50 זה לא רק מספר
יום הולדת 50 אינו סתם עוד יום הולדת, אלא אירוע משמעותי בחיים, שכדאי ורצוי לציין הכי בגדול שאפשר. כמה גדול? לפניכם אנשים שהשקיעו והפכו את חגיגות היובל שלהם להילולה מפוארת, ממושכת ורבת־משתתפים במיוחד. כמו שצריך
שיט ביאכטה שכורה בין איי יוון
• הקבוצה: עשרה חברים טובים, שהכירו כבר בגן ביד־אליהו והמשיכו יחד לתיכון ולשירות הצבאי בנח"ל. כולם נשואים והורים לילדים, משמרים מסורת של נסיעות משותפות, טיולי ג'יפים ופיקניקים, וחברים בקבוצת ווטסאפ ששמה "חגיגות גיל ה־50". לכולם אהבה אחת משותפת - ים.
• החברים: אופיר ברזילי, ארז מעודד וגיל גורביץ' מקריית־אונו, איתן ברזילי וצחי צור מתל־אביב, אלון עטרי מאזור, איציק כהן מרמת־גן, עזרא חייט מגבעתיים, ניצן דנון מרמת־השרון ושמוליק מאיר מהרצליה.
• היסטוריה: "לפני קצת יותר מעשור, לפני גיל 40, דיברנו כולנו על כך שאנחנו לא יודעים אם נתעשר אי פעם, אבל יש לנו חלום לרכוש ביחד יאכטה", משחזר אופיר ברזילי. "פתחנו חשבון בנק משותף והפקדנו כל חודש סכום מסוים, סביב ה־250־200 שקל. בינתיים גם השקענו במניות, מה שהגדיל את הסכום, אבל עדיין המטרה נשארה רחוקה. בשלב מסוים אמרנו שבינתיים, כדי להתחיל לעשות משהו בפועל, אפשר לשכור יאכטה ביוון וגם ליהנות, לא רק לחסוך. כך, רעיון היאכטה המשותפת נגנז, החסכונות נוצלו לחוויות דומות והמשכנו להפקיד את הסכום הקבוע בבנק להמשך התוכניות".
• התוכנית: ברזילי: "לפני ארבע שנים עשינו את הנסיעה הראשונה שלנו ליוון וביולי האחרון, בגיל 50, אחרי 45 שנות חברות, הייתה הפעם הרביעית שבה נסענו באופן חגיגי וברוב הדר לשבועיים תמימים, ונהנינו מכל הידע והניסיון שצברנו בקטנה בשלוש הפעמים הקודמות. אנחנו אוהבים תמיד לחגוג ומבלים הרבה ביחד, אבל אותה הפלגה ריכזה את הכל, היא הייתה עבורנו שיא וגם חסכה לנו עוד ועוד חגיגות או מסיבות הפתעה, פשוט היינו ביחד וזהו. בכל יום הגענו לאי אחר, עשינו הרבה 'לחיים' בכל נקודה שהגענו אליה. ההפלגה היא חוויה מטורפת. הגענו לאיים כמו קיתנוס, סריפוס, סיפנוס, מילוס, פולגנדרוס ואיוס. אנחנו מאוד משלימים אחד את השני והשתדלנו לתרום מהכישרונות שלנו: גיל הוא שף, אז הוא שניצח על הארוחות, יש בינינו חובבי דיג ויש שטובים בתפעול ובניווט. אין לתאר את השבועיים שעברו עלינו".
• רגע בלתי נשכח: "בשלב מסוים עברה לידנו להקת דולפינים שליוותה אותנו במשך דקות ארוכות ומכיוון שאנחנו אנשים שמתרגשים מהטבע, אלו היו רגעים מאוד יפים".
• תוכניות לחגיגות ה־60: "אנחנו חוסכים מעכשיו ואני מאמין שאני אישית אקנה יאכטה, כי להתבגר על יאכטה זה דבר מדהים".
קרוז בספינת פאר לברצלונה
• הקבוצה: בני שבט צוריאל מסניף רמת־גן של בני עקיבא.
• החברים: אבי ושרית רבינוביץ ומירי ואבי שרם מגבעת־שמואל, מיכל וקובי בוטבול מיקיר, שי ואיריס שוקר מאלקנה, אילת וניר טל ושגיא ויעלי אורבך משהם, רון ואיריס לוי, שלום ומרב ברקוביץ ואלי ועינת לביא מרעננה, ירון ולימור שוקר ממודיעין ותמי ואבי פלבניק מפתח־תקווה.
• היסטוריה: "טיול שבטי כבר עשינו יחד לפני כחמש שנים למונטנגרו עם ג'יפים, והיה פיצוץ", מספר אבי רבינוביץ. "אבל אז לא כולם השתתפו, אלא רק כמחצית מהשבט".
• התוכנית: "כשהגענו לגיל 50, החלטנו שהגיע הזמן להגשים חלום ישן ולשוט יחד. מדובר בטיול של עשרה ימים: שלושה ימים בברצלונה ועוד שבעה ימים בקרוז ב"הרמוני", ספינת הפאר החדשה של רויאל קריביאן. ההכנות לנסיעה היו מאוד מושקעות. זה לא דבר של מה בכך לצאת זוגות של חברים לטיול משותף של עשרה ימים צפופים - ולחזור חברים. המוטו שלנו כל השנים הוא 'חיה ותן לחיות' וזו גישה שאיפשרה לכל אחד להרגיש גם ביחד וגם לבד. זה עלה לנו 4,500 דולר לזוג והיו קצת קשיים לגייס את כולם להוציא סכום כל כך גבוה, אבל צוות ההיגוי עשה כמה טריקים מתמטיים שהוכיחו שההוצאה הצפויה היא בעצם הרבה יותר נמוכה ממה שהם חושבים ואפילו מהאלטרנטיבות הקלאסיות. מזל שלא התקמצנו. היינו די בהלם מהפאר וההדר ולקח איזה יום־יומיים להתאושש. היו לנו שני שולחנות אוכל פרטיים שלנו, עם מלצרים צמודים ואוכל כשר שהוזמן מראש עם כלים מתאימים ומוכשרים. במהלך השיט עצרנו כל יום בארץ אחרת, אירגנו מראש הסעות וסיורים מודרכים ברמה גבוהה בכל מקום. הגיבוש שקיים ממילא התעצם במהלך הימים האלה. היינו די דבוקים זה לזה במשך עשרה ימים וזה חושף כל מיני התנהגויות בין בני הזוג ובין הזוגות שבאמת לא יוצאים יחד ביומיום. הכל כמובן בסופו של יום ברוח טובה ובצחוקים. כאשר זוג חש שהוא כבר מתחיל לקבל הרעלת חברה, והריכוז גבוה מדי עבורו, הוא היה נעלם - באישור ועדת חריגים כמובן - והיה יכול להסתובב לבד לאן שבא לו, להירגע קצת ולחזור בשלום ובזמן לאונייה או לארוחת הערב.
"לאחת מהחבר'ה שלנו היה קושי משמעותי בהליכה למרחקים גדולים או בעמידה ממושכת והיא חששה מאוד מכך שלא תוכל להשתתף איתנו בטיולים בעת הירידה מהאונייה ובכלל. לאחר בירורים היא החליטה לקחת איתה קלנועית קטנה, חשמלית ומתקפלת. כולנו התגייסנו כאחד לעזור לה ולבעלה לשאת את הצעצוע הזה במדרגות, במוניות ובאוטובוסים. ככה גם היא הייתה שותפה לכל המסלולים והטיולים, גם הארוכים והקשים ביותר".
• רגע בלתי נשכח: "היה באונייה 'ערב הקפטן' שבמהלכו כולם צריכים להגיע במיטב מחלצותיהם - חליפות ועניבות - ויש פגישה עם הקפטן ואירוע חגיגי. כמובן שנערכנו לזה מראש בגרדרובה, אבל תמיד יש את הקיבוצניק או החקלאי התורן שהדברים האלו ממש לא מדברים אליו והוא עלול לדפוק לנו את כל השם הטוב שלנו. לכן בכוחות משולבים הצלחנו להלחיץ את קובי הסרבן, שהסכים לקנות זוג נעליים חדשות בעצירה הראשונה בפאלמה דה־מיורקה, והאירוע עבר בהצלחה כבירה. גם החולצות הקבוצתיות שהדפסנו עוררו תגובות מעניינות. אחת מהן הייתה של קבוצת תיירים מארה"ב שהיו בטוחים שאנחנו מייצגים את איגוד רופאי השיניים הישראלי בגלל הכיתוב SMILE FOR NOTHING. הם הבינו שאנחנו נותנים שירותי רפואת שיניים בחינם".
• תוכניות לחגיגות ה־60: "עדיין אין לנו. בקושי עיכלנו את העובדה שאנחנו כבר בני 50. מעדיפים להדחיק".
סוף שבוע במיקונוס
• הקבוצה: החברות של לימור שיר, מפיקה במגזין "פנאי פלוס", מתל־אביב.
החברות: טירן כליף מתל־אביב ואתי אוחיון מיהוד הן חברות של שיר מגיל 17; סיגל שר מנס־ציונה, מירה צור משהם, ורד פרטוש מתל־עדשים ולינור גנון מנס־ציונה הצטרפו לחבורה במרוצת השנים.
• היסטוריה: "את כל החברות שלי הכרתי דרך בעלי אנדריי, שאיתו אני מגיל 17", מספרת שיר. "למשל, טירן הייתה חברה של חבר שלו והמשכנו להיות חברות גם אחרי שהם נפרדו, אנדריי הוא השדכן של ורד ובעלה, וכך יש סיפור עם כל אחת. יש לנו קבוצת ווטסאפ, מפגשים פעם בשבוע של כל הבנות, אנחנו יוצאות הרבה לאירועים, כי יש גם קשר מעניין בין הקריירות שלנו ולמרות שכולנו אמהות, אין מפגשים משפחתיים. הקשר הוא קשר של חברות טובות. בעבר כבר נסענו בהרכבים שונים ומצומצמים יותר לרודוס, למונקו, לברצלונה, אבל לכבוד חגיגות היובל עשינו זאת כולנו יחד".
• התוכנית: "הוחלט בלי ספקות ובלי התלבטויות לנסוע לאי היווני מיקונוס. טירן חיה בעבר ביוון ובזמנו נסענו אליה לירח הדבש, כך שזו הייתה גם מעין סגירת מעגל עבורנו. היא שסגרה מלון, היא שתיכננה מה יהיה בכל דקה ודקה. הוחלט, למשל, שנאכל צהריים בסנטה מרינה, משם יצאנו לשיט בספיד־בואט לנמוס, שזה מקום קסום באי. הייתה לנו מסיבת חוף עם ארוחת ערב וכן מסיבת טבע עם נופים מדהימים במקום שנקרא אלמגרו. זה היה סוף שבוע חלומי ובעיניי לא צריך יותר זמן כשזה כל כך מדוקדק ומתוכנן. הגענו לסמטאות היפהפיות של מקום שנקרא אינטרנטי וכמובן שעשינו שם שופינג מוצלח. השארנו אחרינו את בני הזוג המפרגנים, שכבר רגילים לנסיעות שלנו. טירן יודעת להפיק ברמות־על. כשהגענו לסוויטה עם שלושת חדרי השינה, היא עלתה למעלה וסידרה קבלת פנים עם זיקוקים ועוגה ומוזיקת 'יום הולדת שמח' לכבודי. היא הכינה מצגת עם תמונות שלי עם בעלי, הילדים והנכדים ושזרה תמונות של כולנו, החברות. לאחר מכן כל אחת בירכה והעניקה לי מתנה. זה היה החלק הרשמי של יום ההולדת שייצג את החגיגות של כולנו. זו הייתה הכוונה, לעשות משהו מיוחד ביום ההולדת העגול שלנו. התענוג עלה לכל אחת 1,300 יורו, ללא הוצאות נוספות של מסעדות יקרות להחריד וקניות".
• רגע בלתי נשכח: "כשהגענו לנמל התעופה בארץ בנקודת המפגש, עברנו בביקורת הדרכונים וגילינו שהדרכון שלי בכלל לא בתוקף. כמעט התעלפתי. לרגע עברה בי מחשבה אופטימית שאולי מתבשל כאן קליפ בהפתעה ועוד רגע כל הדיילות יתחילו לרקוד לכבודי, אבל מבט נוסף בדרכון הוכיח שבאמת התאריך עבר. למזלי, הצלחנו לסדר את זה במהירות תמורת קנס ראוי. כך, הטיול התחיל בשיאים והרמנו כבר כוסית לחיים בשדה, להפיג את המתח ולעלות על המטוס בשמחה. מפה זה רק הלך והשתבח".
• תוכניות לחגיגות ה־60: "אין ספק שהרף עכשיו מאוד־מאוד גבוה ולכן לפני שהתפזרנו כל אחת לביתה, הסכמנו שאנחנו מאחלות לעצמנו שבהמשך גם נחגוג ככה, ברמה הזו, ושהשם ישמור לנו על מה שיש לנו". *
