משפחת סבן: "הילדים עושים יותר ספורט"

יישוב: באר טוביה

המשתתפים: שי (40), ג'נט (36), עידו (9.5), דורין (8) ודניאל (4).

מה היה הכי קשה לשנות?

ז'נט: "הילדים היו רגילים לאכול בבריכה גלידות בכל פעם. הסברנו להם שגלידה אוכלים פעם בשבוע ובשאר השבוע ארטיק קרח. לדורין, שלא אוהבת ארטיק קרח, היה הכי קשה. היא מעדיפה לא לאכול כלום מאשר לאכול ארטיק קרח. מבחינתה גלידת שמנת או כלום. בהתחלה היא הייתה מתעצבנת וכועסת, אבל הסברנו לה את החשיבות של זה".

למה לא התחברנו?

ז'נט: "לגבינות צהובות רזות חסרות טעם, וגם לקמח מלא ואורז מלא. זה פשוט לא מתאים אצלנו על השולחן".

במה הכי קשה להתמיד?

ז'נט: "בארוחות משפחתיות עם שי. זה קורה רק בשישי ובשבת".

מה הילדים אימצו?

ז'נט: "עושים יותר ספורט: אופניים, בריכות, הליכות. לחבר הולכים ברגל ולא במכונית. כשחברים מגיעים אלינו הם יודעים שהכיבוד יכלול פירות ולעיתים נדירות הם מבקשים להתכבד בחטיף".

על מה הילדים עדיין לא מוכנים לוותר?

ז'נט: "לא מוותרים עדיין על לחם מקמח רגיל".

טיפ למשפחות אחרות:

ז'נט: "לשתף את הילדים בתהליך מגיל צעיר, לתת דוגמה אישית, להכין צלחת עם ירקות ופירות לנשנוש. לא להחזיק בבית מגוון של חטיפים, דבר שגורם לפיתוי, אלא רק שני סוגים. כששי היה עורך קניות היה נזרק הרבה אוכל. מאז שגם אני נכנסתי לתמונה ועורכת קניות, אני אחראית לעשות סדר במקרר כדי למנוע קנייה מיותרת של מוצר וזריקתו. חשוב שהמשפחות החדשות שמצטרפות לפרויקט יבינו שכל אחד יכול לעשות שינוי בבית שלו. אמנם המילים 'בית בריא' מבהילות. מה, עכשיו אני אהפוך את הבית לבריא? אבל כל שינוי משמעותי. יש דברים שקל לשנות, וזה כל הכיף. למדנו שהאכלה בריאה של ילדים נעשית בנינוחות, באווירה נעימה. נותנים לילד ולהעדפות ולפחדים שלו כבוד, כשזה נעשה מתוך מתן אמון בו. למדנו גם להרגיש את הילד ולסמוך עליו. לבוא ממקום נינוח ורגוע, לא מלחץ ולא ממתח. המקומות של הלחץ והמתח רק פוגעים במערכת היחסים, ואם פגענו ביחסים בגלל האוכל ברור שלא השגנו בית בריא".