ההורים: יהודית (44), ד"ר לכלכלה וניהול, מרצה במכללת תל חי שבגליל העליון ובמכללה האקדמית הדסה בירושלים, ומישל (48), מורה דרך שמלווה קבוצות מחו"ל בביקוריהן בארץ ודובר שבע שפות.
הילדים: עדן (21), אחרי שירות צבאי, עובדת כמלצרית בבית קפה ובמסעדה וחוסכת כסף לטיול הגדול של אחרי הצבא בדרום אמריקה, תניה (19), נמצאת בשירות לאומי, נעמי (17), עולה לכיתה י"ב, אליה (בן 10), עולה לכיתה ה'.
צרפתית: יהודית נולדה בצרפת, מישל בבלגיה. שניהם עלו לבד לישראל ולמדו באוניברסיטה העברית בירושלים. השפה המשותפת הובילה לקשר ולאהבה גדולה, שבשבוע שעבר מלאו לה 23 שנות נישואים.
ארוחת בוקר: כמעט ולא קיימת. יהודית שותה קפה הפוך, הבנות הגדולות נס קפה וחטיף אנרגיה לדרך ("היחידה שאוכלת משהו בבוקר זו נעמי, שאוכלת קורנפלקס עם חלב").
ארוחת צהריים: יהודית מקפידה להכין ארוחה מבושלת ביתית — עוף בתנור, ירקות מבושלים, אורז, תפוחי אדמה, פסטה. כל אחד מבני המשפחה אוכל את ארוחת הצהריים בשעה אחרת, ובהרכב אחר.
הגדולות: עדן אוכלת בבית הקפה סלט, ואם היא עובדת באותו יום במסעדה היא אוכלת ארוחה בשרית. כשהיא חוזרת הביתה היא משלימה מהאוכל המבושל שהכינה יהודית. תניה אוכלת ארוחת צהריים מסודרת בגוף שבו היא מבצעת את השירות הלאומי שלה.
צמחונות: בפסח האחרון, במהלך טיול משפחתי לצפון, חלפה לצד מכוניתם של בני משפחת קאהן משאית שבה היו כבשים בדרך לשחיטה. מאז החליטה נעמי בת ה־17 להפוך לצמחונית והיא מקפידה על כך באדיקות. "היא חוזרת מבית הספר בארבע, ואז אוכלת את הארוחה הביתית, בלי מנת הבשר כמובן. אני מנסה לעזור לה להשלים חוסרים ודואגת לה לשקדים ולעדשים".
אליה: "מפונק", מגדירה אותו אמו בחיבה. "הוא בן שנולד אחרי שלוש בנות וגם בהפרש גדול יחסית והוא מקבל כל מה שהוא רוצה. הוא לא אוהב לחם, אז לבית הספר הוא לוקח חבילת בייגלה. עד שהוא חוזר הביתה מבית הספר בשתיים וחצי בצהריים הוא יכול לפעמים לא לאכול כלום. הוא אוהב מאפים, פחמימות, בורקסים, פיצות, צ'יפס, פנקייק. הוא ילד מאוד אקטיבי ורזה, שמשחק הרבה כדורגל, אז אנחנו לא מגבילים אותו".
יהודית: אופי העבודה מקשה על אכילה מסודרת. יהודית עובדת יומיים בשבוע במכללת תל חי ונוסעת לגליל העליון, ומצליחה רק לנשנש לאורך היום כריכים של לחם קל וירקות. "כשאני מגיעה למלון שאני ישנה בו, אני אוכלת הרבה בארוחת הערב, וגם בארוחת הבוקר למחרת".
מישל: לא תמיד שולט במועדי הארוחות שלו. "הוא יוצא עם הקבוצות לתקופות של כעשרה ימים, כך שהוא לא יכול לקחת איתו אוכל מהבית. לפעמים קורה שהוא רעב מאוד, אבל עוד לא הגיע למקום הסעודה שמתוכננת לקבוצה, ולפעמים הוא לא רעב אבל הוא אוכל כי לא ברור מתי יגיעו לארוחה הבאה".
ארוחת ערב: באמצע השבוע, כל אחד מכין לעצמו — סלט, חביתה או טוסט. ארוחה משפחתית יש רק בסופי שבוע, עם המשפחה המורחבת, ואז יהודית מבשלת ("עוף, חמין, לזניה. אני אופה גם חלות ועוגות לשבת").
שתייה: כל בני המשפחה שותים אך ורק מים. לא שותים שתייה מתוקה, לא בבית ולא מחוצה לו.
חטיפים וממתקים: אליה אוהב חטיפים מלוחים אבל יודע שאסור לו יותר משניים בשבוע ("אם הוא רוצה יותר, הוא יודע להתקשר ולבקש רשות").
חטאים: "בכל מה שקשור לגבינות שמנות מישל ואני לא נגמלנו מההרגלים הצרפתיים שלנו", צוחקת יהודית. "תמיד יהיו לנו במקרר גבינות שמנות כמו קממבר, רוקפור, אמנטל, ונקפיד לשלב אותן בחביתה שאנחנו מכינים. אנחנו גם מקרימים איתן תפוחי אדמה וירקות".
ספורט: הבנות מתאמנות בחדר כושר, יהודית עושה שיעורי פילאטיס ועיצוב פעמיים בשבוע ומישל שוחה לפעמים.
הכי מפריע: "חוסר היכולת של מישל ושלי, בגלל צורת העבודה שלנו, לשמור על סדר יום תזונתי קבוע. אני מודאגת גם מההשלמות התזונתיות שנעמי צריכה כצמחונית, ואולי לא מקבלת מספיק מהן במסגרת התזונה בבית, וגם מהתזונה של אליה, שלא מתאפיינת במזון בריא ובסדר יום תזונתי נכון".
