שעתן היפה

בשנים האחרונות קיבלה ענת בירן־פרוסט לא מעט הצעות לעמוד מול המצלמה של מיטב צלמי האופנה — ועל כולן השיבה בשלילה. זה לא מפתיע כי בירן היא דוגמנית עבר והפנים הכי מזוהות עם ערוץ הקניות. אבל כיום בירן מוכרת לא פחות גם כאמא של נועם פרוסט — הדוגמנית הישראליות הכי לוהטת נכון לקיץ 2016. "לכל ההצעות אמרתי 'תודה, אבל לא', מפני שאחרי שפרשתי מזירת הדוגמנות, לקח לי הרבה זמן למצוא לי כובעים חדשים", היא מסבירה. "רק בגיל 40 הגעתי לעולם הטיפול בפסיכודרמה. אני עובדת שבע שנים כמטפלת והייתי חייבת לרכוש ביטחון עצמי".

אבל אז הגיעה ההצעה שבירן לא הייתה יכולה לסרב לה. להתייצב מול המצלמות כפרזנטורית של "הוניגמן" ביחד עם בתה נועם. "צחקתי כשהצלם צלצל אליי וביקש שלא אצבע את שיער השיבה", היא מחייכת. "היה לי ברור שנבחרתי כאמא־של וכאישה בת 50. נכנסתי לסטודיו בצליעה חיננית מפני שיום לפני מתחתי את שריר התאומים במסיבת ריקודים שבה קיפצתי כמו תיש, וכשהצילומים התמשכו עד אחרי חצות שאלתי 'מה קורה? בשעה הזאת אישה בגילי רגילה לישון'. זה היה נחמד, אבל גיליתי שהיום אני משתעממת מהר מאוד. אני כבר לא רגילה לשים את הפרסונה שלי בצד ולהיות רק דוגמנית".

איך זה להצטלם עם נעם?

"כיף. הפערים בינינו מצחיקים אותי. יש בינינו דמיון חיצוני, אבל היא כל כך אפ־טו־דייט, ואילו אני תקועה אי שם באייטיז. באותם ימים ביקשו מהדוגמניות לתת חיוך בננה, לרוחב, הכל היה בגדול. עכשיו, בחלק מהצילומים ביקשו ממני לא לחייך ונגיליתי שקשה לי לא לעשות את זה".

סיפור ללא קשר למציאות. ליאונרדו די קפריו

הבת נועם, 22, דווקא חולקת מחמאות לאמא שלה על ההתנהלות במהלך הצילומים. "אמא התנהגה כמו דוגמנית מקצוענית ובפעם הראשונה על הסט, ראיתי עד כמה אנחנו דומות זו לזו. בצילום עם אמא יש משהו מיוחד ואני מקווה שבגיל 50 אראה כמוה, עם הבשלות שלה. כיוון שרוב הזמן אני לא בארץ היה לי נחמד לבלות זמן איכות עם אמא. הקמפיין הזה יהיה לשתינו מזכרת לכל החיים".

מי מבין שתיכן מרוויחה יותר בקמפיין?

"ברור שנועם", צוחקת האמא הגאה. "אני רק אורחת שבגיל 50 נהנית מעדנה. אבל עכשיו, אחרי טבילת האש הזו, אני בשלה לקמפיין משלי".

השמועות המעצבנות על דיקפריו

בירן־פרוסט ("אני שומרת על שם נעוריי מפני שבכיתה שלי היו חמש 'ענתיות' וכדי להבדיל בינינו נקראתי בשם המשפחה") התחילה לדגמן במקרה. זה קרה בצבא. "בתיכון עסקתי בהתעמלות אמנותית, שירתתי כמד"סית בבית הספר הטכני של חיל האוויר, וכשנערכה תצוגת אופנה בבסיס המפיקה ראתה אותי נעה לצלילי המוזיקה והציעה לי לעלות לבמה. אחרי השחרור השתתפתי בתחרויות יופי נחשבות ויוקרתיות — כמו מלכת היופי ו'הפנים של ה־90' — אבל לא זכיתי בכלום ומי שלא קיבלה שום תואר נחשבה ל'לא קיימת'. נאלצתי לפלס לעצמי את הדרך וסמדר גנזי עזרה לי להשתלב בשוק התל־אביבי".

בגיל 24 היא נישאה לעדי פרוסט (במאי טלוויזיה, תוכניות האוכל של גיל חובב) והמשיכה לדגמן עד שילדה את נועם, בתה הבכורה. "היא הגיעה לגובהה הנוכחי — 1.80 — כבר בבת מצווה, וכאשר קיבלה הצעות לדגמן אבא שלה הטיל וטו", מספרת האם. "אצלי הרגשות היו מעורבים. ראיתי שיש לה נתונים ויכולות, אבל רציתי להגן עליה מפני עולם לא קל. חשבתי שהיא ילדה תל־אביבית מפונקת, לא הערכתי נכונה את המוטיבציה, האמביצה, הרצינות וההתמדה שלה".

רק כשאב הבית פגש את הסוכנת אלינור שחר במסגרת עבודתו, כבמאי התוכנית "הדוגמניות", הוא הסיר את הווטו ונועם בת ה־17 פרצה בן לילה. "להבדיל ממני היא לא נאלצה להתחיל מלמטה. בפעמים הראשונות טסתי איתה לחו"ל, אבל לא יכולתי ללוות אותה כל הזמן מפני שהיא הפכה ל'נערה מעופפת'. בפעם הראשונה שנעם טסה ללונדון בגפה הייתי על סף התעלפות. איך היא תצליח להגיע בכוחות עצמה משדה התעופה לדירה?"

כיום את יותר רגועה?

"לא, מפני שאני פולנייה. בשנתיים האחרונות נעם מסתובבת בכל העולם — אוסטרליה, לונדון, ניו־ יורק, ועדיין יש לי לילות של חרדות. לא בגללה, אלא בגלל ששום מקום בעולם כבר לא בטוח. היא שהתה חצי שנה בפריז כשהצטלמה לסרט "ולריאן ועיר אלף הכוכבים" של לוק בסון, ובאותה תקופה היו בפריז שלושה פיגועים. קשה לי כשהיא לא נמצאת מתחת לאף שלי וכשאני לא יכולה לדבר איתה כל דקה, אבל למדתי לשחרר, והלא נודע הפך לחלק מהשגרה".

נועם נפרדה לאחרונה מבן זוגה האוסטרלי, המסעדן ג'וד כהן. "הוא בחור מקסים, הוא התארח אצלנו, הם ניסו לנהל זוגיות שפויה למרות המרחק ולמרות שהיא כל הזמן בתזוזה", מסבירה בירן־פרוסט. אבל היא בעיקר זועמת על הפרסומים שקשרו את בתה עם ליאו דיקפריו. "זה סיפור שאין שום קשר בינו לבין המציאות. זה מקומם ומרגיז".

מה מרגיז?

"נועם נכחה בערב התרמה שליאונרדו אירגן, זה נכון, אבל למה לרמוז שהיא בילתה איתו את הלילה? בעידן שלנו אין כבוד. אני בעד פתיחות, ואילו היה קשר אמיתי בינה לבין ליאונרדו שיעשו מה שהם רוצים, אבל להמציא הקשרים מיניים? כאמא זה מרגיז אותי מאוד".

הנה מוכרת המזרנים

גיל 50 ("המשברים שלי מתרחשים שנה לפני המספר העגול וכשהוא מגיע אני כבר אחרי הדמעות") מעסיק את בירן־פרוסט בחיי היומיום וגם כמטפלת. לדבריה, "בגיל 16 וחצי עשיתי ניתוח אף ומאז לא נגעה בי סכין. השלמתי עם העובדה שהפסדתי במלחמה ושהעור שלי לעולם לא יהיה מתוח כמו בגיל 20. ההבדל הוא שבגיל 20 לא נהניתי מספיק מעצמי וכיום אני משתדלת ליהנות יותר ממה שיש. אני עושה גוונים בלונדיניים בשיער הלבן, הולכת הרבה ברגל כיוון שבעלי ואני חולקים רכב אחד, פעמיים בשבוע אני מתאמנת בפילאטיס".

בוטוקס?

"אני לא נגד, אבל עוד לא עשיתי. התחלתי לעבור דיקור סיני בגלל גלי החום של גיל המעבר ולאחרונה אני עושה דיקור סיני גם בפנים".

במקביל, יחד עם עמי צביאלי, מטפל בפסיכודרמה, היא מעבירה סדנה ששמה "סובב 50" לנשים וגברים. "דוקא בגיל הזה, שבו אנשים מגיעים ליציבות כלכלית וזוגית, אחרי שנים של הישרדות וטיפול בילדים, הילדים הפגועים שבתוכנו צצים החוצה. בסדנה שמשלבת מוזיקה ותנועה אנחנו נותנים מקום לכאב וגם לתשוקה לחיוניות ולחיים".

ויש גם את עניין ערוץ הקניות, שאליו הגיע בירן־פרוסט לאחר שהחליטה להפסיק לדגמן. "זה היה אחרי הלידה של נועם, פרץ לי דיסק בגב ובגלל הכאבים לא יכולתי להחליף בגדים במהירות, מאחורי הקלעים. במשך שנה שלמה התקשיתי לזוז ולנוע, לא עשיתי דבר חוץ מלגדל את נעם והייתי על סף ניתוח עד שמצאתי מטפלת שהרימה אותי על הרגליים בעזרת מסאז' טיבטי. נס. כשנעם הייתה בת שנתיים התחלתי להנחות בערוץ הקניות שהפך עבורי לבית שני. אני עובדת במספר המשמרות שאני מסוגלת להכיל ועבורי זה עוגן שמאפשר לי לבטא את החלקים השטותניקיים שבי".

ומה את מרגישה כשברחוב אומרים 'הנה מוכרת המזרנים'?

"זה לא נעים. אני לא אוהבת כשלוקחים חלק אחד מהאישיות שלי ומבודדים את השאר. אני לא מרגישה כמו מוכרת, אלא כמו מורה שעומדת מול כיתה. לדעתי לא מספיק מעריכים את ערוץ 21, שחוגג הקיץ 21 שנה. מדובר בשידורים חיים, בלי טלפרומטר, שמצריכים ממך דיוק וספונטניות ותגובה מהירה. אז נכון, אין בו ערך רוחני, אותו אני מוצאת בעיסוקיי הנוספים".

באוניברסיטת תל־אביב היא שילבה לימודי סוציולוגיה ואנתרופולוגיה עם קולנוע וטלוויזיה ורק אחרי שקיבלה את תעודת התואר הראשון נפרדה מהגלולות ונכנסה להיריון שני. "בכוונה פתחתי פער בן שש שנים", היא אומרת. "כילדת סנדוויץ' הרגשתי שלא קיבלתי מספיק תשומת לב ורציתי שאצלי כל ילד יקבל תשומת לב מלאה". אחרי לידת דניאל (בן 16) היא למדה חינוך למיניות בריאה באגודה לתכנון המשפחה ודלת פתוחה ("חיפשתי את המקום שבו אוכל לתת ולקבל") וערכה ערבים חד־פעמיים במסיבות רווקות ובימי הולדת.

"דווקא באירועים השמחים האלה קלטתי עצב ותסכול", היא אומרת. "שמיניות היא נושא רגיש שמכיל המון טבואים ומחסומים והרגשתי שאני חייבת להעמיק. חזרתי לספסל הלימודים, במשך שלוש שנים למדתי טיפול בפסיכודרמה בסמינר הקיבוצים ומאז אני משלבת את המיניות והפסיכודרמה בעבודה קבוצתית או בקליניקה, אחד על אחד. אני פוגשת אנשים במשברי חיים שונים, גם מרפאות לטיפול מיני מפנות אליי אנשים שנתקלים בקשיי תקשורת והפסיכודרמה מאפשרת לעבוד על מצבים חברתיים באופן פרטי ומוגן. בהתחלה הייתי נתקפת בפחד כשבכניסה לחדר טיפולים מישהו היה זורק לעברי 'את לא מערוץ הקניות?' כיום אני יודעת שמטופלים באים אליי דווקא מפני שאני מצליחה לשלב בין עולמות כל כך שונים".