סרט מלחמה
סיוון פרג' יצא בוכה מההקרנה החגיגית של הסרט המדובר "פוטו פרג'", שעוסק בתולדות משפחת הצלמים הכי מיתולוגית בישראל. עכשיו הוא מאשים את בן דודו, השחקן קובי פרג' שביים את הסרט, בשכתוב ההיסטוריה ובקיפוח מורשתו של אביו המנוח. בראיון כואב הוא מספר למה הדמעות שלו לא מפסיקות לזלוג. "אני מופתע מהטענות", מגיב קובי פרג', "לי הוא אמר תודה"
כשסיוון פרג' יצא מהקרנת הבכורה של הסרט שביים בן דודו, השחקן קובי פרג', הוא בכה. בעיקר, כשראה בו את אביו סמי שהלך לעולמו לפני שנה וחצי. זה סיפור משפחתי עמוס יצרים וכעסים מודחקים: טלנובלה שמתפרסת על פני יותר משלושה עשורים. כשקובי פרג' יצא לדרך עם הסרט התיעודי שלו על קורותיה של משפחת הצלמים המיתולוגית — הכוונות שלו היו טובות. הסרט שיעלה היום למסכים גם התקבל באהדה: הביקורות מפרגנות, התקשורת מגלה עניין רב וגולת הכותרת היא מועמדות לפרס אופיר.
אבל כשהצלם סיוון פרג' ראה את התוצאה על המסך הגדול הוא הרגיש איך הלב שלו נשבר. "בהקרנה החגיגית השנייה בכיתי כי הבנתי שקובי ורועי (בן הדוד שצילם את הסרט) שיכתבו את ההיסטוריה המשפחתית ולא נתנו לאבא שלי את המקום הראוי לו. אחרי הכתבה ששודרה על הסרט בערוץ 2, אנשים אמרו לי שאני לא יכול לשבת בשקט. ואני באמת לא יכול. אני פגוע. כל יחסי הציבור הם רק על פרי פרג', האח הגדול של אבא שלי, כאילו מדובר רק במפעל החיים שלו. אבל מדובר במפעל חיים של משפחה שלמה, וגם אבא שלי היה הכוח המניע בו. האימפריה לא הייתה ממריאה בלעדיו. אני לא מחפש קרדיט לעצמי או יחסי ציבור, רק שלא ישכתבו את האמת. אם אבי היה בחיים קובי לא היה חושב להוציא את הסרט בצורה הזו, כי הם יודעים את האמת".
צפו בקטע מהסרט שבמחלוקת
מה הכי מכעיס אותך בסרט?
"בסרט פרי פרג' אומר: 'מה האחים נתנו לי? כלום'. ואני אומר שאבא שלי נתן את החיים למען אחיו. פרי היה כמו קיסר. הוא הסתובב בחנות כמו מלך וכולם עבדו עבורו. גם אחרי הקרע ביניהם, אבא שלי אמר, 'אם פרי היה אומר לי, בוא אליי עכשיו, מיד הייתי עוזב הכל ומתייצב".
ותודה לאסי דיין
משפחת פרג' הייתה במשך עשרות שנים שם נרדף לצילום בישראל. הצלמנייה המפורסמת ברחוב דיזנגוף הייתה מוקד עלייה לרגל למשפחות שרצו להנציח אירועים חגיגיים. שם החנות, פוטו פרג', הפך בשנות השבעים למטבע לשון פופולרי. גם לאסי דיין היה חלק חשוב במיתוס, בזכות השורה הנצחית שכתב לעופרה חזה בשיר הפרחה: "השמש של פרג' קורעת את הים". אבל אז פרץ סכסוך בין האחים שניהלו את העסק, נתק רב שנים נוצר בין חלקי המשפחה והאימפריה דעכה לאיטה.
הרבה לפני שקובי פרג' הפך לשחקן מפורסם בזכות להיט הילדים "הפיג'מות", רומן המתוקשר עם דנה פרידר והלהיטים בקאמרי כמו "חולה אהבה משיכון ג'" — הוא גדל בצל הקרע המשפחתי. סרטו הוא היצירה הכי אישית וחשובה עבורו עד היום. המטרה שלו הייתה להביא לפיוס היסטורי, אלא שלפחות במקרה של בן הדוד סיוון פרג' — הסרט רק עורר את רגשות התסכול הישנים.
האגדה של פוטו פרג', אימפריית הצילום המיתולוגית, החלה בראשית שנות החמישים בעיראק, כשהאחים פרי וסמי הצטרפו לעסק הצילום המשפחתי שהיה ממוקם ליד בית הכנסת הגדול בבגדד. כשעלו לארץ, התיישבה המשפחה שמנתה חמישה אחים וחמש אחיות, במעברת עמישב בפתח־תקווה. "אבא הסתובב על אופניים וצילם את הילדים והמשפחות במעברה, ופרי יצא לעבוד מחוץ למעברה", מספר סיוון.
ב־1955 פתחו האחים את חנות פוטו פרג' הראשונה ברחוב מוהליבר בפתח־תקווה, שהפכה במהירות למוקד משיכה באם המושבות וביישובים הסמוכים. כולם נהרו להתבונן בפלא. בשנות השישים הם הביאו לארץ את מכונת פיתוח תמונות הצבע הראשונה. שם המשפחה פרג' אגב הוא השם הפרטי של האח הבכור פרי. עם ההצלחה הגדולה של האימפריה "פוטו פרג'" שינו כל האחים את שם המשפחה לפרג'. ופרג' הבכור הוסיף לעצמו את השם פרי. אצל הפרג'ים פיתחו אז תמונות צבע מהיום למחר, לא כמו אצל המתחרים. ב־1967 החליטו לפרוש כנפיים לתל־אביב, ומאוחר יותר קנו האחים את קולנוע ארמון דוד, בדיזנגוף פינת ארלוזורוב, ופתחו בו את החנות המיתולוגית.
"כל בני הדודים עבדו שם", מספר סיוון. "הייתה יוצאת הסעה מפתח־תקווה לבניין, ושם גם היינו עושים שיעורים ואוכלים. בכיתה ב' אישרו לי להדביק מדבקות על מעטפות ונורא שמחתי. את חלוקי הנחל שבכניסה לבניין סידרתי יחד עם אבא. חלוקת העבודה בין האחים הייתה ברורה: פרי היה נותן רעיונות — הוא היה איש הרוח והפרסום, האיש החזק — ואבא היה מבצע ומצלם את אלפי הילדים. את תמונות החתונות גם אבא צילם".
הכל התחיל בבגדד
אבל דווקא כשנדמה היה שההצלחה מרקיעה שחקים, התחילו להתגלע סדקים בעסק המשפחתי המלוכד והשמש החלה לשקוע. סכסוך בין פרג' לבין ארבעת אחיו ניפץ את האחדות המשפחתית האידילית. אחרי הפרידה, הקימו סמי ובנו סיוון את העסק שלהם בפתח־תקווה ואחר כך במושב נווה ירק, שם עבד סמי כמעט עד יומו האחרון.
מי באמת היה אחראי לצילומי החתן־כלה המפורסמים על רקע השקיעה?
"שניהם. אבא צילם את השקיעות בנופי הארץ, שהוגדלו אחר כך בענק וקישטו את כל מוסדות הציבור בארץ בשנות השבעים והשמונים, ופרי צילם את הכלות והחתנים בסטודיו על רקע שקופיות השקיעה. כבודו של פרי במקומו מונח, אבל את האמת צריך לספר. לאבא היה מסר אחד לחיים, אל תיתנו לחיוך לחלוף. אני משתדל להמשיך לחייך כמוהו ולהמשיך את המסורת שהנחיל לי".
שני האחים נפגשו מאז הפרידה ביניהם?
"כמעט שלא. שנה לפני שאבא נפטר, רציתי לעשות תערוכה על שנות הצילום של אבא, אבל הוא לא רצה, למרות שרבים חפצו בזה. לא הבנו למה. רק אחר כך הבנתי שלמרות שאבא לא דיבר עם אח שלו שלושים שנה, הוא נשאר נאמן לו עד יומו האחרון".
הוא ביקר את אביך לפני מותו?
"אבא רצה שהוא יבוא. הוא התקשר לפרג' ובכה לו בטלפון שיבוא לבקר אותו, אבל הוא לא ענה לו. רק יומיים לפני שאבא נפטר פרג' הגיע ביחד עם קובי ומצלמה. אבא היה כבר מעורפל לגמרי. אני, האחיות שלי ואמא ביקשנו מקובי לא להשתמש בחומרים שצילמו כדי לשמור על כבודו של אבא. באותו ביקור, פרי לא דיבר איתי, אבל זה לא הפריע לי. כיבדתי את הבקשה שלו להיות עם אבא שעתיים בחדר. בסרט מראים את פרי בלוויה כשאני אומר קדיש. אם היה אפשר לחתוך, היו חותכים אותי מהסרט".
אתה מגזים.
"הם טענו שזה לא נכון, אבל אני לא מסכים איתם".
גם אם אפשר להתווכח על הקונספט של הסרט, הסרט בהחלט נוהג בכבוד רב באבא שלך.
"קובי אמר לנו שהוא עושה סרט על סיפורה של המשפחה, לא על הסכסוך. בגלל זה אבא הסכים לשתף פעולה וישב איתו שעות. מאותה סיבה פתחתי את הסטודיו שלי בנווה ירק בפניו להרבה שעות. כמובן שכל מה שרואיינתי לא נכלל בסרט, וגם אבא קיים רק שבע דקות. אני מאמין שאם שאר המשפחה היו יודעים שהסרט מאדיר את שמו של פרג' ולא את שם המשפחה, הם לא היו משתפים פעולה".
"מאז שהאחים נפרדו, אני ואבא המשכנו את העסק. צילמנו כמעט את כל האירועים ההיסטוריים, ואני מאמין שאמשיך בזה גם בשלושים השנים הבאות. עשינו אירוע לזכרו של אבא שנה אחרי מותו. היו שם אלף חמש מאות איש, ובתערוכה שהוצגה שם ביקרו כעשרת אלף איש. זאת התערוכה שרציתי שאבא יציג בחייו והוא לא הסכים בגלל הנאמנות שלו לפרי. ביקשתי מקובי שיבוא לתעד את התערוכה לסרט והתשובה הייתה שאי־אפשר. בדיעבד, אני מבין שזה לא התאים לקונספט של הסרט".
"עצוב לי מאוד שסיוון מרגיש כך", אומר קובי פרג'. "זאת לא התגובה שקיבלנו משאר בני המשפחה שצפו בסרט. קשה להתווכח עם צערו של אדם, אבל להבנתי, דמותו של דוד סמי ופועלו מקבלים ביטוי הולם בסרט. באופן אישי, אחד מהקטעים האהובים עליי בסרט הוא כאשר סמי מספר על הגעגועים לפועלם המשותף. קשה גם שלא להיות מופתע מעיתוי הדברים, שכן מיד לאחר ההקרנה הראשונה של הסרט בפסטיבל ירושלים בתחילת יולי, ניגש אליי סיוון וביקש להגיד תודה, לא פעם אחת, אלא פעמיים, ואני מצטט: 'תודה אחת ממני ותודה אחת בשם אבא ז"ל'". •
הסרט "פוטו פרג'" עולה למסכים הערב בבתי הקולנוע "לב" ברחבי הארץ וישודר בהמשך ב"yes דוקו"

