ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    זיוית אברמסון בחדר העבודה. "היו שנים שעוד חשבתי שאולי אפגוש מישהו מתאים, אבל עכשיו, כשאני זקנה, זה ממש לא מתאים לי" | צילום: יונתן בלום
    7 ימים • 31.08.2016
    אהבה בימי טינדר
    ד"ר זיוית אברמסון טוענת שאם אתם לא בזוגיות ‑ כנראה לא התאמצתם מספיק. בספר ייעוץ חדש, המיועד לפנויים ופנויות, היא גם ממליצה בחום על אתרי היכרויות ואפילו מרשה לנשים לזייף את הגיל. הפסיכולוגית שהייתה המנחה המיתולוגית של "קשר משפחתי", מדברת על הגעגועים לחברתה הטובה, המשוררת תרצה אתר, מסבירה למה, למרות הכל, היא לא מוכנה להתנער מהקולגה המנוח אחי יותם - ומדוע היא עצמה בוחרת להישאר לבד
    אמירה לם | צילום: יונתן בלום

    השבוע התבשרה ד"ר זיוית אברמסון על מכרה, אישה בת 50, שהתחתנה לאחרונה, אחרי שניהלה, לראשונה בחייה, מערכת יחסים זוגית. כולם מסביבה דיברו על מזל, על זה שסוף־סוף הצליחה למצוא את הגבר המתאים, אבל אברמסון חשבה אחרת. הפסיכולוגית והמטפלת המשפחתית מאמינה שהמכרה שלה הפכה בעצמה סוף־סוף לאישה המתאימה.

     

    "אם אנשים מאמינים שהם רוצים להיות בזוגיות וזה פשוט לא הולך להם — יש הסתברות גבוהה שגם לא ילך להם בעתיד, עד שיבררו לעצמם מהו המכשול הפרטי שלהם ביצירת זוגיות", אברמסון אומרת. "אני מציעה להם להפסיק להסתובב סביב אנשים לא מתאימים ולהפנות את המבט פנימה, אל עצמם. זה מה שיקדם אותם במציאת בן זוג. לא התמונה היפה שישימו באתרים כמו ג'יי דייט ולא החידודים שיכתבו באתר ההיכרויות אלפא. הם צריכים להבין שהם לבד, לא כיוון שטרם מצאו את האדם הנכון, אלא כיוון שהם בעצמם עדיין אינם האדם הנכון לזוגיות".

     

    זה גם המסר המרכזי בספרה החדש של אברמסון (78), "בלא זוגיות — למה אני עדיין לבד" (הוצאת מודן). מי שהתפרסמה כמנחה המיתולוגית של התוכנית "קשר משפחתי", ניהלה את בית הספר להורים של מכון אדלר וכתבה כמה ספרי ייעוץ (בהם "לומדים זוגיות"), מתפנה עכשיו לטפל גם באוכלוסיית הפנויים והפנויות. הספר מבוסס על מכתבים שנשלחו אליה למדור "מצד שלישי", שכתבה בתחילת שנות האלפיים ב"ידיעות אחרונות" ומעשרות שיחות שניהלה עם מטופלים בחדר העבודה הקטן, הדחוס רהיטים כבדים, שבו ישבו מולה מבוגרים וצעירים, בני דור ה"טינדר", וסיפרו שוב ושוב כמה חייהם מוצלחים, ואיך זה שלמרות הכל, הם לא מוצאים זוגיות.

     

    "האמת היא שאני באופן אישי מעולם לא התלבטתי בבעיות האלו", היא מודה. "יצא ככה שכל חיי, מערכת יחסים אחת נשקה למערכת יחסים שנייה, אבל עם השנים פגשתי בקליניקה יותר ויותר אנשים שרוצים זוגיות ולא מוצאים. השאלה שלהם, למה אני עדיין לבד, הובילה אותי לספר הזה".

     

    מתוך הסדרה "בנות". "שורש הרע בימינו  הוא הפינוק. גדל כאן דור שהעבירו לו את המסר שהכי חשוב להיות מאושרים"
    מתוך הסדרה "בנות". "שורש הרע בימינו הוא הפינוק. גדל כאן דור שהעבירו לו את המסר שהכי חשוב להיות מאושרים"

     

    בספר היא עושה הבחנה בין פנויים צעירים לבין מבוגרים, המצויים בחצי השני של החיים (מעל גיל 45). עם העלייה בגיל, היא מודה, משתנה גם הפער בין ההיצע העומד בפני גברים לבין זה שקיים עבור הנשים. "הציפייה הכללית, שהגבר יהיה מבוגר מהאישה, פותחת בפני הגברים אפשרויות רבות יותר. הם יוצרים לא פעם זוגיות עם נשים צעירות מהם, אפילו בכמה עשורים, ואכן, אחרי גיל 40 יש יותר נשים פנויות מאשר גברים.

     

    "לא מזמן היה אצלי גבר בן 70 שהתאלמן ואמר לי במפורש: 'מה, אני אקח אישה בגילי, בת 70? זה לא מעניין אותי'. אז הוא מחפש אישה בת 50 או 60. גברים תמיד מחפשים אישה מושכת. 'אני רוצה עור חלק, אני רוצה שדיים זקופים', הם אומרים לי לא פעם, אבל זה קצת יותר מורכב מזה. כי אחרי היכרות, פתאום הם יכולים גם להתאהב באישה בגילם".

     

    למרות שהם טוענים אחרת?

     

    "אני זוכרת ששידכתי פעם שני אנשים, אישה מקסימה שהכרתי עם גבר בן 55. כשהצעתי לו לפגוש אותה הוא שאל: 'בת כמה היא?' אז שאלתי חזרה, 'למה, יש איזה גיל מקסימום מבחינתך?' והוא ענה: 'כן, 45'. אמרתי לו: 'אני חושבת שהיא בת 45', למרות שהאישה הייתה בת 53. כן, אני מודה ששיקרתי. הפגשתי ביניהם והתוצאה הייתה שהוא דווקא רצה להמשיך להיפגש והיא זו שלא רצתה אותו. לכן אני אומרת לאנשים שמחפשים אהבה לא להיות נוקשים מדי בקשר לקריטריונים כמו גיל למשל".

     

    עם תרצה אתר (מימין). "הייתה בינינו כמעט סימביוזה"
    עם תרצה אתר (מימין). "הייתה בינינו כמעט סימביוזה"

     

    אז לאור המצב, היית מציעה לנשים לזייף את גילן?

     

    "אני לא רואה בזה חטא. עם זאת, אני בשום אופן לא רוצה לרמוז שבחצי השני של החיים לא מוצאים זוגיות. גם נשים בוגרות, נדיבות, חמות וגמישות באשר לסוג האנשים שהן מעוניינות בהם — יוצרות יחסי זוגיות חדשים. מה שחשוב זה לא לסנן אופציות באתרי היכרויות על סמך כל מיני קריטריונים כמו עדה, השכלה וגיל. צריך לתת צ'אנס גם לשמנות, לכאלה שלא נמצאים בדרך לדוקטורט. אנחנו יודעים שיכולה להיווצר התאהבות גם בין אנשים שלכאורה לא מתאימים ושונים זה מזה".

     

    יש תיאוריה שלפיה דמיון בין בני זוג דווקא תורם לקשר.

     

    "כל רשימת התכונות האלו לא באמת חשובה להצלחת זוגיות. זה חשוב כשמחפשים מכונית, לא בני אדם. סוג החיבור שנוצר בין בני אדם הוא תולדה של גורמים לא מודעים שאי־אפשר לנסח בפרופיל באתרי היכרויות. אף אחד הרי לא כותב: 'אני צריך שליטה ורוצה שהכל ייעשה כרצוני'. אבל אלה הם בדיוק הדברים שקובעים, לא הגובה וגם לא ההשכלה או ההכנסה.

     

    אחי יותם. "הכרתי אותו כשהיה המורה שלי"
    אחי יותם. "הכרתי אותו כשהיה המורה שלי"

     

    "יש נשים שאומרות לי, הוא עוטף אותי בחום, אבל הוא לא אינטלקטואל, ואני עונה: את בעצמך אינטלקטואלית — זה יכול להספיק לך. את יכולה לספק לעצמך המון דברים, אבל את לא יכולה לחבק את עצמך. לנשק את עצמך. חבל לקלקל את האפשרות לקבל חיבוק בגלל שמישהו לא סיים אוניברסיטה".

     

    אל תתפשטי לי

     

    את הפנויים והפנויות, צעירים ומבוגרים, אברמסון שולחת בלי היסוס לאתרי ההיכרויות. "אני שומעת לפעמים מאנשים שזה מתחת לכבודם, אלה אנשים שמציבים את הכבוד לפני היעד. לגופו של עניין, יש כאן דרך מאוד יעילה להכיר בני זוג. הרי כמה אנשים אתה כבר פוגש במקום העבודה. מה שמפריע לעיתים קרובות לאנשים להגיע לזוגיות זה חוסר הנכונות שלהם להשקיע. יש את הפנטזיה על היפהפייה הנרדמת, שהנסיך נושא אותה על סוסו הלבן ישר לארמון, אבל עם הפנטזיה הזאת לא מגיעים רחוק".

     

    מה עמדתך בדילמה הנצחית סביב הסקס בדייט הראשון?

     

    בתוכנית "קשר משפחתי".  "בגיל צעיר מאוד כבר עסקתי  בחיי הנפש"
    בתוכנית "קשר משפחתי". "בגיל צעיר מאוד כבר עסקתי בחיי הנפש"

     

    "אני לא בעד כניסה למיטה אחרי הדייט הראשון, גם לא אחרי השני והשלישי. נכון שאין חוקים, אבל אני חושבת שלקיים יחסי מין עם אדם זר זה רעיון רע. גברים עושים את זה כדי 'לתפוס זיון' ונשים עושות את זה לא פעם כדי ליצור את הרושם שהן 'זורמות'. מקובל היום לחשוב ולנהוג כאילו יחסי מין זה דבר חסר משמעות וחשיבות, אבל נדמה לי שחלק גדול מהאנשים לא באמת מרגישים כך. אם יש מפגש שהולך טוב, אם נוצר קשר ‑ הוא לא ייפסק רק משום שלא הגעתם למיטה בערב הראשון. הייתי מציעה, בעיקר לנשים, לעשות מין עם גבר רק אחרי שהוא לא נחווה כאדם זר, אלא כאדם קרוב. אני מציעה בכלל לא להתפשט לפני אדם זר, גם בדיבור".

     

    מה הכוונה ב"לא להתפשט" גם בדיבור?

     

    "אין צורך לספר את כל תולדות חייך, כולל הילדות הקשה שעברת וההתעללות המינית שחווית, כבר בדייט הראשון. במקביל, חשוב לשים לב למה ששומעים. אם מישהו מספר שזה עתה נפרד מאישה שחי איתה חמש שנים ועוד לא התגבר עליה — אפשר להניח שהוא לא ממש פנוי. אם מישהו מספר כל הזמן על גרושתו אז הוא לא פנוי. אם מישהו מספר שהוא עבר או עובר גירושים מכוערים, שכוללים מלחמת עולם ומאבקי כוח — צריך להניח שגם הוא אדם לוחמני שלא מוותר. הצד השני הרי לא עושה את המאבקים לבד. בכלל, כדאי לשים לב לכל מה שקורה בפגישה הראשונה, למבנה שלה".

     

    מבנה?

     

     

    "המבנה של הפגישה יהיה גם המבנה של הקשר. מי שאיחר, יאחר תמיד, מי שיוזם — יהיה תמיד אקטיבי, שימו לב מי מדבר, מי שותק, מי מקשיב. כל פרט הוא סימן לעתיד".

     

    כדי להגיע לפגישה הראשונה, מציעה אברמסון לפנויים לבחור היטב את הדרך שבה הם מציגים את עצמם באתרי ההיכרויות. "אם את מחפשת מישהו שיקים איתך משפחה — אל תעלי צילום חושפני בבגד ים ואל תכתבי כמה את אוהבת ג'אז, טיולים ברגל ושקיעות. תכתבי את האמת: מחפשת מישהו להקים איתו משפחה. להתחתן. תאמרי את הדברים בפשטות וביושר. מי שמחפש קשר רציני ומחייב, כדאי לו לתאר את עצמו כפי שהוא, כאדם בלתי מושלם. מותר אפילו לשלב בתיאור העצמי חולשות. לא כדאי להיות פלקטיים. מישהי סיפרה לי לא מזמן שבדייט הראשון, הבחור שפך את הקפה על עצמו והיא נשמה לרווחה ואמרה לעצמה: יופי, הוא לא מושלם אז גם אני יכולה להיות לא מושלמת..."

     

    תרצה אהובתי

     

    אברמסון עצמה לא התחבטה כאמור בדילמות של פנויים־פנויות, אבל התמודדה עם לא מעט מורכבויות. היא נולדה להורים ממוצא גרמני שהתגרשו כשהייתה בת שנה וגדלה במה שהיא מגדירה עזובה רגשית. "לזה כנראה גם קשורה העובדה שבגיל צעיר מאוד כבר עסקתי בחיי הנפש". כשהייתה חיילת, עברה אמה לחיות עם בעלה השני בוינה והיא נקלעה למערכות יחסים כושלות וקשרה את עצמה באנשים סוערים. חומרי החיים האלו צצים בין השורות גם בספרה החדש.

     

    עטיפת הספר
    עטיפת הספר

     

    אנחנו נפגשות בביתה המוקף גינה סבוכה באחת השכונות הצפוניות של תל־אביב. בסלון תלוי פורטרט גדול של חברתה הטובה המשוררת תרצה אתר, בתו של נתן אלתרמן, שכזכור צנחה אל מותה מחלון ביתה. את הפורטרט צייר מי שהיה בן זוגה לחיים של אברמסון ואבי בנה, הפסל והצייר מתניה אברמסון.

     

    היית צעירה ויפה והייתה סביבך הוללות.

     

    "אולי פעם, בעבר הרחוק... ואגב, מעולם לא הייתי יפה. רק צעירה".

     

    יש פער גדול בין השקט האקדמי שמשדרת אברמסון והשלווה העמוקה שעוטפת את הבית, שפסליו של מתניה מקיפים אותו, לחיים המרתקים שלה ושל האנשים שבחרה להקיף את עצמה בהם.

     

    את תרצה אתר פגשה כששתיהן היו שחקניות בתיאטרון. "התאהבתי בה מיד. היא הייתה תוססת, צבעונית, אינטנסיבית ואינטליגנטית ומהר מאוד הפכנו לחברות הכי טובות. הייתה בינינו כמעט סימביוזה, דיברנו בממוצע שש פעמים ביום בטלפון. גם בנץ (בעלה, בנימין סלור) ומתניה מאוד התיידדו, שניהם באו מההתיישבות העובדת והיו אנשי טבע, אנשים מעשיים".

     

    שתיכן גם הייתן חלק מהבוהמה התל־אביבית של אותן שנים.

     

    "כן, בערך עד גיל 35. ואז החלטנו במקביל, להעביר את מרכז הכובד של החיים מבחוץ, מן הבוהמה כמו שאת אומרת, עם כל מה שזה אומר, פנימה, אל תוך הבית ואל עיסוקים מופנמים יותר — היא לכתיבה, אני לפסיכולוגיה — ואל הילדים".

     

    ראית בה את השבירות?

     

    "אי־אפשר היה שלא לראות בה את השבירות. זה כמו שתחזיקי ביד כלי מזכוכית דקה ויקרה. אפילו העור שלה היה שקוף".

     

    אפשר אולי להגדיר אותה ה"מטופלת" הראשונה שלך.

     

    "זה היה הדדי לגמרי. היא גם הייתה המטפלת הראשונה שלי. היו לה רגישות גדולה ויכולת להבין, דברים שהיא אמרה הולכים איתי עד היום. אני זוכרת שהיא אמרה מדי פעם — בהומור! — שהחיים הם תלאה שמישהו המציא כדי להוציא אותנו לאט־לאט מדעתנו".

     

    הייתה לה משאלת מוות?

     

    "לא הייתה לה ממש משאלת מוות. היא רצתה לראות את יעלי בתה תחת החופה. היא רצתה להיות בת 50, תמיד דיברה בערגה על הגיל הזה, כשהילדים יהיו גדולים ויהיה לה שיער אפור והיא תכתוב רומן. יש אנשים שהמבנה הנפשי שלהם לא מתאים למציאות".

     

    מותה של אתר, היא מספרת, שבר אותה. "חצי שנה הייתי בהלם מוחלט. היה משהו בתרצה, במפגש בינינו, שהיה מאוד חזק. היא חסרה לי לא פעם גם עכשיו".

     

    תרצה ובנץ היו גם היחידים שחגגו עם זיוית ומתניה במסעדה את נישואיהם. דן בן אמוץ היה מי שהכיר לה אותו, אחרי שהסתובבו יחד באותו מיליה של אמנים, שחקנים וסופרים שישבו בקפה כסית. היא הייתה אז בת 27 הוא בן 44.

     

    "הוא מת ב־2004", אומרת אברמסון. "לפני 12 שנה, כשהייתי בת 66 ובשבע השנים האחרונות שלנו יחד הוא היה חולה".

     

    מה שמחזיר אותנו לשאלת פער הגילים.

     

    "מתניה היה מבוגר וכשהוא חלה טיפלתי בו. זה קורה גם בזוגיות של שני אנשים צעירים שאחד מהם חולה. אם לאנשים טוב יחד ‑ פער הגילים לא משמעותי. כמובן שההסתברות שאחד יהיה חולה לפני השני גדולה יותר. אבל היו להם לפחות שנים טובות יחד".

     

    לפני שהכירה את מתניה הייתה נשואה פעמיים, לשחקן נחום שליט ולפרופ' רן שחורי, מי שהיה מנהל האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. "היום בטח היינו עוברים לגור יחד. אבל פעם, כדי לגור עם מישהו — היית צריכה להתחתן. דווקא עם מתניה לא התחתנתי ברבנות, כי לא בא בחשבון מבחינתנו לתת שוב דריסת רגל בחיינו לרבנים".

     

    ללימודי פסיכולוגיה הגיעה רק אחרי גיל 30. זה קרה בעקבות פנייה שלה למכון אדלר, המתבסס על הגותו של אלפרד אדלר ‑ להתייעצות, כאם, שאחריה התאהבה בשיטה. "עוד לפני שבחרתי בפסיכולוגיה בחרתי באדלר", היא אומרת.

     

    גם בחייה המקצועיים שמה נקשר לאנשים שסערות ליוו את חייהם ומותם. היא הייתה שותפתו לדרך וידידתו הטובה של אחי יותם, ממייסדי מכון אדלר, ומי שלאחר מותו הועלו טענות בדבר אינוסו, במשך 12 שנה, של ילד שבו טיפל. "את אחי הכרתי כמורה שלי. הוא היה עובד סוציאלי ועבד גם במכון אדלר, הכל תמורת שכר נמוך מאוד. כשמת — לא הייתה לו אפילו דירה.

     

    "אחרי שהיה במשך שנים המדריך והמורה שלי הוא הפך לחבר קרוב. שבוע לפני מותו חגגנו יחד את יום הולדתו ה־64 במסעדה, כמנהגנו. הבאתי לו מתנה, ראיון שערכתי עם שני קשישים שעוד למדו אצל אלפרד אדלר עצמו. הוא שמח מאוד. הוא היה חולה לב, ובסוף השבוע הרגיש רע מאוד, אושפז וכעבור כמה ימים איבד את ההכרה ומת.

     

    "מאחר שלא אני ולא אף אחד מחבריו ידע משהו על הסיפור הזה, מאחר שלא הייתה לו ההזדמנות להתגונן ומאחר שלא בא אפילו אדם אחד נוסף להתלונן על סיפור דומה — היה לי ברור שאני לא מתנערת מזכרו של חבר יקר. את הסיפור על אחי יותם שמעתי בתדהמה גדולה. היו אנשים שלא רצו לדבר איתי, שאמרו: אתם ידעתם ולא אמרתם, אבל אני מעולם לא ידעתי. גם עכשיו אני לא יודעת. שמעתי את הסיפור כמו ששמעו אחרים".

     

    דיברתם על העובדה שהוא מעולם לא הקים משפחה.

     

    "הוא נהג לומר שזה מפני שהוא בחר בהתמסרות מלאה לעבודה, אבל אני חושבת שהוא היה הומו ולא קיבל את עצמו ככזה. אדלר טען בזמנו שלהיות הומוסקסואל זו התחמקות ממילוי משימת החיים של הקמת משפחה. הוא האמין שמדובר בבחירה חופשית של האדם. לכן אחי ראה בהומוסקסואליות התנהגות בלתי מוסרית והתבייש בה, כך אני מבינה".

     

    גם ד"ר יוסי זיידר שהנחה איתכם את "קשר משפחתי" הורשע במעשים מגונים בארבעה גברים ונשלח לכלא.

     

    "בקושי הכרנו אותו. צילמנו את "קשר משפחתי" בימים שונים ואף לרגע לא היה קשר בינו לבין מכון אדלר".

     

    אמא טובה מדי

     

    אלפרד אדלר, היא כותבת בספר, טען שהתחום הקשה ביותר, המורכב ביותר, שאליו מתנקזות הבעיות שאנחנו סוחבים איתנו מילדות, הוא תחום הזוגיות. "נורא קשה לעשות זוגיות טובה. זה דורש מאדם הרבה מאוד. בעיקר לקבל את זה שלא הכל יהיה כמו שאני רוצה. לא לכולם יש מסוגלות זוגית".

     

    את מדברת הרבה על המונח "מסוגלות זוגית", למה את מתכוונת?

     

    "מסוגלות זוגית זה קודם כל היכולת לראות גם אחרים, את הרצונות והצרכים שלהם, להזדהות עם החוויות שלהם, לחוש כלפיהם אמפתיה. מסוגלות זוגית זה לקבל שלא הכל יהיה כמו שאני רוצה. מסוגלות זוגית קשורה מאוד לנדיבות. בנכונות לתת, להבדיל מהעיסוק המתמיד בשאלה מה אני מקבל מהאדם השני ומה יוצא לי מזה. לא שלא צריכים לקבל שום דבר, אבל יש המון הגזמה בלקחנות ובתובענות אצל אנשים שמתקשים למצוא בני זוג".

     

    מה היה הגילוי הכי מפתיע במהלך הכתיבה?

     

    "הדבר הכי חדש שפתאום היה לי מאוד ברור זה שאצל חלק עצום מאלה שתקועים בעניין הזוגיות — יש קשר לא פתור עם משפחת המוצא. כאשר יש שתי וריאציות: אחת, קשר נהדר; השנייה — אלה שיש להם קשר רע במיוחד עם ההורים או עם אחד מהם, שהם לא מצליחים להרפות ממנו".

     

    כלומר, יכול להיות שאדם לא מוצא זוגיות כי היה לו טוב מדי בבית?

     

    "זוגיות נועדה לתת לאדם מסגרת משפחתית. לדאוג שלא יהיה לבד. אבל אם אדם מקבל בבית הוריו כבוד, מעמד, הערצה ואהבה באופן קבוע — אז רוב הצרכים הרגשיים והמעשיים שאמורים לבוא על סיפוקם בזוגיות כבר מסופקים אצלו. כדי שתיווצר זוגיות מספקת מוכרחה קודם להתרחש פרידה, והילד צריך להפוך לאדם מבוגר ועצמאי ונפרד".

     

    מדוע המסוגלות הזוגית כה נמוכה היום?

     

    "שורש הרע בימינו הוא הפינוק, וכשאני אומרת פינוק אני לא מתכוונת לאהבה. אהבה מותר ורצוי לתת ללא גבול, אבל גדל כאן דור שההורים העבירו לו את המסר שהדבר הכי חשוב הוא להיות מאושרים. הורים מפנקים משכנעים את ילדיהם שצריך להיות להם נעים ונוח, ושהם זכאים לקבל כל מה שהם רוצים ומיד. כשהילדים מתבגרים, הם מופתעים לגלות שבני זוגם לא מתייחסים לצרכים ולרצונות שלהם באותה יראת קודש. אבל יש גם מסר אופטימי בכל זה".

     

    והוא?

     

    "שהדבר הזה שמפריע לכם ליצור זוגיות ניתן לשינוי אם מזהים אותו".

     

    למרות שהיא מצהירה ש"זוגיות בגיל מבוגר היא מאוד משמעותית ויכולה להיות גם מאוד נעימה ומספקת", היא עצמה חיה כיום, מאז פטירת בעלה, לבד. "העניין שלי בשנים האחרונות הוא בעיקר בעבודה", היא אומרת. "היו שנים שעוד חשבתי שאולי אפגוש מישהו מתאים, אבל עכשיו, כשאני זקנה, זה ממש לא מתאים לי. אני פשוט מרגישה שאין לי כוח למאמץ הזה. החיים שלי מלאים מאוד בהוראה ובכתיבה וישנם הנכדים, וישנן החברות. איפה ובעיקר מתי מכניסים לחיים כאלה עוד בן אדם זר?" •

     

     

    "זה אף פעם לא מספיק לו" | זיוית אברמסון על בנימין נתניהו ומירי רגב

     

    בחזונו החברתי, טוענת זיוית אברמסון, אלפרד אדלר היה רוצה לראות את כל בני האדם כשווים ולמגר את התחרות, תחושת העליונות והכוחנות. אדלר, היא אומרת, הסביר שהאנשים נחלקים לבעלי תפיסת עולם אנכית ובעלי תפיסת עולם אופקית. בעלי חשיבה אנכית, ובהם בנימין נתניהו, לדבריה, מתמקדים רק במיקום שלהם בהיררכיה.

     

    "נתניהו מצוי ממש בקצה הרצף של אנשים שעסוקים רק בעצמם ובהצלחה האישית שלהם", מסבירה אברמסון. "הוא ללא ספק איש עם הפרעה עמוקה מאוד המכונה בלשון העם שיגעון גדלות. אנשים עם התסמונת שלו מאופיינים לא אחת בין היתר בכריזמה ובכישרון להרשים. אלא שהשאיפה לעליונות אין לה סוף. בעצם הוא היה רוצה להיות נשיא ארה"ב ואם זה לא הולך אז לפחות לנצח אותו, ואז לחוש שהוא פחות או יותר מנהל את העולם. אבל גם אז זה לא מספיק. זה אף פעם לא מספיק, בזה כל עיסוקו".

    ולטענתך, הוא לא אידיאולוג.

     

    "קל לנבא את התנהלותו והתנהגותו של נתניהו בכל עניין ודבר, כי זה תמיד יהיה מה שיאפשר לו להישאר בצמרת. שום שיקול אחר. אדלר קרא לזה השאיפה to be god like. להיות אלוהים. יצחק שמיר היה אידיאולוג. לא הסכמתי עם אף מילה שלו, אבל היה ברור שאכפת לו ממדינת ישראל. מירי רגב היא כבר סיפור שונה לגמרי".

     

    למה?

     

    "הזדהיתי עם מה שאמרו עודד קוטלר וגברי בנאי כשהיא נבחרה. הבנתי את רגשותיהם. מירי רגב היא אישה וולגרית, אבל בזה היא לא אשמה. זה לא תלוי בה והיא איננה יכולה לשנות זאת. אשם רק נתניהו שבחר בה לתפקיד. מה שהיא כן אשמה בו זו הכוחנות. כאשר השקפת העולם של בן אדם אומרת – וזה מתקשר ישירות לתיאוריה של אדלר וגם למערכות יחסים זוגיות – מכיוון שבידיי הכוח, אתה תעשה מה שאני רוצה, זאת כן אשמתו. ההתנהגות הכוחנית, להבדיל מהוולגריות ‑ היא הבחירה שלה".

     

     


    פרסום ראשון: 31.08.16 , 13:29