הנה סוד שלא צריך לגלות לחברי הכנסת החרדים: במדינת ישראל עובדים גופים ומוסדות רבים בשבת. כל שבת. הנה רשימה חלקית: נמל חיפה, נמל אשדוד, חברת החשמל, נתב"ג, חברות המים, רשות השידור, מפעלי ים המלח, מפעלי תרכובות ברום, מפעלי טבע, גלי צה"ל, משרד המשפטים, חברות הסלולר ועוד. והנה סוד נוסף: לא כל העבודות הללו הן פיקוח נפש.
האם נראה כעת את הח”כים החרדים דורשים מנתניהו להפסיק את כל חילול השבת הזה? לא ולא. לא מפני שלא אכפת להם שמחללים שבת, אלא שמשום שהם מבינים היטב שאין קיום למדינה מודרנית ללא עבודה בשבת של ארגונים ומפעלים רבים. כך, למשל, לא נפסיק את עבודת הנמלים בשבת מפני שלא נוותר על שביעית מהיבוא והיצוא שלנו, ולא נפסיק את פעולת נתב"ג מפני שלא נוותר על התיירים שמגיעים לארץ.
המציאות בישראל תמיד כללה חילול שבת, ושגשוגה של המדינה תמיד חייב זאת. וכאן אנחנו מגיעים לסוד שהחילונים לא יודעים: נכון להיום אין ליהדות האורתודוקסית כל תוכנית ריאלית לקיומה של מדינה מודרנית בהתאם להלכה. בפרט בעניין השבת, אין שום פתרון הלכתי לעבודתם של מפעלים חיוניים שאינם פיקוח נפש אבל דרושים לקיומה של כלכלה מודרנית. ולא, שימוש בלא־יהודים כ"גוי של שבת" לא ממש נחשב, אלא אם אנחנו מתכוונים לחזור לשטעטל. אם מדינת הלאום של העם היהודי תלויה בלא־יהודים כדי שידליקו לה את האור בשבת, אפשר לסגור את הבסטה.
מכאן עולה ששומרי המצוות תלויים בחילונים כדי שישראל לא תידרדר למציאות כלכלית של עולם שלישי. למעשה, האינטרס של האורתודוקסיה חייב להיות שתמיד יישארו מספיק יהודים שיחללו שבת ויתפעלו את המדינה. כל מנהיג אורתודוקסי בר־דעת יודע זאת, ולכן אין דרישה אמיתית שהמדינה תכפה על כל המפעלים שלעיל לחדול מלפעול בשבת.
מה שנחשף לעינינו בסוגיית הרכבת, אפוא, אינו באמת מאבק למען טהרת השבת, אלא ניצול כוחם הפוליטי הבלתי פרופורציונלי של החרדים באופן שגם הם עצמם לא מעוניינים בו. איש מהח”כים החרדים לא רצה לעשות עניין מעבודת הרכבת בשבת, אלא שעיתונאים חרדים שונים העלו את העניין בפגישתם עם נתניהו, וחברי הכנסת לא היו יכולים אלא ליישר קו. מפני שלנתניהו חשובה שרידותו כמעט יותר מכל דבר אחר, הוא מוכן להיכנע להם.
גם בסוגיית מתווה הכותל נציגי החרדים כבר הסכימו על הכל עד שהתקשורת החרדית פוצצה את העניין ובעצם חייבה אותם, בניגוד לרצונם, להקים זעקה. כי אם יש להם כוח, הם מחויבים לכאורה להשתמש בו כדי לכפות את "דעת התורה" – גם כשזה בניגוד לאינטרסים שלהם.
כאן גם מתחבר סיפור השבת לעיקרון כללי גדול ומטריד הרבה יותר: באופן עמוק החברה החרדית לא יודעת מה לעשות עם כוח ועם אחריות. חברה שנוצרה בגולה, בתנאים של כפיפות גב ותלישות, פיתחה הלכה שמתאימה לתנאים אלה. כעת היא מוצאת עצמה במציאות שונה לגמרי, ובלי להתאים את עצמה היא לא יכולה שלא לעשות נזק. √
ד"ר תומר פרסיקו הוא עמית מחקר במכון שלום הרטמן
