תסתכלו על האף שלכם.
תסתכלו על האף שלכם.
סבתא של הילדים שלי אומרת את המשפט הזה במרוקאית, בכל פעם שמישהו מסתכל על מה וכמה יש לאנשים אחרים.
תנסו את זה, תסתכלו על האף שלכם. כשאתם עושים את זה, אתם לא יכולים לראות כלום אחר.
אני מספרת לכם את זה, כי אני רוצה שתסתכלו על האף שלכם כשאתם רואים את הבן שלי אוכל משהו. צאו לו מהצלחת. הוא שמן, ואתם לא מוזמנים להתבונן בפליאה בגביע הגלידה שלו, החטיף שהוא מחזיק ביד, או בכוס הקולה שלו (רחמנא ליצלן) תתרכזו בשלכם. קשה? לא נורא.
הילד השלישי שלי בא כמתנת פרידה לגירושים שלי. הוא בא והפך את העולם של כולנו לנעים יותר, מצחיק יותר, אוהב יותר.
הוא מורה הדרך שלי, יש לו תפיסת עולם ייחודית, חוש הומור של בריטי, אינטליגנציה רגשית נדירה, טפו־טפו־טפו, בחיי שהוא נדיר, ולא בגלל שהוא שלי והוא, כמו אמא שלו, אוהב לאכול, רק שגנטית נדפק מהצד של אבא, שהביא תועלות אחרות, כמו שכל של מתמטיקה, שאם היה יוצא עליי בנט יכול היה רק לחלום על חזון ה־5 יחידות לשני עמים.
נמשיך.
ההתמודדות עם ילד שמן מורכבת, אבל המורכבת הזאת היא רק שלי, אתם לא קשורים אליה, אין לכם מושג מה זה, ולא בא לי לדבר איתכם על זה עכשיו. אבל אני רוצה להגיד לכם שאם הילדים שלכם מעירים הערות לילדים שמנים, בביה"ס או בכל מסגרת אחרת, הם יהיו מבוגרים חלשים רגשית, כי אתם לא מחנכים אותם כמו שצריך, ומבוגר חלש הוא אדם שלא נעים להיות בסביבה שלו ובדרך כלל הוא גם לא תורם לחברה שום דבר מהותי.
ואם אתם הורים לילדים בביה"ס של הבן שלי, חשוב לי להגיד כאן בבהירות ומבלי להתנצל, שאם הילד או הילדה שלכם יקראו לבן שלי ׳שמן׳, אשתמש בטיפ שנתן לי אחד מהפסיכולוגים לילדים הכי חשובים בעולם - כשילד מציק לילד שלך באופן משפיל, אל תלכי עם זה למורה, זה לא יעבוד. והורים שאחראים על חינוך של ילד כזה לא באמת יכולים לעזור.
גשי לביה"ס, אחזי בחוזקה בזרועותיו, ככה שההורים שלו יראו שאחזו בזרועות של הילד שלהם בחוזקה, התכופפי אליו, היישירי מבט זועם ותגידי לו שבפעם הבאה שהוא יקרא לילד שלך שמן את תקחי אותו למשטרה ותשאירי אותו שם. זה עובד.
