כחלק מלקחי המשחקים בריו, בוועד האולימפי הישראלי כבר חושבים על טוקיו 2020. למרות שתי המדליות של ירדן ג'רבי ואורי ששון, מספר הגמרים שאליהם העפילו הספורטאים הישראלים היה נמוך מזה בלונדון 2012, שנחשבת ככישלון. אלו עיקרי התוכנית ליום שאחרי ריו:

1. חיזוק מחו"ל. בעקבות כישלונות בחלק מהענפים, בוועד האולימפי שוקלים לאזרח ספורטאים מחו"ל, בעיקר יהודים, כדי לעבות את הסגל ולהפוך אותו לאיכותי יותר. "אנחנו לא פוסלים להביא ספורטאים מבחוץ", אמר מנכ"ל הוועד האולימפי גילי לוסטיג. "במדינות אחרות זה קורה, זה חלק מהמשחק העולמי. אחת המסקנות תהיה חיפוש ספורטאים יהודים, בעיקר בדרום וצפון אמריקה או בחבר המדינות לשעבר, כדי לבנות עוד דור שיעשה עלייה וייצג אותנו בכבוד".

2. הקשחת קריטריונים. הקריטריון הישראלי אמנם קשיח יותר מהבינלאומי ברוב המקרים, אולם בוועד האולימפי מבינים כי בענפים רבים הצלחה באליפות אירופה אינה מהווה קנה מידה אמיתי, ולכן יינתן משקל גדול יותר להישגיות באליפויות העולם. קריטריון שבוודאות יוקשח יהיה במרתון, בשל התוצאות החלשות של הרצים בריו. באולימפיאדה הזו הקריטריון הבינלאומי היה קל מאוד, ולהבא מרתוניסטים יצטרכו לעמוד גם בקריטריון ישראלי, קשה יותר.

3. בדק בית בשחייה. היעדים בבריכה שהוצבו לקראת ריו – גמר ב־200 מטר גב וחצי גמר ב־100 גב ליעקב טומרקין, וחצי גמר לגל נבו – לא התממשו. יותר מכך, אף אחד מהשחיינים לא שבר את השיא הישראלי. בוועד האולימפי, יחד עם איגוד השחייה, ינסו לבחון דרכים לשיפור התוצאות המאכזבות. עתידו של המאמן הלאומי הנצחי ליאוניד קאופמן אינו ברור, אולם כל החלטה שתתקבל תהיה משותפת לאיגוד וליחידה לספורט הישגי.

4. עבודה במסגרת של נבחרת. פרט למעיין דוידוביץ' שסיימה במקום השביעי, ענף השייט – בדגש על צוותי ה־470 – סיפק תוצאות חלשות. כבר אחרי לונדון 2012 נדרשו ראשי האיגוד לעבוד בפורמט של נבחרת, כפי שהוחלט לגבי הג'ודו, אולם סירבו לעשות זאת. כעת ייאלץ האיגוד השייט לקבל את שיטת העבודה הזו. אם לא, יופעלו נגדו סנקציות.

5. פרויקט היום שאחרי. הוועד האולימפי יהיה אחראי על ליווי ספורטאים במעבר מקריירה מקצועית לאזרחות, יעזור להם למצוא עבודה, וישלח אותם לקורסי הכשרה משמעותיים.