תגובות

ההבדל הקטן

מדד מחירי הדירות של הלמ"ס שהצביע על ירידה במחירי הדירות עומד בסתירה לדו"ח השמאי הממשלתי שלפיו חלה עלייה במחירי הדירות ברבעון השני של 2016. סתירה זו העלתה את קצפו של יו"ר סיעת כולנו, ח"כ רועי פולקמן ("ידיעות אחרונות", 17.8).

לטענתו, "דו"ח השמאי הממשלתי מוטה" כיוון שנבדק רק מספר קטן של יישובים, וכי "יש שונות עצומה בין דירות בתל־אביב לדירות ברחובות, בדיוק כמו שיש הבדל בין מכונית יוקרה למכונית משפחתית". אני תמה אם הבדל זה יילקח בחשבון על ידי פולקמן בבואו להצביע על כוונתו של שר האוצר למסות בסכום קבוע בעלי שלוש דירות בכל יישובי המדינה.

אורי קולני, אשדוד

הגנה עצמית

יועז הנדל מתאר איך מדינת ישראל הולכת ומאבדת את אחיזתה בקרקעותיה, איך החקלאות הולכת ומתחסלת בגלל פושעים וגנבים, ואת ההפקרות בנושא המתחוללת בנגב ובגליל ("ידיעות אחרונות", 19.8). על כל אלה אין למדינה מענה.

חובה על המדינה להפסיק כל בנייה בלתי חוקית, להשליט חוק וסדר תוך קביעת עונשים חמורים ביותר ולמנוע כניסת שב"חים לתחומה תוך בדיקה קפדנית של כל היוצאים ממנה לשטחי הרשות הפלסטינית. בנוסף לשינוי הדרסטי בפעילות רשויות האכיפה יש להתיר לכל אזרח להפעיל את כל הכלים שברשותו, כולל נשק חם, כדי להגן על משפחתו ועל רכושו.

אודי בוך, חיפה

עונש למצטיינים

מדינת ישראל לא מפסיקה לחקור את עומקי כיסינו המחוררים. חדשות לבקרים עומד האזרח חרד מהיכן יקחו לו הפעם. כך מרגישים המדליסטים שלנו. המדינה מנמקת את המס הגבוה שתוריד להם מהזכייה בכך שזו עבודתם. האומנם?

ששון וג'רבי לא עוסקים בג'ודו כעבודה אלא כייעוד. ואם כבר הגדרתם את עיסוקם כעבודה, מן הדין שמס הכנסה ינכה מהכנסתם מהמדליות את ההוצאות הגבוהות שהוציאו הם והוריהם במשך השנים ואלמלא הן לא היו מגיעים להישגיהם: חוגים, ציוד, תשלום למאמנים, נסיעות לתחרויות בחו"ל ועוד.

מלי ברוש, גן־חיים

הילדים השקופים

עוד ילד של מבקשי מקלט נחנק למוות ב"מחסן ילדים" בדרום תל־אביב ("ידיעות אחרונות", 18.8), אבל צריך הרבה יותר כדי לזעזע איש מתוכנו, זולת כמובן כמה "יפי נפש", שבוודאי "שכחו מה זה להיות יהודי". הרי "יהודי טוב" בישראל 2016 דואג אך ורק לאחיו היהודים, ואילו הילד הזה לא "משלנו".

תועלת אחת יש לו, לדומיו ולמשפחותיהם, בכל זאת: הוא מאפשר לפוליטיקאים להשיג כותרות וקולות בקלפי. קחו למשל את שר הביטחון ליברמן שהבטיח לחסל את מנהיג חמאס בעזה, אִסמאעיל הניה, אם "תוך 48 שעות" מהגעתו למשרד הביטחון לא יוחזרו גופותיהם את הדר גולדין ואורון שאול ז"ל, אך גילה מהר מאוד שאין כיסוי ליומרתו. במצוקתו מצא על מי "להיות גיבור", ואסר על חיילי צה"ל להביא קצת שמחה לילדים הכלואים ב"מחסנים" המחניקים והמסוכנים. תושבי דרום תל־אביב יגלו במהרה שצעד זה לא יקל את מצוקתם האמיתית.

רן יהושע, ראשון־לציון

הגולשים כותבים

• בעקבות הכוונה להפריט את מרכז מרגוזה ביפו ותחנוני נכי צה"ל המטופלים בו "אל תפריטו את המרכז ותיפטרו מהמטפלים שלנו": גיסי, פגוע ראש ממלחמת שלום הגליל, הוא חניך במרכז מופלא זה המהווה אור בכאוס של חייו. עבורו ועבור חבריו במרכז הפרטה היא גזרה קשה ביותר. זה לא עוד "עסק מופרט" — מדובר בדיני נפשות של מיטב חיילינו שהפסידו די והותר בחייהם. ראוי לנו, כמדינה וכחברה, שנקיים את המרכז הזה ושכמותו ללא כל שינוי, כדי לאפשר לנכי צה"ל להמשיך ללא הפרעה באורך חייהם השברירי כל כך.

עפרה לירם דורון