ליהודים יש קטע עם גרמנית. במשך תקופות ארוכות בהיסטוריה, יהודים נמשכו כבחבלי קסם לשפתם הקשה והנוקשה של לותר וקאנט. ב־1767, כשפירסם הפילוסוף משה מנדלסון את ספרו 'פיידון', רבים בקהילה היהודית התלהבו מעצם העובדה שאחד משלנו הצליח לכתוב ספר שלם בגרמנית תקינה.

250 שנה אחר כך, עם היטלר אחד באמצע, מפרסם הסופר הישראלי תומר גרדי רומן קצר בגרמנית, בהוצאה האוסטרית 'דרושל'. מסביבו, השפה הגרמנית זוכה שוב לעדנה בקרב עשרות אלפי ישראלים צעירים בין ברלין לתל־אביב, המתנפצים על סלעי ה־Das־Die־Der בשיעורי גרמנית אינטנסיביים. אלא שגרדי - מחבר הרומן המעולה 'אבן, נייר' - לא מנסה למצוא חן, וגם לא להפגין הצטיינות. בספרו Broken German הוא עושה בבת אחת שתי פעולות יוצאות דופן: ראשית, הוא חורג מגבולות שפת האם שלו ונוטע דגל בשפה זרה - מעשה חריג לסופר ישראלי בעשורים האחרונים; שנית, הוא תורם למדף הספרות הגרמנית ספר מוזר, שבור ופגום במכוון - רומן שכתוב בגרמנית שבורה, שנשמעת לפעמים כמו עברית.

כתיבה בשפה משובשת היא לא המצאה חדשה - סופרים אוונגרדיים עשו זאת לא פעם. אבל המקרה של גרדי שונה: הוא כותב בשפה שהוא אינו שולט בה באופן מוחלט. כל זה מתחבר גם לתוכן הספר - רומן ברלינאי המחבר בין סיפורים על הגירה, חילופי זהות וזיכרון. הוא נפתח בנער עדילי החוזר לפארק בברלין שבו הטמין לפני שנים סכין, ומתגלגל לישראלי המבקר עם אמו במוזיאון היהודי בברלין. בדרך הוא נוגע גם במהגרים מוסלמים בני זמננו וגם בזיכרון העבר הנאצי. אבל בניגוד למה שעשוי להשתמע, זהו אינו חיבור כבד ראש אלא רומן מלא הומור ותפניות מתעתעות.

המעשה הספרותי הייחודי אכן היכה גלים: גרדי היה אחד המועמדים הסופיים לפרס אינגבורג בכמן, מהפרסים היוקרתיים ביותר בספרות הגרמנית. שלא במפתיע, כמה מהשופטים הביעו התקוממות מאופקת לגבי "המוקש" שנטמן להם. והם צודקים: גרדי ביצע פיגוע ספרותי ממזרי ויפהפה. 

Broken German // Tomer Gardi - Droschl Verlag - 2016