צילום מנצח

קובי פרג' יוצא למסע כפול. גם מסע בעקבות בדידותו בצמרת של דודו, פרג' פרי (78), שהקים בתל־אביב את אימפריית 'האחים פרג' - אולפני צילום'. וגם מסע שיביא אולי לפיוס משפחתי בין הדוד האגדי לבין אחיו ואחיותיו, שמהם התרחק פיזית ורגשית.

העובדה שפרג' הוא גם מותג שנצרב בקולקטיב הישראלי, מוסיפה לסרט נופך מיתולוגי. מדובר בסיפור הצלחה של משפחה שעלתה מעיראק בשנות ה־50, התגוררה במעברה, גילתה אינסטינקטים בריאים של שיווק ומסחר וייסדה אימפריה במקום הכי יקר במדינה, קרן הרחובות ארלוזורוב־דיזנגוף בתל־אביב. בעקבות ההצלחה הגדולה, רצו האחים להתפשט ולפתוח סניפים בערים אחרות. פרג' חש פגוע ונבגד ומאז 1977 ניתק כל קשר עם אחיו.

למזלו של קובי, עמד לרשותו חומר ארכיוני עשיר, מה שאיפשר לו לגולל באהבה את סיפור עלייתו לצמרת של הדוד. לאחר החלק הראשון, האינפורמטיבי, פרג' מכניס להילוך רגשי גבוה. הוא אוזר אומץ ואחרי 30 שנות פרידה מגיע עם אחיין נוסף, צלם הסרט רועי פרג', ומדובב את הדוד, שלא מסוגל לסלוח על בגידת אחיו.

ניסיונות ההתקרבות של קובי אל דודו, הם היותר נוגעים ללב. קובי צועד על גחלים כשהוא מתאר את היחסים בין האחים. הוא נזהר שלא להיגרר לרכילות ולהשמצות. בידיים עדינות, ברגישות וברוך אוהב, הוא נמנע מרגעים מלודרמטיים, למעט סצנה אחת בסיום, כשהוא צופה בדמעות בסרט משפחתי ואתה תוהה אם קובי השחקן לא השתלט על קובי הבמאי.

ראויים לציון הצילומים של רועי פרג', שירש את הגנים המשפחתיים, כמו גם העורך מוריס בן מיור שעשה עבודה מצוינת, המפתחת את הנרטיב הרגשי ולכן גם שומרת על מתח דרמטי. בדימוי סמלי, הסרט מסתיים כשקובי ודודו האגדי משוחחים על מצלמות מול השמש השוקעת בים. אותו דימוי קיטשי שנקשר פעם בצילומי החתן־כלה של פרג', אבל גם מסמל קרן של תקווה לאיחוד משפחתי.