שנים שהיא אימנה את התרגיל האישי", מספרת ריסנזון. "אבל פתאום הן מביאות הישגים, ויש מאמנות שזה צובט להן בתוך הלב. זה הכי מכוער שיש. אירה היא מאמנת קשה ולא פשוטה, אבל תמיד היה לי את הכבוד אליה. בגלל זה הצלחנו ביחד. מאמן מקצועי חייב להיות קשוח ולא יכול להרפות. אפשר להגיד עליה הרבה דברים, אבל אני הייתי איתה 7/24 ואני יודעת שאף פעם לא היו אפילו סימנים שהיא רוצה לעשות לי משהו לא טוב, לא כל שכן להפעיל אלימות".

     

    "כששני אנשים עובדים כל הזמן ביחד, זה הופך להיות משפחה, ויכולים להיות מצבים של חוסר הבנה", אומרת פיסצקי. "יש מצבים של מאמנת או מתעמלת שמתעצבנות. כל כך הרבה שעות ביחד, אי־אפשר לצפות שיהיה רק יופי וכל הכבוד. זה קשור לקטע של החוזק המנטלי. בנאדם יכול להיות מוכן פיזית ולצאת לתחרות ולהפיל הכל כי לא היה מוכן בראש. הקשר עם המאמנת הוא מאוד אינטימי. אם כואב לך משהו, אם מפריע לך משהו, את הולכת אליה".

     

    איך היא הגיבה להישג שלך באולימפיאדה?

     

    "אירה תמיד חושבת כבר הלאה, היא לא חושבת על העכשיו. היא הייתה אומרת שמה שעשית היום זה כבר היסטוריה. היא תמיד בפוקוס, מחושבת, אבל אחרי הגמרים באולימפיאדה היא חיבקה אותי כמו אמא ובכתה לי על הכתף. היה לי מאוד חשוב שהיא תהיה מרוצה. תמיד האמנתי בה שהיא תיתן לי את המקסימום, שהיא לא קשוחה איתי סתם".

     

    שתי המתעמלות הוותיקות מחזיקות אצבעות לנבחרת בתחרות מחר. "אני בקשר עם אירה, ומאמנת גדולה כמו שהיא, היא לא תגיד לי באמת מה הן עוברות, רק שהכל בסדר איתן ושהן יעשו את המקסימום", אומרת ריסנזון. "אבל אני בטוחה שהן מוכנות גם נפשית וגם פיזית. בימים שלפני התחרות הן מתאמנות איפה שרק יש מקום ובכל רגע פנוי, מהבוקר עד הערב. לדעתי יש סיכוי למדליה, אבל אחרי שירדן ג'רבי ואורי ששון לקחו מדליות - המדינה שלנו מצפה ליותר מדי. התעמלות אמנותית זה לא כמו אתלטיקה, זה לא על סטופר. בואו ננמיך את הציפיות ונקווה שיעשו טוב ויצליח להן. וגם אם לא יביאו מדליה - תמיד טוב ללכת הביתה בהרגשה שעשית את הכי טוב שלך".

     


    פרסום ראשון: 18.08.16 , 19:36
    yed660100